ראשי » חדשות » דעות

אין לכם סיבה לשמוח בתורה? קחו כמה

שמחה באלוהים, שמחה על ספר הספרים שניתן באמצעותנו לעולם, שמחה בחוקה העתיקה בעולם שהיא בסיס מוסרי של החברה המערבית. התורה, בין אם אתם מאמינים או לא מאמינים, עיצבה את זהותנו

סוכות הוא חג השמחה אך בו בעת, חג הארעיות. אדם הוא כחרס הנשבר, חציר יבש, ציץ נובל כצל עובר וכענן כלה. בסוכות עלינו להעמיד את האדם במקומו, להדהד בו את ארעיותו, לטלטל את האגו שלו.

היהודי שזה עתה סיים שנת עמל, עבר את הימים הנוראים בחיל וחרדה, מתפנה לנוח ולבחון בסיפוק את הישגיו. הוא חוגג את סוכות, זכר לסוכות שישבו בהם אבותיו שנגאלו ממצרים. זהו זמן שמחה עבורו. ואכן רק לגבי חג הסוכות אמרה התורה "ושמחת בחגך". אבל, דווקא בשעת התעלות הנפש, אחרי שנה של עבודה מאומצת, של דם ויזע ודמעות, כשסוף סוף אפשר לצנוח על הספה בסיפוק ולספור את הכסף אומרת לך התורה "אדוני, קום עכשיו, צא מהבית הקבוע ובנה לך סוכת ארעי מצ'וקמקת". אם ביתו של אדם הוא מבצרו כביטוי של "כוחי ועוצם ידי", הרי שהסוכה היא תזכורת למצבו הקיומי האמיתי. הסוכה כאותו עבד הלוחש למצביא הרומי המנצח, הניצב גא בכרכרתו עטור זר דפנה, "מומנטו מורי", זכור את יום מותך. הסוכה כאדמה המגחכת, כולכם שייכים לי.
 
ואחרי כל זאת, חג הסוכות נחשב לחג שמח במיוחד, בלשון חז"ל "חג" סתם הוא חג סוכות, הרב קוק ראה בחג הסוכות יסוד מאזן כנגד הרצינות והעצבות העלולים לבוא בסמיכות לראש השנה ויום כיפור. הימים הנוראיים.

השמחה בהופעתה כרגש דתי היא צורך נפשי אלא שיש להיזהר בה ולשמור על איזון. השמחה הגדולה, השמחה של סוף העונה החקלאית, שמתרגמת אצל אומות אחרות לקרנבל חסר עכבות מוסריות שסופו הנגאובר מהגיהנום, שלדים בארון ותחושת ריקנות - מתאזנת ביהדות לשמחה מפוכחת, שמחה עם תורה.

וכאן המקום להזכיר את ההבדל בין שמיני עצרת לשמחת תורה, למרות התאריך המשותף אין מדובר באותו החג. שמיני עצרת הוא חג מקראי, ואילו שמחת תורה נקבע רק בימי הגאונים. בימי בית המקדש בשמיני עצרת היה נאסף העם לצורך תפילה והקרבת קורבנות. בשמיני עצרת לא חגגו אירוע קונקרטי אלא שמחים באלוהים. על פי חז"ל, שמיני עצרת מבטא את קשר האהבה המיוחד בין האל לישראל. אם סוכות הוא חג אוניברסלי שעסוק במצבו הקיומי של האדם (בחג הסוכות היו מקריבים בבית המקדש שבעים 70 פרים כנגד 70 אומות עולם) בשמיני עצרת עם ישראל חגג את האינטימיות המיוחדת עם האל. שמחת תורה נקבע לאחר חורבן בית המקדש והוא מציין את סיום המחזור השנתי של קריאת התורה והתחלת מחזור חדש. הקפות עם ספרי תורה הן יחסית עניין חדש למדי, מנהג שהחל לפני 500 שנה בימי האר"י.

התורה, בין אם אתם מאמינים או לא מאמינים, עיצבה את זהותנו. עצם ישיבתנו כאן היום כרוכה בהבטחות שניתנו בה. התורה היא החוקה העתיקה בעולם כפי שאבחן מקיאוולי, היא הבסיס המוסרי של החברה המערבית. התורה היא נקודת היחס לתומכיה ומתנגדיה. ושמחת התורה היא השמחה היהודית, אנו שמחים בספר הספרים שניתן לנו ולעולם באמצעותנו. השמחה היהודית לא יורדת לדיוטות של הפקרות, לא מתפרקת בביבים. זו אינה שמחה של "אכול ושתה כי מחר נמות" אלא שמחה עם משמעות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אראל סג''ל

עיתונאי ופרשן. חבר להקת נאג' חמאדי

לכל הטורים של אראל סג''ל