"ידעתי שאם אני נשארת איתו – לילדים שלי אין אמא"
"הייתי נשואה לגבר אלים 14 שנה. הוא היה אומר לי 'את אפס'. בסוף האמנתי", מספרת קרני בריאיון ליום המאבק באלימות נגד נשים. פגישה עם עובדת סוציאלית הפכה לנקודת מפנה בחייה: "בהתחלה עשיתי את השינוי למען ילדיי, וברגע שהצלחתי זה נתן לי כוח"
"היום אני מספיק חזקה כדי לדבר על זה", פותחת קרני את סיפור חייה ומתארת את מסכת הסבל שעברה כשחיה במשך 14 שנים לצד גבר אלים, שהתעלל בה פיזית ונפשית. בסיפור שלה יש המון כאב, אבל גם תקווה גדולה שאפשר לצאת ממעגל האלימות ולחיות חיים אחרים, מוגנים וטובים יותר.לאט, לאט היא חושפת בפניי את סיפורה. "הייתי נשואה לגבר אלים כשרוב התקופה גרתי איתו בארה"ב, שם נולדו ארבעת ילדיי. בכל השנים האלו שמרתי על שתיקה, אף אחד לא ידע מה אני והילדים עוברים. נשים שחיות בעולם של אלימות לא מספרות את זה מתוך בושה, מתוך פחד. חייתי תחת איום מתמיד אז הפחד תמיד היה שם שלא לנקוט אף צעד, כי למדתי על בשרי שלכל מעשה שלי יש מחיר".
לצד קפיצות גדולות, ניכר הרצון שלה לא להחסיר פרט מסיפור צמיחתה. "כשעשינו עלייה ארצה, המצב רק הלך והחמיר. היה לו את הפער של השפה, שלי כילידת הארץ לא היה, וזה הוסיף על הקושי, וגם היינו במצב כלכלי לא פשוט. כחלק מהרצון שלו לשלוט בי הוא לא נתן לי לצאת לעבוד במשך כל השנים האלו. קניות בגדים היו נעשות תמיד ביחד איתו, וגם כשהייתי יוצאת לקניות לבית הוא היה מתקשר כל עשר דקות כדי לראות איפה אני ומה אני עושה - זה היה המוטו שלו - לסגור אותי מכל הכיוונים", מספרת קרני.
"פניתי למשרד הרווחה כדי שיתנו לנו עזרה כלכלית ונפגשנו עם עובדת סוציאלית", היא מתארת את נקודת המפנה הראשונה בחייה. "לאחר הפגישה היא התקשרה אליי וביקשה לפגוש אותי לבד. היא אמרה לי שבפגישה המשותפת שהייתה לנו היא ראתה אישה שקולה שלא אומרת את הכול, ובאמת הייתי מאוד זהירה בסביבתו. זה כבר היה הטבע השני שלי. העובדת סוציאלית אמרה שאם קורה משהו בבית, אני יכולה לפנות ליחידה למניעת אלימות במשפחה והיא תוכל לתאם לי תור. קבעתי תור וביטלתי אותו אחר כך מהפחד".
באותה תקופה של לחץ כלכלי קרני כבר הרגישה שהיא נמצאת בסכנת חיים. "הרגשתי שזה נהיה מסוכן ושאני תכף נכנסת לסטטיסטיקה של נשים שנרצחו על ידי בעליהן", מתארת קרני ומוסיפה: "ידעתי שאני רוצה לשים לזה סוף אבל לא ידעתי איך לעזוב קשר של תלותיות, פחד וטרור בלי שיהיו לזה תוצאות הרסניות". היא קופצת שוב בסיפורה, יוצאת ממנו כדי להסביר איך נראה עולמן של נשים החוות אלימות. "אישה שנמצאת בקשר כזה הופכת להיות מאוד תלותית. לא ידעתי איך לצאת לעולם לבד, איך אוכל לקיים את עצמי ואת המשפחה שלי. חששתי מנקמה שלו".
בשלב זה, קרני הצליחה לאזור אומץ ולפנות ליחידה למניעת אלימות במשפחה במשרד הרווחה בלי שבעלה ידע על כך. "זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שלמרות שאין לי גב בבית, יש לי לאן לפנות. לא ידעתי שאני זכאית להגנות האלה מהמוסדות בארץ כי לא חייתי פה שנים ארוכות. קיבלתי קצת ביטחון, הבנתי שבשיחת טלפון אחת אני יכולה להגן על הילדים שלי".
כאן מגיעה נקודת המפנה הנוספת בחייה: "המטפלת שלי הייתה מדהימה וחיזקה אותי לעשות משהו בשביל עצמי. קיבלתי מענק ממשרד העלייה והקליטה ללימודים ובעלי התנגד, אבל החלטתי לעשות את זה מאחורי הגב שלו, כי בטיפול הבנתי שככה הוא משאיר אותי תחת שליטה - כשאני לא מתקדמת ונשארת תלויה בו.
"אני זוכרת שלקחתי את פנקס הצ'קים בלי שהוא יידע והתקשרתי למרכז ללימודי קוסמטיקה, הידיים שלי רעדו כשחתמתי עליהם, הייתי בהתקף חרדה עצום, אבל הייתי נחושה לא לפספס את חלון ההזדמנויות שנתן לי המענק. אני זוכרת שהידיים שלי רעדו כשרשמתי את הצ'קים, הייתי בהתקף חרדה עצום, עשיתי את זה בלי רשות וידעתי שיהיה לזה מחיר מאוד כבד כי בסוף הוא יגלה את זה".
הכעס של בעלה דחף אותה להכרה שהיא חייבת להציל את עצמה, למען ילדיה. "שמרתי את עניין ההרשמה בסוד עד שלושה ימים לפני הלימודים. כשסיפרתי לו שערי הגיהינום נפתחו. הוא דרש שאבטל את ההרשמה אבל לא עשיתי את זה, ידעתי שאני חייבת להתקדם כי אחרת יקרה לי משהו ולילדים שלי לא תהיה אמא".
קרני מדגישה שהאלימות ממנה סבלה לא הייתה רק פיזית או מינית, אלא אלימות מילולית קשה לאוזניהם של ילדיה הצעירים. "זו הייתה אלימות מהסוג שמוריד אותך, הוא היה אומר לי 'את אפס', 'את מטומטמת', 'את כלום'. הוא לא היה קורא לי בשם שלי, הוא היה פונה אליי כ'פאקינג ביץ'' ליד הילדים שלי. אז אחרי 14 שנה התחלתי להאמין שאין לי יכולות, שאני לא מסוגלת לכלום ושאני זקוקה לו. הלימודים היו הפעם הראשונה בה למדתי על עצמי שיש לי יכולות. הייתי תלמידה מצטיינת, כולן היו באות להתייעץ איתי. כל הצלחה קטנה גרמה לי להבין שאני בכיוון הנכון".
הביטחון ההולך והנבנה של קרני דחף אותה לעזוב ולהתגרש. "השלב הכי קשה היה הגירושין. הוא אובחן עם אובססיה קשה כלפיי, עברתי איומים ונאלצתי לברוח ולהתחבא ממנו כי פחדתי שהוא יעשה לי משהו. בתוך כל התקופה המטורפת הזאת אני גם צריכה ללמוד. זה היה כאוס טוטאלי", היא מספרת.
"הבנתי שהלימודים לא מספיקים לי בשלב הזה. לא היה לי כסף והייתי תלויה בו עדיין במאה אחוז, אז החלטתי לנצל את היתרון שלי עליו - השפה. הייתי הולכת לבנק, לראשונה בלעדיו, וכל פעם משכתי עוד קצת כסף ושמתי בצד, קניתי דברים לקליניקה שחלמתי לפתוח והחבאתי אצל ההורים שלי. מדובר על תהליך גירושין שנמשך שנתיים, הוא איים עליי שישרוף אותי, שאצטער על הרגע שנולדתי. הוא אמר לי שלחיים שלו מעכשיו יש רק מטרה אחת לראות איך הוא יכול עוד למרר לי את החיים. והוא עשה את זה, הוא מירר לי את החיים, הוא הסית את הילדים נגדי".
אחרי תקופה קשה, ללא כסף וללא עבודה, קרני הוציאה נגדו צו הרחקה ונשארה עם הילדים. "הוא רוקן את חשבון הבנק המשותף עד שהגיע למינוס, נכנס לבית ולקח דברים ולא היה לי הרבה כסף בצד. לא היה לי ממה להתקיים, נכנסתי לפאניקה", היא מספרת. "לא היה לי גז ומים חמים, כי לא היה לי איך לשלם. חיינו מתרומות של מזון ובגדים. עברנו חורפים ללא חימום, הילדים היו הולכים לישון עם מעילים והיינו הולכים לאכול אצל ההורים שלי כשהמצב היה ממש קשה".
שתוכל לפרנס את ילדיה, קרני מצאה עבודה כמתווכת. אך היא עדיין לא התייאשה מהחלום לפתוח עסק משלה. "באחד הימים שיתפתי את המטפלת על החלום שלי לפתוח קליניקה והיא הוציאה פתק ורשמה לי את הטלפון של 'רוח נשית', עמותה להעצמה כלכלית של נשים נפגעות אלימות. לקחתי את הטלפון ורק אחרי חצי שנה אזרתי אומץ להתקשר. התחלתי במסע מבורך ששינה לי ולילדים שלי את החיים".
"רוח נשית" היא העמותה היחידה בישראל המתמקדת ב"יום שאחרי", ומציעה פתרון מעשי וארוך טווח ליציאה מחוץ למעגלי האלימות. העמותה מפעילה פרויקטים למען קידומן הכלכלי והתעסוקתי של נשים נפגעות אלימות וליוותה בדרך הזו מאות נשים עד שהגיעו לעצמאות כלכלית. עבור קרני, העמותה פתחה לה את הדלת לשילוב מחדש בחברה.
"בעמותה שיבצו אותי עם קואצ'רית שחיזקה אותי וגרמה לי להאמין שיש לי יכולות וכוח פנימי, ובהמשך הכניסו אותי לקורס של בונות עסקים. במסגרת הקורס ליוותה אותי אישה שסייעה לי לתכנן את הצעדים להקמת העסק שלי. היינו מכינות רשימת מטלות שבועית ולמדתי איך להניע את העסק מההתחלה ממש.
"בשנת 2013 פתחתי את העסק, התחילו להגיע לקוחות והביטחון העצמי שלי עלה. שנה אחרי הבנתי שאני לא רוצה להשאיר את הילדים שלי לבד בבית ולכן עברנו דירה למקום טוב יותר, פתחתי קליניקה בבית ומצאתי עבודה נוספת כשכירה כדי לייצר הכנסה קבועה. היום אני מנהלת משמרת במרכז לאסתטיקה וקוסמטיקה ויש תחתיי עשרים עובדות ואני עובדת בעסק שלי 'קרני קוסמטיקס' בחולון שהולך וגדל. את המקום שלי ב'רוח נשית' פיניתי לנשים אחרות שצריכות את העזרה הזו", מספרת קרני בגאווה.
המהפך שהצליחה לעשות בחייה שינה את התמונה גם עבור ילדיה. "היום אני לוקחת את הילדים לאכול בחוץ לפעמים, לקנות גלידות, כשבעבר גלידות היו חלום, פנטזיה. בקיץ האחרון זו הייתה הפעם הראשונה שבה הרשיתי להם להדליק מזגן כי ידעתי שאני יכולה לשלם על זה, ודברים רק הולכים ומשתפרים. אתמול קניתי לבת שלי נעליים בקניון ולא בחמישים שקל. אני יכולה לתת לילדים שלי היום מה שלא היה לי בעבר".
קרני מסכמת באופטימיות ונותנת תקווה למאות נשים הנמצאות במצב שבו הייתה. "ידעתי שהימים שלי קצובים איתו, כי הוא יעשה לי משהו בסוף ולילדים שלי לא תהיה אימא. פחדתי שהילדים שלי ימשיכו את הסטטיסטיקה ויהפכו מילדים מוכים להורים מכים. אז בהתחלה עשיתי את השינוי בשביל הילדים שלי, וברגע שהצלחתי להתעמת מול הפחד זה נתן לי את הכוח להמשיך. עברתי שינוי מקצה לקצה. לא חלמתי בחלומות הכי פרועים שלי שהיום אהיה במקום שאני נמצאת בו, שאני יכולה לתת השראה לנשים אחרות לצאת מסרט האימה של חייהן. אם אני הגעתי למקום הזה כולן יכולות".
היום מצוין יום המאבק באלימות נגד נשים, בישראל חיות יותר מ-200 אלף נשים נפגעות אלימות, וזהו רק המספר המדווח. הערכות אנשי המקצוע שהמספר הממשי גבוה פי ארבע. רבות מהן נשים חד הוריות, והן סובלות מעוני וקושי רב להשתלב בתעסוקה לאחר שחיו שנים בצל האלימות. מאז הקמתה בשנת 2007, סייעה "רוח נשית" לכ-2,500 נשים נפגעות אלימות ברחבי הארץ והשפיעה על חייהם של כ-5,000 ילדים על ידי הכשרות מקצועיות, הזדמנויות תעסוקה וליווי אישי של עשרות מתנדבות. לפניות: 072-2507770
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם