ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

בא לעבוד: טראמפ רוצה להביא שלום והוא מתכוון להשיג אותו

העידן החדש כבר כאן, אבל מדיניות אמריקאית לא תהיה לפני האביב, וגם זו הישראלית נשמרת בסוד בין נתניהו לליברמן. בעוד ראש הממשלה רוצה לרתום את טראמפ למאבק באיראן, גרעין תומכיו דורש 'ריבונות ועכשיו'

אקסטזה לא עמדה באוויר, התרגשות ושמחה בהחלט כן. ההמונים שמילאו את ה'מול', השדרות הענקיות שבין אנדרטת לינקולן לבניין הקונגרס, רצו בראש ובראשונה לראות שברק אובמה יורד מהבמה. כך שכשדונלד טראמפ הושבע לנשיאה ה-45 של ארצות הברית, הם קודם כול שחררו אנחת רווחה.

לא היה קשה לזהות שהנוכחים הם תמונת ראי לקהל שלפני שמונה שנים הביא את אובמה לבית הלבן, כלומר לבנים ובדרך כלל מבוגרים. שחורים והיספנים היו מצרך נדיר. יהודים, מנגד, לא היה קשה למצוא. אחד מהם אפילו טרח להביא כיפות ושלטי תמיכה בעברית.

אפשר להבין אותו. הנשיא, שבמפגש הראשון עם יהדות ארה"ב הסביר מדוע נדרש 'Daylight', כלומר ריחוק בין ארה"ב לישראל, חתם את כהונתו במענק סודי לרשות הפלסטינית. כשזו הגישה, אין פלא שמחנה תומכי ישראל חיכה לרגע שיעוף מהבית הלבן.

בהפקה פחות טובה מן המצופה, התברר כי במקום שבו אנו עומדים קשה לראות ולשמוע את הנעשה. ובכל זאת, כשטראמפ התחייב "לשמור על החוקה של ארה"ב, סו הלפ מי גוד", הרטט עבר בלב.

על אחת כמה וכמה כשבפעם הראשונה השתתף בטקס רב יהודי שציטט את פרק קל"ז בתהילים, "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו... אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", ואפילו כשאחד הכמרים קורא את תפילת שלמה על החכמה (מתוך הספר החיצוני 'חכמת שלמה'): "מלא אותי רוח חכמה הסובבת את כיסא כבודך, ואל תשליכני מלפניך... אתה בחרתני לעצור בעמך, ולשפוט בניך ובנותיך...

"ואתה תלין חכמה, ידעת כל מעשיך, שלח נא אתה ממעון קודשך מן השמיים ומכיסא כבודך למען תנחני בעמלי, ואדע את הישר בעיניך". בין אם אוהבים את טראמפ ובין אם שונאים אותו, זהו רגע היסטורי.

בדרכנו החוצה החלו מתנגדי טראמפ שהסתננו לאירוע להשמיע קריאות נגדו. שוטרים עצרו אותם בלי היסוס. המפגינים התרכזו ב'יוניון סקוור'. האחד מנופף בדגל הפלסטיני, השני בדגל הפטיש והמגל של ברית המועצות הקומוניסטית, שלישי מניף שלטי תמיכה בסוציאליזם. מה יש להגיד, אמור לי מי הם מפגיניך ואומר לך מי אתה.

טראמפ עצמו היה היחיד שלא הקרין התרגשות מכל זה. לא מהמפגינים ולא מהתומכים, לא מהתפילות ולא מהביקורות. בסוף מדובר באדם בן שבעים, איש עסקים עם רקורד של נושא ונותן קשוח, כזה שבדרכו לתפקיד כיסח את כל מוקדי הכוח שעמדו בדרכו: המפלגה הדמוקרטית, המפלגה הרפובליקנית, האליטות של שתיהן, הממסד התרבותי של אמריקה, ומעל הכול התקשורת שלה.

חום גבוה שלכד אותי בוושינגטון כפה עליי לצרוך באינפוזיה את CNN ,ABC ,MSNBC ושאר ראשי תיבות. אם חשבתם שהתקשורת הישראלית עוינת את נתניהו, רוצו לראות כיצד זו האמריקאית צולה את טראמפ על גחלים. ג'ון קינג פותח תוכנית ב-CNN במתקפה חזיתית על הנשיא החדש. בכל פאנל, מתוך חמישה-שישה אורחים רק אחד וחצי מגונן איכשהו על טראמפ. הם אפילו לא מתיימרים לאיזון.

היוצאת מן הכלל היא כמובן 'פוקס', הרשת הימנית, שכדברי חברי שמואל רוזנר "מצאה פלח שוק קטן שכולל רק מחצית מהאמריקאים". 'פוקס' היא ציוויליזציה אחרת. שם השבעת הנשיא היא חגיגה, וטראמפ הוא התקווה של אמריקה. אגב, גם ב'פוקס' לא מתיימרים לאיזון. רבים מהמגישים הם חברים אישיים של טראמפ ושריו המיועדים, והם מקדישים דקות ארוכות לתקוף את התחנות האחרות. עכשיו לך תדע למי להאמין.

טראמפ מצדו לא עושה שום ניסיון להנמיך להבות. להפך. הוא תוקף את התקשורת ללא רחמים, תוך ניפוץ כל הפרות הקדושות. למשל, כשהוא עומד בחדר הזיכרון לחללי ה-CIA ואומר כי "העיתונאים הם האנשים הבלתי הגונים ביותר שיש בעולם". אחר כך התברר שבין מאות עובדי הארגון מישהו שתל עשרות תומכי טראמפ, והם הריעו לדבריו. זה האיש, והוא לא עוצר באדום.

כמה שעות לאחר ההשבעה יצאו טראמפ ורעייתו מלאניה לנשפים המסורתיים המתקיימים מדי השבעת נשיא. הקלינטונים למשל השתתפו ב-14 נשפים, והאובמס ב-10. לטראמפ, במסגרת אותה גישה פרקטית, הספיקו שלושה ובאחד מהם בירך מעומק הלב את המסייעים לניצחונו.
 

 
"איפה קליאן (קונוויי, מנהלת הקמפיין)? איפה אחותי? איפה אחי?" בזה אחר זה מנה את מקורביו ובני משפחתו, עד שהגיע לחתנו היהודי ג'ארד קושנר. "איפה ג'ארד? אח, אני אומר לכם... כל החיים סיפרו לי שהעסקה הקשה ביותר להשגה היא שלום במזרח התיכון. אני אומר לכם, אם מישהו ישיג אותה זה יהיה הוא", בירך הנשיא את חתנו בן ה-36.

אלא שדווקא המילים הללו, שנאמרו על ידי טראמפ כמשיח לפי תומו ולא באיזה נאום מתוחכם ומתוכנן, מלמדות על כוונותיו. כן, טראמפ מוקף באנשים עם עמדות נִציות מאוד גם בקנה מידה ישראלי. אבל הוא בא לעבוד והוא רוצה 'דיל'. השאלה, כמובן, מה יהיו מרכיביו.

את התשובה העדכנית והסבירה ביותר לשאלה הזו סיפקו ביום שלישי השבוע חברי 'חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי'. אחרי שנים שבהם הפורום חדל למעשה מלפעול וסבל מדימוי בעייתי, לפתע הוא נעור לחיים. מאות אנשים הגיעו לכנס באוניברסיטת בר-אילן, שכותרתו המתגרה הייתה 'די לכיבוש' ("הערבי של ארץ ישראל", הסביר פרופ' אריה אלדד, שהפגין כישורי הנחיה וסטנד-אפ משובבים).

 
בין הנואמים היו זאב אלקין, ציפי חוטובלי, מייקל אורן, ניר ברקת, יפתח רון-טל, מוטי קידר, קרולין גליק ומרדכי ניסן. מלבדם נראו בקהל עשרות פעילי ציבור מוכרים כמו עדי מינץ, נדיה מטר וענת רוט, וגם שניים מקרובי משפחתו של ראש הממשלה – גיסתו דפנה נתניהו, ובן-דודו נתן נתניהו.

יעקב פייטלסון, החוקר שנים את המצב הדמוגרפי ביו"ש, העריך שבשטח חיים כמיליון וחצי ערבים ו-600 אלף יהודים. אמציה סמקאי מ'בצדק' צפה שריבונות ישראלית בשטח C תעלה שני מיליארד שקל בשנה. חיים גבירצמן הסביר שללא נוכחות ישראלית, משק המים הפלסטיני יקרוס. על ההשלכות הביטחוניות של נסיגה ישראלית לא היה צורך לדבר.

כל החבורה הזו, לא בדיוק קוטלת קנים, אמרה דבר פשוט: "ריבונות עכשיו". ועידן טראמפ, אם לתמצת את המסר, הוא לשיטתם ההזדמנות. עכשיו, כשטראמפ רק מתחיל, כשהוא פתוח לשמוע ועוד אין לו מדיניות, זה הזמן להניח על השולחן את ההחלה. לא סיפוח, שהרי אי אפשר לספח דבר שממילא שלך. לא הכלה, שפירושה לנשוך שפתיים כשחטפת סטירה. אלא הֶחָלָה – כלומר, החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון.

יש שרוצים להתחיל ממעלה-אדומים, כפי שמציעה שדולת ארץ ישראל בכנסת. אחרים מפנים מבט לגוש עציון. חוטובלי הדגישה שכל מהלך צריך להיעשות בתיאום עם האמריקאים, ובמקרה או שלא, זוהי עמדת ראש הממשלה.
 
"אנחנו עומדים בפני הזדמנויות גדולות ומשמעותיות לביטחונה ועתידה של מדינת ישראל", אמר נתניהו השבוע לחברי סיעת הליכוד, "אבל הן דורשות מאיתנו אחריות ושיקול דעת כדי שלא נחמיץ לא את השעה ולא את ההזדמנויות. זה לא הזמן לשליפות מהמותן, זה לא הזמן לתכתיבים וזה גם לא הזמן להפתעות. זה הזמן לדיפלומטיה אחראית ומושכלת עם ידידים, דיפלומטיה שתחזק את שיתוף הפעולה בינינו ואת האמון בין ממשלת ישראל והממשל החדש בוושינגטון".

שלא למיקרופונים דיבר נתניהו גם שם וגם בקבינט על החובה העליונה לתאם כל צעד עם ארה"ב. אחר כך הגיעה שורת המחץ: "לטובת מדינת ישראל, לטובת ביטחון ישראל ולטובת ההתיישבות, אני מציע לכולם להניח בצד כל שיקול אחר ולתת לי להוביל את המהלכים". ועל ה"לי", כך מתברר, הוא שומר מכל משמר.

ביום שישי שעבר טלפן נתניהו פעמיים לנפתלי בנט. "תוריד את החוק, הוא לא הגיוני", דחק ראש הממשלה ביו"ר הבית היהודי. בנט, בוגר קרבות עמונה, ידע שהוא מצליח להניע מהלכים רק כשהאקדח המאיים נמצא בין ידיו. "בוא נעשה דיון", השיב, ונתניהו ענה: "נעשה דיון, אבל קודם תוריד את החוק". "לא", התעקש בנט, "קודם הדיון".

החוק המדובר הוא חוק הריבונות במעלה-אדומים, והדיון הוא ישיבת קבינט שנתניהו לא רצה לכנס על עידן טראמפ. כן, מופרך ככל זה נשמע, עד ליום ראשון השבוע לא התקיים בקבינט הישראלי כל דיון היערכות על תקופת טראמפ. שרים שלא קיימו עם נתניהו שיחות פרטיות, לא יודעים לאן הוא מתכוון להפנות את ההגה בשנים הקרובות.
 

 
בנט מבחינתו הצליח לכפות את הדיון הזה רק משום שגם נתניהו ידע שאם איילת שקד תעלה את חוק מעלה-אדומים לוועדת השרים לחקיקה, הרוב יתמוך בה. ונתניהו לא רצה שהחוק יעלה. לא משום שהוא מתנגד לו; אדרבה, באותה ישיבת קבינט שהתקיימה לבסוף ביום ראשון, הפתיע נתניהו כשלראשונה הוציא מפיו את המילה "ריבונות על כל היישובים".

אלא שנתניהו לא חפץ בהעלאת החוק משום שדי בצדק הוא לא רצה להפתיע את טראמפ. ימנית ככל שתהיה סביבתו של הנשיא החדש, ברור שמהלכים חד-צדדיים של ישראל לא יעשו לה טוב. ונתניהו, בוגר קרבות אובמה, יודע איך זה כשאמריקה מפתיעה אותך.

או כמו שניסח את הדברים שר הביטחון ליברמן, ששב למעמד האיש שאומר בקול את מה שנתניהו אומר בשקט: "לפני שאנחנו משנים כיוונים אסטרטגיים דרמטיים, ננסה להגיע להבנה עם ארה"ב בכל הסוגיות שנמצאות על השולחן – כולל יהודה ושומרון, כולל איראן, כולל סוריה, כולל ירושלים.

"לפני שאנחנו פה נתחיל למשוך לכיוונים כאלה ואחרים, בואו ננסה להגיע להבנות. הממשל הזה רק ביומו השני. עד אמצע חודש פברואר יש לנו סבלנות, אנחנו נמתין ונראה מה יעלה בפגישה הראשונה בין טראמפ לראש הממשלה, ובהתאם לזה נתקדם".

אף שהפגישה תהיה כנראה בתוך שבועיים-שלושה, כלל לא בטוח שלאחריה נתניהו ידע מהי מדיניות הממשל החדש. כשעזבתי את ארה"ב בתחילת השבוע הסנאט אישר רק אחדים מתוך 600 בעלי תפקידים שטראמפ בחר. מלבדם יש עוד אלפים שצריכים להיכנס לתפקיד, ורק כשכל זה יסתיים תגובש המדיניות. הניסיון מלמד שתהליך חילופי ממשל מתארך בדרך כלל עד אפריל או מאי.
   
כלומר, נתניהו כבר יודע שבכוונתו להציג לטראמפ חזון הכולל ליכוד של העולם הערבי, יחד עם ישראל, נגד הטרור האסלאמי והגרעין האיראני, בהובלת ארצות הברית. אבל על פי התבטאויות הנשיא עד כה, כלל לא בטוח שידע להשיב אם כן ואם לא.

עד כה כשטראמפ דיבר על "האסלאם הקיצוני הטרוריסטי", הוא התכוון לדאעש ולא לאיראן. נתניהו המליץ כזכור לאמריקאים לצאת למלחמה בעיראק בעשור שעבר, וניסה לגרור אותם למאבק נחוש יותר באיראן בעשור הזה. לא בטוח שהפטנט הזה יעבוד לו בפעם השלישית.

כך או כך, העידן הוא עידן חדש, וגם הדמויות חדשות. ומה שחשוב, לראשונה נכללות דמויות דתיות-ימניות מובהקות. ואני לא מדבר רק על היועצים הדתיים של טראמפ שדובר בהם רבות, אלא למשל על הישראלי שהוא כנראה בעל הקשרים הטובים ביותר בממשל החדש, חוץ מנתניהו כמובן, וקוראים לו אלי פיאפש.

רבים מהישראלים שהשתתפו בהשבעה נהרו אחריה לסעודת שבת בביתו של שליח חב"ד המוכר בוושינגטון, הרב לוי שם-טוב. אגב, גם לאחרון קשרים מצוינים בבית הלבן החדש. בין המסובים היה פיאפש (44), שדווקא שמר על פרופיל נמוך.

 
שבילי הקונגרס מוכרים לו היטב כבר עשרים שנה והוא פעיל בחברות ובארגונים בבירה האמריקאית, בעיקר כאלה המקושרים למפלגה הרפובליקנית. לפני שבע שנים עלה לארץ והקים את ארגון "I Vote Israel", שעודד ישראלים-אמריקאים להצביע בבחירות לנשיאות ארה"ב. בשנים האחרונות הוא מפעיל את דסק החוץ של מועצת יש"ע.

כלומר, קודם דני דיין ועכשיו עודד רביבי ממלאים את תפקיד "שר החוץ של יש"ע", אבל פיאפש הוא שמפתח את הקשרים מאחורי הקלעים, תופר את הפגישות ורושם הישגים כמו כתבות בתקשורת האמריקאית על ראשי המתנחלים שהגיעו להשבעה.

למרות ההצלחה, ואף שחברים קרובים שלו ממלאים כעת תפקידים חשובים בממשל, פיאפש לא חושב שהמערכה תמה. "אנחנו עדיין צריכים להגיע ללב הקהילה היהודית בארה"ב", הוא אומר. "צריך לזכור שרובם המכריע הצביע לקלינטון, ושהאליטה היהודית-אמריקאית עדיין לא מכירה, לא מבינה ובוודאי לא מצדיקה את מפעל ההתיישבות ביו"ש.

"זה ממשיך להיות היעד שלי לשנים הקרובות. הממשל איננו חזות הכול. חשבתי כך עוד לפני שהגענו להשבעה אבל אני משוכנע בכך עוד יותר בתום סבב הפגישות שקיימנו בשוליה. לטראמפ ממתינות הרבה מלחמות. הוא יבחר לאיזו מהם להיכנס ואנחנו צריכים לעזור לו", אומר פיאפש.
   
דמות אחרת שצוברת השפעה בחזית שונה של המערכת המדינית החוץ-ממשלתית היא זו של הרב ד"ר דורון דנינו, איש בקעת הירדן שבדרך לא דרך התגלגל להיות נציג הציונות הדתית בסיעורי המוחות שעורכים נציגים זרים בישראל. השבוע למשל נפגש עם ד"ר ג'רום סגל וד"ר לני גרוב, העומדים בראש "סוכנות הייעוץ לשלום של ארה"ב".

בשבוע שעבר היו אלה נציגים מאירופה. לפני כחודש הפגיש במדרשת 'עמליה' בירושלים קבוצת רבנים ורבניות מהציונות הדתית עם איש דת מצרי, המאמין בהידברות בין הדתות. התואר הרשמי שלו הוא יועץ בכיר במכון הרברט קלמן ליישוב סכסוכים בינלאומיים, והוא ממליץ על קווי מדיניות בפני שרי חוץ של מדינות האיחוד האירופי.

ברוב המקרים הוא דעת יחיד כמובן, אבל "עצם השיתוף שלי בדיונים מלמד שבפעם הראשונה הם מבינים את החשיבות שיש בשמיעת העמדות של הימין הדתי בישראל – קבוצה שבעבר חשבו שאפשר להתעלם ממנה", אומר דנינו. אגב, במקום גבוה בסדר העדיפויות שלו נמצאת הציפייה של יהודים מאמינים להתפלל בהר הבית. לא שהאירופים עומדים להסכים, אבל לפחות שיכירו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg