תופסים טרמפ: מה הקשר בין פיגוע הדריסה לאזריה?
הכסילות לא מדלגת על ימין ושמאל, אבל אלו הקובעים כי תקדים אזריה הוא זה שמנע את הירי ומנצלים את הסיטואציה כדי לקדם את האג'נדה שלהם - מתעלים מעל כולם. מי שקושר בין האסון בארמון הנציב ובין האירוע בחברון, עושה עוול לחיילי צה"ל, ומעוות את ערכיו
איתרע מזלם של חיילי צה"ל והיום ממוקמות מצלמות בכל פינה, מתנוססות על כל עמוד כדגל בראש המחנה ומתעדות אירועים מביכים או קשים ופוצעים. כך, יכול כל בעל קולמוס טכנולוגי לנתח את ממצאי הזירה ולקבוע כי החיילים שברחו מן המשאית הדוהרת בארמון הנציב הינם פחדנים ובלתי מקצועיים. כך יכולנו לחזות בשידור חי בחייל צה"ל דורך את נשקו מבלי שמפקדיו הורו לו ומבצע וידוא הריגה במחבל בן מוות.וכבר מלאו הקירות בכתובות: הם פחדנים מחד, תקדים אלאור אזריה מנגד. אלה גורסים כי החיילים הבורחים על נפשם ביזו את רוח צה"ל בפחדנותם, האחרים משיבים להם כי רק תקדים אזריה היה זה בשלו נמנעו החיילים מלירות.
כל אחד מנתח את ממצאי הזירה: דקות לאחר הדריסה
כנראה שהכסילות פושה בכל ולא מדלגת על ימין ושמאל. יש הרבה חוצפה לקבוע כי חיילי צה"ל שבורחים מגוף השוקל 100 טון ושועט לעברם הם פחדנים. מדובר באינסטינקט ראשוני ובסיסי, ומן הסתם גם כדי להיכנס למצב ירי ולכוון נשק, צריך לתפוס רגע מי נגד מי, האם מדובר במשאית שאיבדה את הבלמים, או שמא אלה דווקא הטוקבקיסטים.
שהרי ברור שלא ייתכן ש-40 צוערים יירו כאיש אחד לעבר משאית נוסעת, אלא יברחו מהנתיב שלה, עובדה שהחיילים שהתעשתו ראשונים, ירו מייד לעבר חלון המשאית. ופגעו. אבל גם הכותבת פה לא מתיימרת לחיילות קרבית, רק להגינות.
מי שקושר בין האסון בארמון הנציב ובין האירוע המפוצלח בחברון, עושה עוול לחיילי צה''ל.
צילום: AP / באדיבות המשפחה
ולכן גרועים מאלה המאשימים בפחדנות, הם אלה שקובעים כי תקדים אזריה היה זה שמנע את הירי המהיר. מדוע גרועים יותר? מכיוון שהם מנצלים את הסיטואציה כדי לקדם את האג'נדה שלהם. כי אם אזריה היה זה שעיכב את הלחיצה על ההדק, כנראה שפסק הדין שגוי וכנראה שאלאור צודק וכולם פה שמאלנים-מתקרנפים-יפי נפש, ותנו לצה"ל לנצח!
אבל מדובר בדמגוגיה מעצבנת, מכיוון שבארמון הנציב התרחש מצב של סכנה ברורה ומיידית, איש לא מתכוון לשפוט את הגורם שנטרל את הנהג המחבל (יש כרגע ויכוח על זהותו) אלא להיפך, מצל"ש אותו בטקס חגיגי.
אלאור אזריה, לעומת זאת, ביצע מעשה לא ראוי מבחינה אתית וחיילית. וגם מי שלא חושב שיש להעניש אותו בחומרה, מבין כי לא היה צורך אמיתי במעשה שלו, ובטח שלא בגבורה יוצאת דופן. להיפך: לאחר שהאמיצים באמת, כבר נטרלו את המחבל השוכב מוטל על הקרקע, והפסיקו את הקטל, הגיע המאחר בנשף, והשלים את המעשה.
אלאור אזריה. להבחין בין אלאור ובן ארי.
צילום: גדעון מרקוביץ
האירוע בחברון הוא חריג שלא אמור להעיד על הכלל, הוא סטייה מהנורמות הצה"ליות ומתורת הלחימה של צה"ל. חיסול אויב המאיים על אזרחים וחיילים ובא להרגם נפש, עומדת בראש סולם הערכים הזה.
מי שקושר בין האסון בארמון הנציב ובין האירוע המפוצלח בחברון, עושה עוול לחיילי צה"ל, ומעוות את הערכים לאורם מתחנכים טוראים וצוערים: איש לא מצפה מלוחם להסס בשדה הקרב, החיילים הם מי שאמורים להגן על העורף ולא להיפך. אבל אזריה, ביצע מעשה לא חיילי, והחריג את עצמו משרשרת גיבורים מעוטרים. וזה חשוב, ההבחנה הזאת. שנדע להבחין בין אלאור ובן ארי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם