ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

הערכות או הפחדות: החשש מ"תקופת המעבר" התפוגג

במשך שנתיים הקפיאה ישראל את הבנייה ביו"ש כי ראש הממשלה הזהיר מ"תקופת המעבר" של אובמה. אלא שברגע האמת מתברר שהאיום כבר לא מפחיד את נתניהו, והמסקנה היא שגם האיומים על קו ישיר בין עמונה להאג מוגזמים. וגם: סיפור מיוחד על ה-BDS שבעדנו

בתקופה הזו בדיוק לפני שנתיים ימים כינס ראש הממשלה נתניהו ישיבה לילית מיוחדת. הוא זימן אליה את פרנסי ההתיישבות היהודית ביו"ש: נפתלי בנט, אורי אריאל וזאב חבר (זמביש). נתניהו, ששב אז מפגישה עם נשיא ארה"ב ברק אובמה, זרק אז לראשונה את הפצצה הידועה כיום בשם "תקופת המעבר".
 
הוא הסביר לשלושה כי לנשיאים אמריקאים יש נטייה להפקיר את ישראל בתקופה שבין הבחירות שם לכניסת הנשיא החדש. נתניהו חשש במיוחד מהחלטה שתגיע למועצת הביטחון, ולכן הודיע על הקפאה דה-פקטו של הבנייה ביו"ש, כדי שבעוד שנתיים לא נחטוף מאובמה סנוקרת במועצת הביטחון. השלושה לא ידעו מה לומר.

אפילו אידאולוג עקשן כמו אורי אריאל נבהל. "אני לא מבין בזירה הבינלאומית, זה המגרש של נתניהו", אמר לכמה מאנשיו. זמן קצר לאחר מכן נפלה הממשלה. לזו שקמה אחריה נכנס הבית היהודי בהסכמה מודעת להקפאה מאימת תקופת המעבר.

אלא שחוץ מנתניהו, איש במערכת הישראלית לא שמע אי-אז לפני שנתיים על כוונה של אובמה לפגוע בישראל בתקופת המעבר. לא במשלחת ישראל לאו"ם, לא בשגרירות בוושינגטון וגם לא בממשל האמריקאי. לא שראש הממשלה בדה דברים מלבו, אלא שתימוכין לחששותיו לא נמצאו. אף על פי כן, למעט חריגות קטנטנות, ההקפאה לא הופשרה. במיוחד בכל הנוגע לתכנון בנייה עתידית.

הימים חלפו. פה ושם דלפו ידיעות מסתוריות על כוונות של אובמה "לעשות משהו" בתקופת המעבר. לא ברור מי עמד מאחוריהן, ומה שבטוח הוא שההגנה המלאה והמוחלטת שמעניקה ארה"ב לישראל בבניין האו"ם נותרה מוצקה לכל אורך התקופה כמימים ימימה.
 
ואז הגיעה עמונה. ליתר דיוק: לפני כשלושה חודשים, כאשר צו ההריסה החלוט שבג"ץ הוציא מזמן נראה פתאום קרוב, החלו הפוליטיקאים לחפש מוצא. במעשה קסמים, להט החרב המתהפכת של "תקופת המעבר" כבר לא הייתה מאיימת כל כך. בהנחיית נתניהו קוּדמו כמה הצעות לפתרון בעיית עמונה. כל ההצעות - מתווה אדמות נפקדים, פשרת שבות-רחל וכמובן חוק ההסדרה - העלו את חמתו של אובמה לרמות שלא נראו קודם לכן.

הממשל שמגנה את ישראל השכם והערב על כל פיפס בהתנחלויות, נקט הפעם את הלשון החריפה מעודו ביחס לכל אחת מההצעות. הוא האשים את ישראל ביצירת תקדימים ואף בשקר. בין היתר, דובר הבית הלבן ג'וש ארנסט אמר לפני כחודשיים כי "נתניהו הפר את ההתחייבות לא להקים התנחלויות חדשות. כך לא נוהגים ידידים".

ובכל זאת, למרות הביקורת התקדימית והחשש מ"תקופת המעבר", נתניהו המשיך לתמוך בשלושת הפתרונות. או כמו שניסח זאת בישירות אופיינית שר הביטחון ליברמן: "חטפנו על זה (מתווה שבות-רחל) ממשרד החוץ האמריקאי, הסכמנו לשלם את המחיר". מסיבה לא ברורה, החשש מתקופת המעבר התפוגג.
 
דווקא בתקופה הרגישה הזו, כאשר אובמה חיה פצועה שלא חייבת דבר לאיש, כשממשל טראמפ בדרך, למרות שהחלטה במועצת הביטחון בוא תבוא, ואפילו שכל אחד מהפתרונות הנוגעים לעמונה נתפס על ידי האמריקאים כחמור עשרות מונים מאשר סתם בנייה בהתנחלויות נתניהו וליברמן, מוכנים לקחת את הסיכון. למה? ככה. ואם זה מה שהם מוכנים לעשות כעת, אין שום ספק שאפשר גם אפשר היה לבנות ביו"ש בנינוחות בשנתיים האחרונות. רק הערכה סובייקטיבית אחת של אדם אחד, ראש הממשלה, היא שמנעה זאת.

סיפור תקופת המעבר איננו רק מורשת קרב להיסטוריונים, והמטרה איננה לטעון שנתניהו הילך אז אימים על שומעיו. אדרבה, טוב שראש הממשלה עומד עכשיו על שלו, וכאן המקום לשבח אותו על כך שבשבועות האחרונים הוא נפנף מעליו את "היוזמה הצרפתית" משל לא הייתה יותר מזבוב טורדני. ככה בונים חומה.

מה כן? מהלך האירועים המתואר לעיל משחק תפקיד כפול במשבר החמור של עמונה. ראשית, הנפשות הפועלות ובראשן נפתלי בנט למדו שיש להתייחס בספקנות מסוימת לתרחישי האימה שמצייר ראש הממשלה. כשנתניהו מאיים ש"חוק ההסדרה ייקח אותנו להאג", הוא מציג חששות לגיטימיים אך לא בהכרח ודאיים. שנית, וזה כבר לא נוגע רק לנתניהו, הערכות הן רק הערכות. או שהן נכונות, או שלא.
 

לכן, כאשר במוצאי השבת האחרונה הוקפץ שוב נפתלי בנט לישיבה לילית מאיימת, הוא כבר לא מיהר להיכנע. אי שם במרכז הארץ ישבו עליו היועץ המשפטי מנדלבליט, סגנו רז נזרי, ומנהל המחלקה הבינלאומית רועי שיינדורף, והזהירו אותו באלף ואחת אזהרות מפני חוק ההסדרה והשלכותיו. הם לא רק איימו שהחוק "ייקח אותנו להאג", אלא שבו והתריעו שאישורו יפגע אנושות בהתיישבות וימוטט את המסד המשפטי שעליו עומדות ההתנחלויות כבר חמישים שנה. בנט האזין בקשב רב, ואף התייחס לאזהרות ברצינות. צריך לדעת שאיש מהשלושה איננו אויב ההתיישבות, וסביר להניח שדיברו בכנות.

ובכל זאת, חמוש בניסיון ובנחישות שצבר, השיב להם בנט: "אז מה אתם רוצים ממני? לכו לראש הממשלה. אני בסך הכול רוצה פתרון. אם היו מקדמים בפועל ולא בדיבורים את הפתרונות האחרים לא הייתי דורש את חוק ההסדרה, אבל הדברים לא נעשו ולכן אין כרגע כלי אחר". למחרת, בשיחה עם נתניהו, התבטא בנט באופן זהיר יותר. הוא ביקש מנתניהו "לייצר לו דילמה", כלומר להעמיד כנגד חוק ההסדרה הצעות ממשיות, מפורטות וסבירות, שייתנו מענה להתיישבות בכלל ולעמונה בפרט.

עד כה, לשיטתו, הוא שמע הרבה דיבורים וכוונות טובות אך לא ראה ביצוע. ובנושא הזה, הוא אומר, כבר אי אפשר להסתפק במילים. צריך מעשים. 3,921 בתים ביו"ש נמצאים בסכנה משפטית כזו או אחרת. את הנתון המדויק הזה פרסמה השבוע תנועת 'שלום עכשיו', שמקווה מן הסתם להמשיך את המומנטום של עמונה ולהביא להריסת כולם דרך בתי המשפט. בנט לא מאוהב בחוק ההסדרה, אבל הוא מישיר מבט למציאות ודורש לשים סוף לסאגה, אם באמצעות חוק ההסדרה ואם על ידי כלי ממשי אחר.
 
השאלה החשובה כמובן היא האם החוק אכן מסכן את מפעל ההתיישבות כפי שטוענים מנדלבליט ואחרים, או שמדובר אפילו ב"חוק ההחרבה", כפי שכינה אותו אחד מאנשי נתניהו. בלי להיכנס לפלפולציה משפטית, התשובה הקצרה היא שאין לדעת, והיא נכונה לשני הכיוונים. את מה שצריך להעריך ולצפות לא צפו, ומה שצפו לא התקיים.

כשחיים רמון דחף להקמת גדר ההפרדה, הוא לא דמיין שהיא תוביל לתביעות בינלאומיות נגד ראש הממשלה שרון. כשציפי לבני יצאה ללונדון ב-2009, מיד אחרי שחמשת המנהיגים המרכזיים של אירופה התייצבו בירושלים והביעו תמיכה במהלכי 'עופרת יצוקה', היא לא שיערה שיוצָא נגדה צו מעצר בגלל חלקה באותו מבצע.

מובן שרמטכ"לי צה"ל ואלופיו - מופז, יעלון ואחרים - לא חשבו אי פעם שתהיה להם בעיה לצאת לחו"ל. אבל הייתה בעיה, ושום גורם ישראלי מוסמך לא זיהה אותה מראש. אף לא אחד ממעריכי ההערכות המדופלמים התריע בטרם עת. רק כשדורון אלמוג נתקע במטוס בהית'רו, צלצלו כאן הפעמונים.

הסיבה לכך היא ש"ההערכות" הן נזילות וסובייקטיביות מאוד. לעתים קרובות הן משקפות את מחשבותיהם האישיות של המעריכים, שבמודע או לא משליכים את עמדתם על אחרים - הקהילה הבינלאומית במקרה הזה - ולא בהכרח את המציאות הצפויה להתהוות. ניבוי הוא מקצוע קשה, כידוע, במיוחד בכל הנוגע לעתיד.

לעצם העניין נציין שבעיני רוב מדינות המערב והממסד המשפטי הבינלאומי, ההתנחלויות אינן חוקיות ומפרות את אמנת ז'נבה הרבה לפני חוק ההסדרה ובלי שום קשר אליו. מזכ"ל האו"ם באן קי-מון לא צריך את החוק של יריב לוין, בצלאל סמוטריץ' ויואב קיש, כדי להוקיע אותנו מעל כל במה. אם אנחנו לא ננבא נבואות שיגשימו את עצמן, גם התובעת הראשית בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) לא תפתח בחקירה דווקא בגללו. מבחינתה מה שאנו עושים כיום מספיק גרוע. היא תקבל את החלטותיה מסיבותיה שלה.
 

ונקודה אחרונה: בעיית מעצר הבכירים הישראלים באירופה נפתרה, אך לא משום שרקדנו "מה יפית" לפני ה-ICC. ראש הממשלה נתניהו פעל באופן סדור מול ממשלות אירופיות לשינוי המצב החוקי במדינותיהם, וכיום אפשר לטוס בהשקט ובבטחה ללונדון ולפריז. הוא הדין להתנחלויות בכלל, ולחוק ההסדרה בפרט.

די והותר משפטנים מצדיקים את החוק הזה ודואגים שיעמוד בסטנדרטים של הדין הבינלאומי (שבעצמו מזוהם מפוליטיקה ומוטה מראש לרעת ישראל). אם אנחנו, קרי ממשלת ישראל ונציגיה, נהיה משוכנעים בנחיצותו ונדע להצדיק אותו לעצמנו, גם בקהילה הבינלאומית הוא יעבור. בסוף השאלה היא האם אנחנו נוקטים זהירות מתחייבת, או שמא מפחידים את עצמנו לשווא. כמו למשל לגבי "תקופת המעבר".

את בנג'מין ווירפ (19) פגשתי במטוס העושה את דרכו מארה"ב לישראל. בהתנהגות שאינה הולמת את בני גילם, הוא ואחיו מת'יו (17) לא צפו בסרט בזמן הטיסה, אלא בחנו את הידע הכללי של עצמם. בעזרת מפת העולם המופיעה בחוברת הפרסומית שמקבל כל נוסע, הם שאלו זה את זה מהי עיר הבירה של כל מדינה ומדינה. הייתה להם טעות אחת בלבד, מה שעורר את סקרנותי. מרגע לרגע התברר שהסיפור שלהם מרתק בהרבה משחשבתי.

הם מגיעים מדאלאס, טקסס, אך לא בית ספר מקומי העשיר אותם בידיעות אלא אמם דוריס, שישבה שורה אחת מלפנינו לצד אביהם סטיב. לא רק אותם גידלה וחינכה האם, אלא גם את שלושת אחיהם, דניאל (12), דיוויד (15) וסמואל (20) הבכור, שזקן עיטר את פניו וציצית השתלשלה מחולצתו. כולם היו על הטיסה. כולם לבשו חולצות ועליהן הכיתוב "עם ישראל חי". כולם עשו את דרכם ליעד בלתי שגרתי בארצנו הקטנטונת. "הכרמים של הר-ברכה. אתה מכיר? אנחנו הולכים להתנדב שם במשך שישה שבועות, לבצור ענבים ואולי להשתתף במסיק הזיתים. כבר זמן רב אנחנו מחכים לכך".

 
השיחה התגלגלה, ובנג'מין סיפר שהשהות בארץ היא רק צעד מקדים לקראת הפרויקט הגדול באמת שבו תתחיל המשפחה עם שובה לארה"ב. "גם לנו יש BDS אבל הפוך, Blessing, Defending and Serving (ברכה, הגנה ושירות) של עם ישראל, ארץ ישראל ואלוקי ישראל. כצעד תגובה לסימון המוצרים מיו"ש על ידי האיחוד האירופי, אנחנו מתכוונים לייבא לארה"ב סחורות מההתנחלויות ולמכור אותן שם. בתקופה שנשהה בארץ נרקום את הקשרים, ולמעשה כבר התחלנו בהכנות לביצוע המשלוח באונייה", סיפר. סיכמנו להיות בקשר.

אחרי שנפרדנו הצטרפה משפחת ווירפ למאות מתנדבים מחו"ל, שבצרו השנה לא פחות מ-400 טון ענבים במרחבים שבין הר-ברכה לפסגות. למרות השמות התנ"כיים והסממנים היהודיים האחרים, הווירפים אינם יהודים אלא נוצרים אוונגליסטים. "העבודה הייתה מתחילה בשש בבוקר ומסתיימת בסביבות 12 בצהריים. זה אכן היה קשה, אבל עשינו זאת כי באנו לשרת ולעשות זאת בעבורכם", סיפר השבוע בנג'מין בשיחת טלפון מדאלאס.

בשעות הפנויות הם טיילו ברחבי הארץ, ובין היתר קשרו את הקשרים העסקיים שהובילו בתחילת השבוע לפתיחת אתר האינטרנט Blessed Buy Israel, "מבורכים בידי ישראל". תוכלו למצוא שם את 'תה עדנים' מעפרה, 'סבונטו' מכוכב-השחר, מוצרי הקרמיקה של בתיה, קוסמטיקה מאיתמר, וגם 'הולי שוקולד', כלומר שוקו מארץ הקודש. \

איך הגעתם להיות אוהדים מושבעים כל כך של ישראל? שאלתי. "ההורים שלי גידלו אותנו על אהבה לישראל", השיב בנג'מין. "הם הבינו שליהודים ולנוצרים הייתה היסטוריה קשה, ושאנו כנוצרים צריכים לעמוד לצד ישראל ולא לעזוב אותה. כשגדלנו חיפשנו תמיד דרכים לעזור לישראל. בשנים האחרונות היינו מעורבים בחינוך לזיכרון השואה, ובין היתר קיימנו צעדות זיכרון בכל רחבי ארה"ב ביום השואה. במצעד הצהרנו שאנו עומדים עם העם היהודי ומתנצלים על מה שקרה, ושלעולם לא ניתן לזה לקרות שוב.
 

"כששמענו על סימון המוצרים מצד האיחוד האירופי, צעד שארה"ב עשתה דבר דומה לו עוד בשנות התשעים, חשבנו שזה בלתי קביל. במובן מסוים זה מה שהגרמנים עשו בשנות השלושים כשאמרו לא לקנות מיהודים. ניסינו למצוא דרך להיאבק בחרם על ישראל, וזו מטרת העסק שפתחנו. אנחנו רוצים להביא לאנשים בארה"ב את הסיפור האמיתי על התושבים שגרים ביהודה ושומרון. התקשורת אומרת שהם גונבים אדמות מערבים, אבל אנחנו רוצים לומר את האמת: אלה אנשים שאוהבים את השם וצריך לעזור להם".

אז רשמו לפניכם שיש BDS אחר, חיובי ואוהד, והמעגלים שלו רחבים עשרות מונים ממשפחת ווירפ המקסימה. הוא אולי לא מקבל ביטוי בתקשורת הממוסדת, אבל כבר למדנו שגם בארה"ב התקשורת מספרת סיפור אחד והציבור הרחב סיפור אחר. בקיצור, אם יש לכם מכרים או קרובים בארה"ב, הפנו אותם לאתר 'BlessedBuyIsrael'. זו התשובה הטובה ביותר למחרימים, וזו גם הדרך לסייע לווירפים שכרגע נטשו כל ביזנס אחר ועוסקים רק באהבת ישראל.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg