ראשי » חדשות » צבא וביטחון

אנשי השנה תשע"ו: החייל היורה אלאור אזריה

החייל שירה במחבל הפצוע בחברון בפורים תשע"ו הניע טלטלה מוסרית ופוליטית שכבר הביאה להחלפת שר הביטחון. מי יודע לאן היא תתגלגל בשנה הקרובה, בשנים הבאות

בוקר חג פורים, יום חמישי י"ד באדר תשע"ו, היה שגרתי למדי בחברון, עד כמה שפורים וחברון יכולים לספק שגרה. ילדי חברון נערכו לעדלאידע המסורתית. מכל עולם התקשורת הישראלי נכחה בעיר רק צלמת מקור ראשון מרים צחי, כמנהגה מדי שנה בשנה.

עוד כותרות:
- אובמה והנסיך צ'ארלס: המנהיגים שיגיעו ללוויה
- ביו"ש נפרדים מפרס: "לזכור את מעשיו הטובים"
- מבצע האבטחה הגדול ביותר מאז רצח רבין

 

זמן קצר קודם לכן הופיע בוואטסאפ של הכתבים דיווח על שני מחבלים שדקרו חייל צה"ל בשכונת תל רומיידה. אחרי חצי שנה של דקירות ונטרולים, איש לא התרגש יותר מדי. בשורת הדקירה בחברון, שהסתיימה במותם של שני המחבלים, הייתה עוד ידיעה ברצף ארוך של אירועים. שום דבר לא רמז בשעות הראשונות עד כמה עתיד האירוע הזה להשפיע על חיינו הלאומיים, על השיח הציבורי ועל המערכת הפוליטית בישראל.

גם צה"ל עצמו לא נתן לתקשורת סיבה לחשוב שמשהו חריג קרה בבוקר בחברון. רק משעות אחר הצהריים ואילך התלקחה סערה, לאחר שארגון השמאל "בצלם" הפיץ סרטון שבו נראה לוחם צה"ל מתקרב לזירת האירוע, מוסר את הקסדה שלו לחברו, דורך את נשקו ויורה במחבל השרוע על הקרקע.

לעת ערב, כאשר קיבלנו במערכת העיתון את התצלומים של מרים צחי, זיהינו באחד מהם את החייל היורה. הוא עמד בגבו למצלמה, חבוש כובע מצחייה צה"לי, על גבו תרמיל חובש ומכשיר קשר. במרחק של מטר ממנו ניצב מפקד אוגדת יהודה ושומרון, תא"ל ליאור כרמלי. האוגדונר נראה בתמונה חייכני ורגוע - לא חמור סבר כפי שמצופה ממפקד בכיר הנמצא במחיצת פושע מסוכן, אשר זמן קצר קודם לכן ירה למוות במחבל פצוע. מנוטרל, כבר אמרנו?

הסרטון של "בצלם" גרר תגובות משמאל ומימין, אבל מה שבאמת הצית את הסערה היה מראה חייל צה"ל לבוש מדים, אזוק בידיו, מובל להארכת מעצר כשהפרקליטות הצבאית מייחסת לו בתחילה חשד לרצח, שלאחר מכן תוקן להריגה. כתבים זריזים מיהרו לפשפש בדף הפייסבוק שלו, ולאכזבתם מצאו רק כמה שיתופים למאמרים ימניים למדי מתקופת חטיפת שלושת הנערים, עוד בטרם לבש מדים. משטרת המגירות לא הצליחה להכניס את אזריה לאף מגירה: צעיר בן 20, חובש פלוגתי, לוחם "מורעל" שקיבל גם תפקיד של קשר מ"פ, חייל מצטיין, תושב רמלה, חילוני, בן לאב ששירת עשרות שנים במשטרה.

כן, אפשר להגדיר את אלאור אזריה כצעיר נורמטיבי שנקלע לזירה קשה במסגרת תפקידו הצבאי, ושבהחלטה של רגע פעל כפי שפעל. חייל פשוט שהסתבך. לכל אחד מאיתנו יש אח, גיס, בן או דוד, שהיה יכול להיקלע לסיטואציה דומה, ולא בטוח איך הוא היה נוהג. עשרות שוטרים, חיילים וגם אזרחים לפניו ירו במחבלים על מנת "לנטרל" ולהרוג. עשרות מחבלים "נוטרלו" גם אחר כך ומצאו את מותם מירי של כוחות הביטחון, שסיכלו בכך את מזימות הרצח של האוחזים בסכין, בגרזן או ברובה מאולתר. רק שאתרע מזלו של סמל אזריה והוא באמת היה שם.

לבית הדין הצבאי ביפו התנקזו אמוציות ויצרים. ימין ושמאל. תומכים ומתנגדים. בתולדות השנים האחרונות קשה למצוא פרשה נוספת שנגעה כך בעצבים החשופים של החברה הישראלית וטלטלה כל כך את המרחב הציבורי. אזריה, בלי כוונה תחילה, הניע את משק כנפי הפרפר. הוא ירה כדור אחד במחבל עבד אל-פתאח יוסרי א-שריף, וגלי ההדף חדרו לכל פינה. הם הגיעו עד כדי עצרת הזדהות בכיכר רבין, התרמה המונית למימון הוצאות המשפט, וטלפון תמיכה להורים מראש הממשלה בנימין נתניהו.
 

כחודש וחצי אחרי האירוע הם גם הכתיבו את נאומו מעורר המחלוקת של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן, שדיבר על "זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט (...) ומציאת עדות להם כאן בקרבנו". לקהל המאזינים הענק לא היה ספק שגולן מתכוון לאזריה. לנוכח גלי המחאה מימין, מיהר שר הביטחון משה יעלון להעניק גיבוי לאלוף גולן, חשף בכך חילוקי דעות חריפים בינו לבין נתניהו, וגרר את הרחקתו מהקומה ה-14 בקריה ואת החלפתו באביגדור ליברמן. אותו ליברמן ששבועות אחדים קודם לכן ישב בספסלים האחוריים במשפט אזריה, כדי להביע תמיכה בחייל היורה.

משב הרוח של הכוונת החרירית הפרפרית של אזריה שרטט קו שבר בין לוחמים פשוטים ואנשי כוחות ההצלה לבין המערכת הצבאית, בין מפקדים לפקודיהם, בין אלופים במיל' לקצינים בכירים בהווה. התהום הישנה בין ימין לשמאל התעמקה עוד יותר.

הרמטכ"ל רב-אלוף גדי אייזנקוט נחשב לאבי אסטרטגיית ההכלה בימי האינתיפאדה השנייה, אז שימש כמפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון. אילו ידע צה"ל להכיל גם את האירוע הקשה שהתרחש השנה בחברון; אילו פעל בצורה חכמה יותר, שלא מייצרת תמונה של לוחם צה"ל באזיקים; אילו הנמיך בעוד מועד את גובה הלהבות, במקום לשפוך עליהן שמן - היה ניתן אולי למנוע חלק גדול מהריקושטים, ולחסוך למדינת ישראל ויכוח פנימי מר.

בעגה הצה"לית, הנדב"ר (נוהל דיבור ברשת), חייל מכונה "גפרור". כבר כתבנו כאן, במקור ראשון, על "הגפרור שהצית להבות". אילו השכילה הפרקליטות הצבאית לסגור עסקת טיעון מהירה עם אזריה, היא לא הייתה חוטפת בפרצוף את להבות המשפט המתוקשר הזה. טחנות הצדק הצבאיות פועלות לאט, והמשפט הופך בינתיים להצגה הטובה בעיר, אבל רעה מאוד לחברה הישראלית.

אזריה ודאי אינו גיבור. הוא לקח את החוק לידיו בזירה שהיו בה כבר די מפקדים בכירים. אבל הוא גם לא פושע או רוצח. עוד לא ברור כיצד יכריעו שלושת השופטים באולם מספר ארבע בבית הדין הצבאי ביפו. כך או כך, אזריה הפך בלי ספק לאיש השנה: סמל פשוט שעיצב את סדר היום הציבורי למשך ימים רבים. בגלל כוונת הרובה של אזריה נאלצים עכשיו צה"ל והחברה הישראלית כולה לערוך תיאום כוונות מחודש בערכים של רעות ומוסר, גיבוי פיקודי וטוהר הנשק, מוסר אנושי ויהדות.

- הכותב הוא עורך החדשות ומוסף "יומן" במקור ראשון

- לפרויקט אנשי השנה המלא באתר "מקור ראשון"

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg