350 חיילים אתיופים במחאה שלא שמעתם עליה
בישראל 2016, ככל שאתה יותר כהה על הקטלוג של פלטת הצייר, כך אתה יותר חשוף למכות, לקללות, להתעמרות ולזלזול
זוג צעיר שהתארס, הדר ובניהו, תושבי בית-שמש, החליטו לצאת לחגוג את תחילת השנה האזרחית במועדון תל-אביבי. אני מניחה שלא הייתי יודעת זאת לולא פוסט מסעיר שהעלתה הדר לפייסבוק ביום שני האחרון.
בניהו, כך מתברר, ישב על כיסא מסוים במועדון הקרוב לעמדת התקליטן. המאבטח שהוצב במועדון ביקש ממנו לקום, אך בניהו, שלא הבין מדוע עליו לעשות כן, לא זז. המאבטח וחבריו תפסו את בניהו, גררו אותו בכוח, זרקו אותו לרצפה וריססו אותו בגז מדמיע. בניהו ברח, והדר חיפשה אותו במשך שעה. לבסוף מצאה אותו כשהוא שוכב מעולף ורטוב על מדרכה באזור. היא העלתה לרשת תמונות ובהן נראה בניהו כשלגופו חבורות כחולות גדולות, והוסיפה שהאירוע היה טראומתי מאוד להם ושבניהו לא הצליח מאז לחזור לעצמו.
הפגנת האתיופים בתל אביב. הצבע קובע הכל.
צילום: אמיר מאירי
הדר היא בוגרת תואר ראשון, קצינה, סגנית עורך בעיתון מקומי בעיר, ובקיצור - בחורה טובה מבית טוב. בסוף דבריה היא כתבה: "חבל לי שבחרתם לחנך את המאבטחים שלכם לכסח בערב כזה כל מי שלא נראה להם בעין, או ליתר דיוק - כל מראה שהוא לא בהיר עור עם שיער שטני". אולי זה כל הסיפור. אי אפשר לטעות במוצא המזרחי של הדר ובניהו. בישראל 2016 הצבע כן קובע. הצבע מתייג, מכניס אותך לקטגוריות והופך אותך אוטומטית לערס מועד לפורענות.
בשולי החדשות נערך השבוע בתוכנית 'סדר יום' של רן בנימיני ריאיון עם אבישי צגהון, יוצא אתיופיה בן 36 שמשלים 30-60 ימי מילואים בשנה. צגהון הודיע שהוא מפסיק לשרת במילואים יחד עם 350 חיילי מילואים יוצאי אתיופיה, כי בעיניהם לא הגיוני שיידרשו רק לחובות ולא ייהנו מזכויות.
ההחלטה שלהם נפלה בגלל הרושם הקשה של אירוע הכאת החייל דמאס פיקדה בשנת 2015 בידי שוטר יס"מ, וכן בשל סגירת התיק שנפתח נגד השוטר על ידי היועץ המשפטי לממשלה. צגהון קבע שפיקדה לא מעניין אף אחד, ובמקביל הסביר שראה כיצד כל המדינה קמה להגן על חייל חרדי שסופג יריקות במאה-שערים. הוא הבין שיש פער בהתייחסות בשני המקרים: חייל אתיופי לא שווה לחייל חרדי. לדבריו הכול נובע מגזענות, ובשל כך החליטו הוא וחבריו להפסיק למלא את החובות שלהם.
מחאת העדה האתיופית בתל אביב. גזענות שטחית אבל עמוקה
צילום: אמיר מאירי
מישהו בכלל שמע על המחאה הזאת - 350 חיילים ממוצא אתיופי שהחליטו להפסיק לשרת מילואים? אולי נשמע עליה רק כששוב יתברר שחסרים לוחמים בצה"ל ועל כן צריך להכניס בנות לצריח?
רק לפני שבועיים התרגז ניב זריהן, חלוץ במועדון הכדורגל מ.ס. אשדוד, על אור אינברום, חברו לקבוצה, ובמהלך משחק קרא לו "אתיופי מסריח". הוא אמנם הושעה ונקנס, אבל העלבון כלפי אינברום וכלפי יוצאי אתיופיה עדיין תלוי ועומד. בחודש שעבר גם נחשף סיפור המוהלים שמשלימים סטאז' פיראטי על חשבון תינוקות ממוצא אתיופי.
בישראל 2016 הצבע שלך קובע הכול, ובמיוחד קובע את רף האלימות והזלזול המופנה כלפיך. על הקטלוג של פלטת הצבעים, ככל שאתה יותר כהה, כך אתה יותר חשוף למכות, לקללות, להתעמרות ולזלזול.
במישור הפוליטי נעשות פעולות שמטרתן לשנות את המצב, כמו ועדת השרים שהוקמה לאחרונה כדי לבחון שילוב של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית, אבל שורש הגזענות והריקבון נעוץ בחינוך בארץ וגם באווירה מסביב.
המשורר שלומי חתוכה מנטר סרטונים של חברות מסחריות לצורך בקרת גזענות. מעבודתו מתברר שבהרבה סרטונים של חברות מסחריות מככבים רק ילדים בלונדינים, כמו למשל בפרסומות של 'קסטרו', 'ויסוצקי' או 'מטרנה'. זה מה שצרכני הפרסומות יקלטו, וזה מה שהילדים שלנו יבינו: לבן זה יפה ואיכותי, ושחור זה מכוער ולא ראוי לצילום.
אם בתי ספר הופכים לחממות גידול ילדים שנראים אותו דבר, ואילו ילדים ממוצא אתיופי לומדים בבתי ספר שבהם רוב הילדים מגיעים ממוצא דומה, אז הילדים שלנו יחשבו שילד כהה שונה מהם. אם תוכנית ה'אחר הוא אני' לא הצליחה למזער את הגזענות, אנו נדרשים לייצר תוכנית אחרת. אבל אולי לפני שנתחיל לטפל בגזענות מהותית, בואו נתחיל לטפל בגזענות שטחית אבל עמוקה - זו המבוססת על מראה וצבע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם