השפלתם את קרים? בסיבוב הבא תקבלו טראמפ
שופטי בג"ץ שהשפילו השבוע את הרב קרים צריכים לקחת בחשבון שההיסטוריה אינה סלחנית, והתשובה לטירוף הליברלי עלולה להיות תיקון אלים בדמותו של דונלד טראמפ. חמש הערות לשחקנים בפרשת הרב קרים
הערה ראשונה, לכבוד השופט סלים ג'ובראןנורא חשוב לפשפש בציציותיהם של מועמדים לתפקידים בכירים, ולוודא שהנאורות וההומניזם שלהם עומדים בסטנדרט הטהרני החדש. אדוני, אנחנו לגמרי איתך בעניין הזה! ומשום שכבודו בוודאי נאה דורש ונאה מקיים, נשמח מאוד אם ימציא לנו תצהיר חתום קטן כדי להסביר פרט מטריד בביוגרפיה שלו, המופיעה באתר הרשמי של בית המשפט העליון.
על פי האתר, כבוד השופט ג'ובראן כיהן כ"נשיא לשכת הבונים החופשיים בעכו", וכ"חבר הלשכה הגדולה של הבונים החופשיים במדינת ישראל". בונים חופשיים? הארגון הסודי ששלל תיאוריות קונספירציה נכרכו בשמו? זה שעל פי פרסומים זרים מקפיד על הדרת נשים בכך שהוא מונע מהן להיכלל בשורותיו?
כבוד השופט ג'ובראן, רק בספטמבר האחרון התפרסמה רשימת ניגודי העניינים והמניעות של שופטי ישראל, אבל עיון ברשימתך האישית מגלה שלא צירפת אליה אף גורם שקשור במישרין או בעקיפין ללשכה הגדולה של הבונים החופשיים בישראל. בכלל, שמות החברים באגודה אינם גלויים לציבור. אנחנו אמנם סומכים עליך לחלוטין ולא חוששים שמא עסקת אי־פעם בעניינם של טייקונים או בכירים החברים בבונים החופשיים בלי לספר לנו על כך, אבל הטעם הטוב מחייב שתפרסם אותם ברשימת ניגוד העניינים האישית שלך. גם תצהיר קטן לא יזיק: מה כוללות אמונותיך בתורת הבונים החופשיים? מהי עמדת האגודה הסודית ביחס לפמיניזם, להטב"ים, שחורים, הטרדות מיניות, מלחמה בטרור ושאר ירקות? מה כללו הטקסים הסודיים שבהם נטלת חלק, ומה מסמלים הברדסים האקזוטיים שלבשת שם?
(תגובת הנהלת בתי המשפט: "כבוד השופט ג'ובראן איננו חבר בארגונים האמורים מזה עשרים שנה". תגובת החתום מעלה: כבוד השופט ג'ובראן מכהן כשופט משנת 1982, כך שבמשך שנים ארוכות הייתה חפיפה בין תפקידו כשופט לתפקידו כבונה חופשי בכיר. לפני עשרים שנה הוא היה בן חמישים, כך שלא מדובר במשובת נעורים. אגב, גם ההתבטאות המיוחסת לרב קרים נאמרה בהיותו אזרח לפני שנים רבות, וזה לא מנע מכבוד השופט לדרוש ממנו הבהרות)
"האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא אסור באזיקים". כך פתח ז'אן ז'אק רוסו את ספרו הגדול 'על האמנה החברתית', שהפך מקור ההשראה המרכזי למהפכה הצרפתית. על פי רוסו, תפקידה המרכזי של האמנה היא לצמצם את כוחו של השלטון. רוסו פחד מאוד מהמכניזם של 'הכרעת הרוב' כי לדעתו יצר לב האדם טוב מנעוריו ('האדם הטבעי' הוא 'הפרא האציל'), ולכן החירות שלו היא הערך הגבוה ביותר. ומה אם הרוב יחליט להגביל את החירות של הפרט?
הפילוסוף הצרפתי ערך הבחנה גאונית בין 'רצון הכלל', כלומר הכרעת הרוב בפרלמנט, ובין 'הרצון הכללי' - כלומר 'עומק כוונתו הפנימית' של הרוב. משהו בדומה ל'נשמת האומה' של הרב קוק. אליבא דרוסו, 'הרצון הכללי' מכתיב את החירות כערך־על, והוא גובר על 'רצון הכלל'. הכוח אינו קובע את הזכות, שכן שלטון שמגביל את החירות הוא לא מוסרי, ולכן המשימה היא להשליט את הרצון הכללי על הכלל.
רוסו הוא לא רק האב המייסד של פולחן החירות הליברלי המודרני, אלא גם ההוגה שסיפק את ההמחשה המעניינת ביותר לקשר שבין ליברליזם לטוטליטריות. המהפכנים הצרפתים התבססו עליו כשניסחו את 'הצהרת זכויות האדם והאזרח' באוגוסט 1789, שכללה שלל זכויות רדיקליות כמו "החירות היא רשותו של אדם לעשות כל מה שאיננו מזיק לזולת", וחוללו בהשראתה מרחץ דמים אלים וקשה עם כמות בלתי־נתפסת של ראשים ערופים וגיליוטינות שעבדו שעות נוספות. הליברליזם מספק אמנם אשליה של הכלה ופתיחות, אבל אבוי למי שלא מיישר איתו קו. בימינו זוהי עמדה לגיטימית לחלוטין, כבוד הנשיאה, רק קחי בחשבון שההיסטוריה אינה סלחנית. התוצאה של הטירוף הליברלי הזה הוא תיקון אלים בדמותו של דונלד טראמפ.
כבודו הרי תלמיד חכם, מיקירי ועדת המשפט העברי בלשכת עורכי הדין. אנו מתקשים להאמין שכבודו אינו מכיר את ההבדל בין עיסוק למדני תיאורטי בפרשיית 'אשת יפת־תואר' בפרשת כי־תצא, ובין פסיקת הלכה אופרטיבית. השאלות ששאל כבודו בדיון השבוע היו ממש, אבל ממש, לא לעניין.
במאמר שפרסמתי בשבוע שעבר ביקרתי אותך על הייצוג הרשלני של הרבצ"ר בדיון בבג"ץ. במשרד המשפטים מאוד לא אהבו את הביקורת והפנו אותי לתשובת המדינה שאותה ניסחת. התשובה באמת ממצה את הסוגיה המשפטית, וכשמנסים להבין את הפער בינה ובין רמת הליטיגציה הירודה שהפגנת בבג"ץ השבוע (אנקדוטה: ג'ובראן שאל אותך האם התורה מתירה אונס גויות, וענית לו "כבוד השופט, אני לא רבנית"), אפשר אולי להצביע על נקודה אחת: כמשפטנית התכוננת לשאלה המשפטית - סבירות שיקול הדעת של הגורם הממנה, וכשהשופטים שאלו אותך על אשת יפת־ תואר, התבלבלת. הלקח הוא שליטיגציה דורשת יותר מאשר היכרות עם הדילמה המשפטית הצרה. היא מחייבת הבנה מעמיקה של כל ההיבטים בתיק, ובעיקר - לדבר עם הלקוח ולהבין אותו.
פעם במאה שנה קורה שאתה קונה כרטיס פיס בחמישה שקלים וזוכה במיליון. זה בדיוק מה שקרה השבוע בעתירה נגד מינויך לתפקיד הרבצ"ר. העותרים, כך אני משער, קיוו שבג"ץ אולי יעיר למדינה, אולי ינזוף, אבל הם בשום אופן לא ציפו למה שנתנו להם השופטים נאור, ג'ובראן והנדל. איומים בצו מניעה? דרישת הבהרה אישית? ממש החזרת עטרת הפוליטרוקים הסובייטים ליושנה. מי היה מאמין?
ועכשיו ברצינות. בג"ץ של מרים נאור חזר לימיו הטובים של ברק: פסיקה ללא חוק. שהרי על איזה חוק עבר הרב קרים? ואם עבר, מה תועיל לו התנצלות? אלא שלא על שמירת החוק מדובר כי אם על משטרת מחשבות, כזו הנושאת את שם החוק לשווא.
אם לעצתי תשמע, כך תעשה: כתוב לבג"ץ מה שהוא מבקש לשמוע. כתוב לו שמשכב זכר איננו עבירה אלא להפך, מצווה מדאורייתא! כתוב גם שעירוב בנים ובנות בצבא הוא ערך יהודי. אל תתווכח. שהרי מה שקובע כאן איננו החוק, אלא הכוח. מרים נאור מחזיקה היום בכוח. בעוד פחות משנה היא כבר תשב בבית, ואילו אתה תחזיק בכוח אם תתמנה עוד כמה שנים טובות. כך עשה גלילאו כאשר הכנסייה הכריחה אותו להודות שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ. הודה, אבל לחש "ואף־על־פי־כן נוע תנוע".
אקו"ם