צריך לפעול גם נגד הריסת בתים של בדואים
עלי אל־פריג'את, גשש ותיק בצה"ל, נאלץ להרוס את ביתו לאחר שכל הבטחות המדינה להקמת יישוב חוקי לבדואים באזור טרם קוימו. מעקב 'מקור ראשון'
בשבוע שעבר הרס עלי אל־פריג'את את הבית שלו במו ידיו. את הבית הזה, שהוא למעשה פחון ללא רצפה הממוקם בסמוך לכביש ירוחם־דימונה, הוא בנה לפני כשנתיים בעבור 14 ילדיו ונכדיו בעקבות התרחבות המשפחה. לפני שלושה שבועות קיבל אל־פריג'את צו הריסה מנהלי על הבית מהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז דרום. מכיוון שהבית נבנה ללא היתר בנייה, הורתה הוועדה על הריסתו וסילוקו באופן מיידי. בשבוע שעבר, כאשר אל־פריג'את ראה מרחוק את הכוחות המשטרתיים נערכים להריסת הבית, הוא הקדים אותם והרס בעצמו את המבנה.
עוד כותרות:
- כולם כועסים על באסל גטאס. מה הוא כבר אמר?
- חוק הפללת הלקוח, כי צריך להגן על הגברים מעצמם
בשלב הזה הקורא הממוצע של nrg ו'מקור ראשון' מן הסתם שואל את עצמו מדוע כותב הטור הזה מבלבל לנו את המוח על תושב בדואי שהרס בית שנבנה ללא היתר, בזמן שחרב ההריסה מונפת על 17 בתים בנתיב־האבות בגוש עציון ועל עשרות בתים ביישוב עמונה. לתהייה הזאת ישנן כמה תשובות. ראשית, בניגוד למה שרבים במחנה הימין חושבים, חוקים נאכפים ובתים נהרסים גם בהתיישבות הבדואית בנגב. שנית, כשמתוודעים לסיפור של אל־פריג'את ושל הכפר רכמה שאליו הוא משתייך, עולים סימני שאלה גם על הריסת ביתו ולא רק על כוונת המדינה להרוס בתי יהודים ביו"ש.
סיפרתי פה בעבר על אל־פריג'את, ששירת בצה"ל במשך 32 שנה. הוא גויס בגיל 16 וחצי, שנה לאחר מלחמת ששת הימים, ולאחר זמן קצר שובץ כגשש בסיירת שקד. בשנת 1972 הפך להיות חלק מהחפ"ק הקבוע של אריאל שרון, אז אלוף פיקוד הדרום, והשתתף במיגור הטרור ברצועת עזה. מלחמת יום הכיפורים תפסה אותו בעומק סיני, ומהגדוד שלו נותרו בחיים רק שישה לוחמים. באמצע שנות השבעים צוּות אל־פריג'את לחפ"ק של האלוף יקותיאל אדם, שהיה מפקד הכוחות בסיני ולאחר מכן אלוף פיקוד הדרום. כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה הזעיק אותו אדם, אז סגן הרמטכ"ל, צפונה. כשהאלוף אדם נהרג בהפגזת מחבלים, חזר אל־פריג'את לגבול הדרומי. באינתיפאדה הראשונה הוא היה בחפ"ק של גבי אשכנזי בעזה, ובספטמבר 1996, כשפרצו בעזה עימותים, נהרג לידו סגן מפקד אוגדת עזה אל"מ נביה מרעי. ארבע שנים לאחר מכן הוא פשט את מדיו, וכיום הוא מוכר כנכה צה"ל וכגמלאי של הצבא.
מגיל שנתיים מתגורר אל־פריג'את בכפר רכמה. לדבריו, משפחתו הובאה לשם בשנת 1954 עם משפחות נוספות משבט אל־עזזמה, על ידי צה"ל שפינה אותם מאזור מצפה רמון לצורך שטחי אש. שלושת בניו הגדולים שירתו כמוהו בצה"ל. הקטנים, הוא אומר, כבר לא שירתו, "בגלל הבעיות שיש לנו עם המדינה".
רכמה, היישוב של אל־פריג'את, הוא כינוי לשלושה מקבצי התיישבות בדואית לא מוכרת הממוקמים מסביב לירוחם. חלק מהמקבצים נמצאים בתוך תחום השיפוט של העיירה. בכפר על מקבציו מתגוררים כיום כ־300 משפחות המונות כ־1,200 נפש. בשירותים בסיסיים הם נעזרים בירוחם, ומקיימים קשרי שכנות טובים עם תושבי העיירה. כמו אל־פריג'את, חלק גדול מהגברים ברכמה שירתו בצה"ל בסדיר ובקבע. עודה זנון, יו"ר ועד הכפר, שירת שלושים שנה כגשש בכיר בצה"ל, ובין היתר היה גם הגשש של אלוף במיל' דורון אלמוג.
ועדת גולדברג, שעסקה בהסדרת ההתיישבות הבדואית, המליצה בדו"ח שהגישה בשנת 2008 להקים יישוב עבור תושבי הכפר רכמה. בעקבות הדו"ח הגיעו מועצת ירוחם ומנהיגי רכמה להסכמה על הקמת יישוב עצמאי לתושבי הכפר, בסמוך לירוחם. היישוב אמור לקום על שטח של כאלפיים דונם, כקילומטר מצפון לירוחם, שאליו יתפנו תושבי כל המקבצים של הכפר. כארבעים אחוזים מתושבי רכמה מתגוררים כבר היום בשטח המיועד. גם הבית של אל־פריג'את ממוקם בתוך הקו הכחול של היישוב המתוכנן. על פי התוכנית המוסכמת, הדבר היחידי שנדרש מירוחם הוא להקצות ליישוב 500 דונם משטחה המוניציפלי, אך בתמורה אמורים לחזור לירוחם כ־20 אלף דונם שעליהם מתגוררים כיום תושבי רכמה בבתיהם הלא חוקיים.
הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב העניקה לפני שלוש שנים את ברכתה להסכם בין רכמה לירוחם. דורון אלמוג שעמד בראש מטה הרשות, בני בגין שהיה השר הממונה עליה, ויהודה בכר שכיהן כמנכ"ל הרשות, ביקשו מהמדינה לקדם את הקמת הכפר.
אנשי הרשות ראו בהסכם בין ירוחם לרכמה הזדמנות לרשום הצלחה ראשונה בשטח בתחום הסדרת ההתיישבות הבדואית. הם ביקשו לנצל את העובדה שבאופן די נדיר כל הגורמים המעורבים במקרה - הנהגת הבדואים, הנהגת ירוחם ורשויות המדינה - מסכימים על הפתרון המוצע. שני יתרונות נוספים בסיפור היו שמדובר באוכלוסייה בדואית קטנה יחסית עם הנהגה חיובית, ושהמחיר הקרקעי של הקמת הכפר החדש אינו גדול. בשנת 2014 המליצה המועצה הארצית לתכנון ובנייה על הקמת היישוב רכמה, אבל אף שכל הגורמים המעורבים הסכימו על הפתרון המוצע, בשטח שום דבר לא זז.
לפני חצי שנה ביקר שר החקלאות אורי אריאל בכפר רכמה. אריאל, שבמסגרת תפקידו ממונה גם על הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, נזהר מהצהרות ומהתחייבויות מפורטות אבל הבטיח לאנשי רכמה לקדם את הסדרת ההתיישבות שלהם. "אין שום יתרון בהשארת המצב הנוכחי", אמר, "כולם מפסידים מהמציאות הזאת".
אל־פריג'את איננו מנסה לטעון שהבית שבנה והרס היה חוקי. הוא מספר שנאלץ לבנות אותו כדי להגן על ילדיו ונכדיו, בהם תינוקת בת שמונה חודשים, מחיות נגועות בכלבת שמסתובבות באזור. מה שאל־פריג'את מבקש הוא רק שייתנו מענה לבעיה שלו ושל אנשי רכמה. מצד אחד לא מאשרים להם בנייה, חרף הגידול הטבעי. מצד שני גם לא מקדמים את פתרון הקבע שזוכה להסכמה רחבה.
חברי כנסת מהימין מתאמצים בימים אלו לקדם את הסדרת ההתיישבות של עמונה ושל יישובים נוספים ביו"ש שקיימת בהם בעיה של בנייה בלתי חוקית. המאמצים הללו מבורכים, אבל באותה מידה ראוי לנסות לזרז גם את הסדרת ההתיישבות הבדואית, גם זו הלא חוקית, במיוחד במקומות כמו רכמה שיש להם פתרון מוסכם. אם אפשר למצוא פתרון ולהכשיר את בתי עמונה ונתיב־האבות, ניתן גם לאפשר לעלי אל־פריג'את לבנות בית קבע לבני משפחתו.
מהרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב נמסר בתגובה: "הרשות להתיישבות הבדואים נמצאת בתנופת שיווקים שכמוה לא הייתה בעשור האחרון. בשנה הקרובה נשלים שיווק של עשרת אלפים מגרשים, לעומת 3,500 מגרשים בעשר השנים האחרונות. בנוסף מוקמים שני יישובים חדשים עבור בני שבט אל־עזזמה, אליהם יוכלו אנשי השבט לעבור מהפזורה הלא חוקית. ישנם כ־1,700 מקבצים קטנים של פזורה. כרגע הרשות עוסקת בהסדרת המקבצים הגדולים הלא־חוקיים. אנשי רכמה מוזמנים לעבור לאחד משלושת היישובים המיועדים להם - ביר־הדאג', אל־עזזמה או רמת־ציפורים".
אקו"ם