הסוף לדאעש? הפוטנציאל של עידן "טראמפוטין"
הראשון שהצהיר באופן חד וברור על הכוונה להשמיד את דאעש הוא הנשיא האמריקאי הנכנס. במידה וטראמפ לא ירפה מהיעד שהגדיר, ותתגבש הקואליציה הנדרשת, תוך מספר חודשים נראה תוצאות
אין ספק שעידן טראמפ נפתח בחוסר ודאות מוחלט, תחת הכותרת – "מה שהיה, כבר לא יהיה". יש המחככים ידיהם בציפייה רבה, ויש שנפלו למרה שחורה, שלא לומר מלנכוליה טוטאלית, זאת ניתן לראות ברשתות החברתיות וביתר שאת. התקופה הקרובה, אם-כן, טומנת בחובה חוסר יציבות, ואין לדעת מה יוביל יום.ועם זאת בדבריו של הנשיא האמריקאי החדש בטקס ההשבעה, ניתן היה לקחת לפחות הצהרה אחת חדה, ברורה, וברת מדידה כבר בתקופה הקרובה. הנשיא טראמפ הכריז, לא פחות ולא יותר, על השמדת ארגון המדינה האסלאמית (דאעש), תוך ניהול מלחמה נחושה ובלתי מתפשרת באסלאם הרדיקאלי.
הכרזה זו, לכל הדעות מחויבת למציאות, וחבל שהממשל הקודם נמנע ממנה לחלוטין, שהרי התנהלות אחרת הייתה חוסכת מהעולם זוועות, ואולי הייתה מונעת פגיעה כל-כך קשה בדימוי של ארצות הברית, מעצמת העל היחידה. אובמה לא במקרה נמנע מכך, ואין כוונתי לשורשיו האסלאמיים כן או לא. אובמה הרי הצהיר כבר במאי 2009 בנאום ההיסטורי בקהיר, שמערכת היחסים שהוא יוביל אין פניה להסלמה אלא להשלמה. על כך הוא זכה בפרס נובל לשלום, ולא ניתן לצפות מנשיא כזה שיוביל מערכה עולמית בשדה הקרב.
אותה השלמה של אובמה הובילה לצונאמי במדינות הערביות, ומשטרים נפלו כמגדלי קלפים, בדגש על מדינות להן הייתה ברית עם אמריקה, ומנהיגיהן מצאו עצמם ללא גב, שלא לדבר על סכין בגב. אותה סופה שמוטטה סדרי עולם חיזקה והעצימה את ארגון המדינה האסלאמית, והפכה אותו לסכנה ברורה ומיידית עבור העולם המערבי, שלא לדבר על סכנה משמעותית לשלום העולם כולו.
דאעש פיזר את זרועותיו לכלל היבשות, ואחת למספר שבועות אנו מתבשרים על פיגוע מבית היוצר של הארגון המבוזר הזה, שליבו מצוי אי-שם בצומת של עיראק-סוריה-ירדן-סעודיה, אולם גופו, כך נראה, הולך ומתעצם מעבר לכל מה שמישהו דמיין שיתרחש. דאעש הוא כבר מזמן לא ארגון, ולא מדינה, אלא מערכת גלובאלית, הפועלת באופן לא לינארי תחת היגיון של כאוס – לשם הם חותרים. וכמובן שהרעיון הוא שעל חורבות העולם הנוכחי תקום אימפריה ברוח השריעה. ג'האד במלוא מובן המילה.
אל מול הסכנה הזו נדמה היה עד לא מזמן שאין אף אחד שבאמת מאז להתמודד: ממשל אובמה זרק טונות של פצצות במדבר, פוטין פעל במתכונת דומה, ובעיראק כבר חודשיים מנסים לכבוש את מוסול– ואין שום חדש תחת השמש. דאעש חי וקיים, וברור למה: מכיוון שאף אחד באמת עוד לא החליט שהוא מעוניין להילחם באמת בתופעה הזו. והסיבות הן רבות.
הראשון שהצהיר באופן חד וברור על הכוונה להשמיד את הארגון הוא הנשיא האמריקאי הטרי, כאמור, וניכר שהוא נחוש לבצע זאת, שעה שהגנרלים הכפופים לו ישירות עמלים בשעות אלו ממש על תכנית, שאותה הם יציגו לו בשבועות הקרובים. מכאן הדרך סלולה למערכה ממוקדת ונחושה באויב שהצהרתית ומעשית החליט להחריב את העולם החופשי.
מדוע יש לטראמפ סיכוי בהצלחה הזו? הסיבה היא שילוב של רצון, יכולת, אינטרסים, וגם, הגיעה שעת הכושר יש לומר. כל מדינות המזרח-התיכון חפצות בפעולה אגרסיבית נגד הארגון, רוסיה חפצה בכך, אירופה חפצה בכך, אפריקה גם כן, ועכשיו מישהו (סוף-סוף) החליט שהוא מוכן להוביל את זה, דבר שהיה חסר מאוד עד כה, ולא בכדי לא התממש. חיפשנו מוביל, והנה הוא הרים את הכפפה.
ארצות-הברית עברה מספר סיבובים במדבר בעשורים האחרונים – יש ידע, יש אמצעי לחימה, יש ניסיון, יש מוטיבציה, יש שותפים, ויש בעלי-ברית. מדובר בעוצמה שזמן רב לא התגבשה כנגד איום, אולי מאז מלחמת העולם השנייה, שהייתה האחרונה שבה המעצמות שתפו פעולה בשדה הקרב כנגד הצורר הנאצי, ורק השילוב הוביל למפלתו.
במידה והנשיא טראמפ לא ירפה מהיעד שהגדיר, ותתגבש הקואליציה הנדרשת, אין ספק שתוך מספר חודשים התוצאות יהיו חדות וברורות. מעבר לכל אלו, לא ניתן להתעלם מהפוטנציאל העתידי של מהלך כזה: בריתות כאלו עשויות להוביל לתהליכים משמעותיים ברמה הגלובלית, ומן הסוג שעד כה היו שרויים בסטגנציה: המצב בסוריה, הגדרה עצמית לעמים באזור, פתרון לבעיית הפליטים, קדמה לאפריקה, תרומה ליציבות באירופה, ומה לא? הכל בהובלת ארצות-הברית של אמריקה.
למעשה סייקס-פיקו במהדורה החדשה, או אם תרצו הסכם "טראמפוטין", עשוי לשנות את העולם, אך בשלב ראשון, כאמור, נדרש להתמודד ולהכריע את האויב המשותף. ההתלכדות מולו תוביל להזמנות עבור כולם, ולקביעת סדר עולמי מחדש.
הצלחה אמריקאית נגד דאעש היא זו שעשויה להחזיר את אמריקה להיות "Great Again" וזו כידוע מטרת העל של הנשיא האמריקאי החדש.
אקו"ם