ראשי » חדשות » דעות

החייל אזריה: תסתכלו עליו ותראו את עצמכם

לפני כחודש, יצאתי לבקר את משפחת אזריה ביחד עם קבוצת פעילים חברתיים. בניגוד לאחרים, לא רצנו להרשיע אותו ולכן לא פחדנו לקיים את המפגש. מה למדתי? שהימין והשמאל יודעים להתאחד נגד ילד שהפך לשעיר לעזאזל

ביקור שערכתי לפני כחודש אצל משפחת אזריה, הוציא את השמאל מכליו בצורה שעוד לא חוויתי.

עוד כותרות:
- מטוסי קרב יירטו כטב"מ של חמאס מעל שמי עזה
- "השוטר שהכניס מחבל לביתו - לא ראוי לצל"ש"
- פלסטינים לא מטומטמים, הם רק מקדשים רצח

 

ראשית נעשה סדר: לפני כמעט שנה הקמנו, קבוצה של כמאה פעילים חברתיים את תנועת תור הזהב, פלטפורמה חדשה וצעירה לעשייה חברתית בדגש על צרכי הפריפריה והחינוך, רעיונות הציונות-המזרחית והיהדות המחברת והמסורתית. אחד מקווי האופי של האירגון, הוא שלא מספיק להגיד דברים, אלא גם להיות במקום עצמו.

כך לדוגמא, לפני מספר חודשים, כשבצלאל סמוטריץ׳ הצדיק הפרדה בין יולדות יהודיות לערביות, בטענה שהוא לא מעוניין שיעשו לידו חפלות, לא הסתפקנו בפוסט בפייסבוק, אלא נסענו אל ביתו בקדומים, ועשינו חפלה קטנה בחוץ. לא עצרנו אצל סמוטריץ׳, והגענו ללא מעט מקומות אחרים.

לפני כחודש, אחד הפעילים שלנו - תושב רמלה - הציע לבקר אצל משפחת אזריה. הרעיון הצית דיונים סוערים בין הפעילים. היו שתמכו, היו שהתנגדו, והיו שחשבו - בצדק בדיעבד - שהביקור ״מסוכן״ לנו מבחינה תדמיתית כתנועה. ״המסר המורכב יתורגם בצורה שטחית ויתפרש כתמיכה בהריגת מחבל מנוטרל, וכעמידה שלנו לצד אזריה 'רק כי הוא מהפריפריה'״, טענו.

החלטנו, למרות הסיכון, לצאת לביקור מבלי לחוות את דעתנו לטוב או לרע על האירוע בחברון. את זה נשאיר לבית הדין הצבאי, בתקווה שייעשה משפט צדק. בניגוד לאלה שכבר הרשיעו או זיכו את אזריה, אנחנו לא שמענו את הראיות והעדויות מהמשפט.

הבחירה היתה להתמקד בשני אספקטים של הפרשה: הראשון, הפן האנושי - עמידה לצד משפחה ששלחה את בנה הצעיר לצבא בשליחות כולנו, וכעת מוצאת את עצמה בלב משפט מתוקשר ועליהום ציבורי מצד קבוצות כוח. והשני, היותו של אלאור אזריה שעיר לעזאזל וקורבן שהחברה הישראלית מעוניינת להקריב למען שמה הטוב והמוסרי. אלאור אזריה התאים כמו כפפה ליד לתפקיד הש.ג: בחלוקה בין ״נאורים״ ל״חשוכים״, שהשמאל דואג לפמפם השכם והערב, אזריה - מעצם קיומו - משובץ בצד של החשוכים.

אם לנתח בקצרה את התגובות לביקור ולפרשת אזריה בכלל, אפשר לחלק זאת כך, בהכללה כמובן:

השמאל-מרכז מפגין בנושא אזריה גישה ממלכתית המאשימה אותו בהפרת נהלים, אך יותר מזה בהפרת הקוד האתי של ״רוח צה״ל״ - איתו הם רוחצים בניקיון כפיהם. הצבא, הם מדמיינים, מחלק על בסיס יומיומי פרחים ובלונים לתושבי חברון, עד שהגיע הממזר אלאור אזריה וברשעותו קרע את מסיכת ״הכיבוש הנאור״.
 

לדידו של השמאל הממלכתי, למקרים מעין אלו שמור פיתרון אחר: קודם כל, חייל יקר, נתחיל בזה שאתה צריך להיראות כמונו - מלח הארץ למהדרין, בטח שלא אוהד בית״ר, רמלאי מחטיבת כפיר. השלב הבא - כדי למנוע בושות - הוא לוודא שאתה לא מצולם כשאתה יורה, והשלב הסופי שיכניס אותך לצד הטוב של ההיסטוריה, הוא להפוך את האירוע לקרדום לחפור בו: זה יכול להיות על ידי עדות קורעת לב ב״שוברים שתיקה״, או אפילו צילום סרט שמציג את הדמות כמתחבטת בשאלות מוסריות ואשמה. תוכל לקחת רעיונות מסרטים כמו ״ואלס עם באשיר״ לדוגמא, ובסוף אולי אפילו תקבל כתבת שער, כמו שקיבל לפני שבועיים ליאור אשכנזי.

ומה לגבי השמאל הרדיקלי? הייתם אולי מצפים שהוא יחבק את אלאור אזריה בשל היותו זה שהדגיש את חוסר התוחלת בנוכחות צה״ל בעיר כמו חברון, ובשטחים בכלל? לא ולא. התגובות מהשמאל הרדיקלי היו קיצוניות במיוחד: אזריה הוא רוצח מתועב שפעל בשליחות הפאשיזם הפושה בחברה הישראלית. בתפקיד השולחת עומדת מנהל האירגון - אמו אושרה, והראיה המרכזית להרשעתה הוא קומנט שכתבה בפייסבוק בשיא מבצע צוק איתן - ״מספיק להיות אנושיים, אם צריך להרוג גם נשים וילדים״.

השמאל הרדיקלי מתייחס למחבל כאל ערבי תמים במקרה הטוב, או כלוחם חופש אמיץ במקרה הרע, שבהיתקלותו מול הכובש האכזר הוצא להורג ללא כל הצדקה. הקומנט שכתבה האם נתפס כמניפסט וכתוכנית פעולה משל היתה מייסדת ארגון ״להבה״, ולא כהתבטאות אנושית של איבוד עשתונות לאחר חודש של מלחמה, שנכתב על ידי אם כואבת וחרדה.

חוש האמפתיה המפותח של השמאל הרדיקלי שמור אך ורק לפלסטינים האומללים - להם מותר לעשות הכל, אבל לגבי אושרה אזריה, אותה אמפתיה נעלמת ועליה לקבל בשלוות נפש ובהבנה שיורים עליה טילים, או ש״לוחם חופש״ כזה או אחר מעוניין לדקור את בנה למוות. אם תכתוב ברגע של זעם קומנט עלוב, הוא ישלף כנגדה בהזדמנות ראשונה.
 
לגבי השמאל זה עוד מובן, אבל מה עם הימין הסרוג? היינו מצפים לאיזו תגובה, איזה אוטובוס מלא בחניכי בני עקיבא בהפגנת ההזדהות. לא ולא. שקט ודממה בכל הנוגע לבחור הרמלאי. ויותר מהשקט - התנערות והצטרפות למנגינת ״טוהר הנשק״ של השמאל. ככה זה כשהבחור הנידון הוא לא בוגר של המגזר, לא אחד מאנשי שלומנו, בנינו הטובים והערכיים. הימין והשמאל יודעים להתאחד כשצריך.

את התגובות לביקור שלי אצל משפחת אזריה צריך לגזור ולשמור, בין היתר כעדות לשיח הפשטני הפושה במקומותינו, שמכיר אך ורק קטגוריות בינאריות של ״נאור״ ו-״חשוך״. אזריה הוא לא סמל ההקצנה בחברה הישראלית, הוא גם לא ״חייל שסרח״ אלא ילד שפעל בשליחות של כולנו- תרצו או לא. במקום להקריב את אזריה ולהמשיך לרחוץ בניקיון כפיים, מן הראוי לעצור ולהסתכל למציאות בעיניים. להסתכל על אלאור אזריה - ולראות את עצמכם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אופיר טובול

עו"ד ומייסד תנועת "תור הזהב"

לכל הטורים של אופיר טובול