ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

נאמן או פחדן: מדוע כחלון משך ידיו ממתווה הגז?

דווקא באחת מהסוגיות הכלכליות המשמעותיות ביותר, שר האוצר הסיר אחריותו בטענה לניגוד עניינים. מה עמד מאחורי ההימנעות של כחלון - חוסר אומץ ציבורי, קונספירציה או טענה מוצדקת?

מכל זווית שמסתכלים על זה, נושא הגז היה אחת האכזבות הראשונות ממשה כחלון. בנקודה הזו יש קונצנזוס נדיר בין התומכים במתווה הגז למתנגדים לו. ההודעה של כחלון כי יימנע מלעסוק בענייני הגז בגלל קשריו האישיים עם קובי מימון, נתפסת כנקודה רעה וגדולה לחובתו.

עוד בפרויקט "אפקט כחלון" ב-nrg:
- ההחמצה של כולנו: לא תקעו יתד במשחק הפוליטי
- כחלון: "נותנים תקציבים למי שצריך, אין איפה ואיפה"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בשני הצדדים התקשו לקבל את המצב שבו שר אוצר מסיר את אחריותו מאחד הנושאים החשובים לכלכלה הישראלית בשנים הקרובות. גורמים בממשלה האשימו את כחלון - ומאשימים עד היום - בחלק גדול בכך שמתווה הגז טרם עבר, ככל הנראה בשל הרצון להיתפס בציבור כ"חברתי". מנגד, במטה מאבק הגז טוענים כי "משר אוצר מצופה להגן על האינטרס של האזרח ולא לשבת מהצד בזמן שהממשלה שהוא חבר בה מטפלת בנושא משמעותי כזה".
 
הביקורת על מהלכיו של כחלון ברורה, מכיוון שהקשר עם מימון לא היה חדש. חודשים ספורים קודם לכן, בראיונות שהעניק לכלי התקשורת לפני הבחירות, חזר כחלון והצהיר שיפרק את המונופולים; כאשר עמית סגל ויונית לוי שאלו אותו ישירות כיצד יטפל במתווה הגז לאור קשריו עם קובי מימון, השיב כחלון מפורשות: "אני אעסוק בזה".

גם הטענות שכחלון לא היה מודע לכך שמימון קשור לנושא הגז הופרכו. כבר באותו ריאיון נאמר בפירוש שעל פי ההערכות מימון מחזיק במניות 'תמר', ובתמונות שפורסמו בחדשות 2 נראו כחלון ומימון מבקרים יחד באסדת הקידוח של 'תמר'.

כשאלו הן העובדות, לא פלא שהסבריו של כחלון על הימנעות מטעמי ניגוד עניינים לא נתפסו כניקיון כפיים, אלא כזיגזוג בלתי מוסבר בין עמדות. בינתיים, למרות ההודעות על כך שהסמכות בנושא הגז תעבור לאחד השרים האחרים בממשלה, ההעברה בפועל טרם התבצעה מכיוון שכחלון ונתניהו לא הגיעו להסכמות על זהות השר שיקבל את האחריות לנושא.

"אני ידעתי שכחלון לא יעשה כלום בנושא הגז עוד לפני ההצהרות שלו על ניגוד אינטרסים", טוען יוסי דורפמן, פעיל מרכזי במטה המאבק במתווה הגז. "כבר בהסכם הקואליציוני של כחלון ונתניהו היה כתוב ששר האוצר כפוף לראש הממשלה בנושאי אנרגיה. הכול היה מוכן מראש, כולל ההחלטה על פירוק רשות הגז שהיא חלק מההסכם הקואליציוני. כל זה קרה עוד לפני שהוא דיבר על ניגוד עניינים". מבחינת דורפמן, ההסבר של כחלון היה ניסיון לנסות "לצאת בסדר עם הציבור", אחרי שסינדל את עצמו בהתחייבות לנתניהו.
 
מוזרה עוד יותר הייתה החלטתו של כחלון להימנע גם מהצבעות בכנסת בנושא הגז. בעוד שבכל הנוגע לתפקידו  כשר אוצר יכול היה כחלון להישען על הייעוץ המשפטי שקיבל את טענתו לניגוד עניינים, ביחס להצבעות במליאה המצב היה שונה לחלוטין. חווֹת דעת, הן של היועץ המשפטי של הכנסת הן של היועץ המשפטי לממשלה, קבעו שמותר לחברי כנסת להצביע גם בנושאים שיש להם נגיעה אישית אליהם.

"זו לא רק זכות אלא אפילו חובה", מסביר ח"כ בכיר. "אחרת חבר כנסת שיש לו ילד קטן לא יוכל להצביע בעד סבסוד במעונות כי הוא מרוויח מזה. אין כמעט חוק שלא נוגע אישית ברמה כזו או אחרת לחברי הכנסת, שהם חלק מהציבור".

כחלון לא היה היחיד שהחליט להימנע מההצבעות בכנסת. יחד איתו הודיעו על הימנעות גם השרים חיים כץ ויואב גלנט. כץ הוא חבר טוב של מימון ויש לו מניות ב'ישראמקו', החברה שמחזיקה כ-29 אחוזים ממאגר 'תמר'. גלנט מחזיק באופציות במאגרי 'כריש' ו'תנין', שאמורים להימכר כחלק ממתווה הגז.

הימנעותם של השלושה הייתה הסיבה המרכזית לכך שנתניהו לא היה בטוח שיהיה לו רוב בכנסת להעברת פסקת היציבות כפי שהציעו שופטי בג"ץ. כזכור, בעקבות ההחלטה לא להעביר את פסקת היציבות בכנסת עוכב המתווה עוד, עד שלאחרונה הושג הסכם חלופי בין הממשלה לחברות, וכפי הנראה יצטרך אף הוא לעמוד במבחן בג"ץ. הימנעותם של כחלון, כץ וגלנט היא אפוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שעסקת הגז טרם נסגרה סופית.

מי שמציע פרשנות מעניינת למהלכים של כחלון שהובילו לתקיעת מתווה הגז הוא פרופ' דני גוטווין. במאמר שפרסם באתר 'המקום הכי חם בגיהנום' טען גוטווין כי לפי פרוטוקול הדיונים בנושא הגז, נציגי 'ישראמקו' (החברה שאליה קשור מימון) הביעו הסתייגות מהמודל שהוצע למתווה הגז, ואף חששו מפגיעה אפשרית במאגר 'תמר' בעקבות המתווה.
 

"ישראמקו חששה שפיתוח מאגר לווייתן ייצור תחרות למאגר תמר ויפגע בהכנסותיה", כתב גוטווין, "ולכן הייתה בעלת העניין העיקרית ש'הגז יישאר באדמה'. במובן זה, הימנעותם של כחלון, כץ וגלנט שסיכלה, זמנית לפחות, את מתווה הגז, הלמה את האינטרסים של מימון וישראמקו".

בשיחה איתו מוסיף גוטווין: "נוצרה בממשלה סיעת קובי מימון, שכללה גם את חיים כץ ויואב גלנט, ובדיעבד מתברר שכל ההימנעות והעמידה הזו בצד סייעה למה שנראה על פניו כמו האינטרס של מימון. מה שמעניין הוא שהסיעה הזו משרתת טייקון גז אחד, בזמן שראש הממשלה ושאר הקואליציה משרתים את האינטרסים של הטייקון השני".

אם לפשט את הדברים, ל'תמר' שקשורה לקובי מימון היה נוח להישאר כמאגר גז פעיל יחיד, ולהמשיך לפעול כמונופול. כחלון, בהימנעותו מהצבעה, סייע להמשך קיומו של המצב הזה. לטענת גוטווין, המשמעות המרכזית של מתווה הגז תהיה יצירת טייקון גז שלישי - האיש שירכוש את מאגרי 'כריש' ו'תנין', שתשובה ו'נובל אנרג'י' התחייבו למכור. "השיח הישראלי כל כך נתון בתוך ההיגיון של משטר ההפרטה, שגם כשמדברים על שבירת המונופולים זה נעשה באמצעות יצירה של טייקון נוסף", הוא אומר.

פרופ' גוטווין סבור שלהתנהלותו של כחלון בנושא מתווה הגז יש מחיר ציבורי. "בקווים כלליים אפשר לומר שכחלון נתמך בבחירות על ידי 'דה-מרקר' שהשיב את הרוח במפרשיו, ובהימנעותו בהצבעות על הגז נפגעה התמיכה בו בקרב אנשי שמאל-מרכז שהצביעו לו בגלל רעיונות של שבירת המונופולים וכלכלה חופשית.

אוהבים לתאר אותו כמי שהכול מחליק ממנו, אבל לדעתי זה פגע בו. השאלה היא איך הקשרים האלה חמקו מהעין הציבורית. באופן כללי ידעו ברמה כזו או אחרת על הקשר עם מימון, אבל בשיח הציבורי של האנשים שקידמו את כחלון כשובר המונופולים הדבר הזה לא עלה".
  
"אם מתווה הגז לא עובר, התלות של המדינה ב'תמר' הופכת להיות אינסופית ולמעשה מנציחים פה את המונופול של תמר", מאשר אמיר פוסטר, מומחה לנושא הגז. אלא שלמרות זאת פוסטר סבור שבמבט כללי העברת מתווה הגז דווקא הייתה מועילה ל'תמר' ול'ישראמקו', ולכן העיכוב הממושך שגרם כחלון לאישור המתווה לא משרת את האינטרסים של מימון.

"אני לא חושב שטוב לישראמקו להיות ספק יחיד", אומר פוסטר. "זה לא שיש פה אפשרות להעלות מחירים או משהו כזה. מן העבר השני, אם מתווה הגז עובר יש לא מעט דברים חיוביים שיכולים לצמוח מזה לישראמקו. קודם כול כי התוכניות הן לאפשר בשלב הבא ייצוא גז ממאגר תמר, וזה דבר שטוב לישראמקו כי הם יוכלו למכור עוד גז בזמן שהשוק בישראל הוא די קטן. חוץ מזה, לישראמקו יש גם אחזקות ברישיונות נוספים שהמעניינים שבהם הם שדות בשם 'דניאל' ו'שמשון'. בשמשון כבר מצאו גז בכמויות קטנות, אבל יש פוטנציאל לא קטן למצוא גז נוסף שם וגם ברישיונות דניאל שסביבו.

"המצב כרגע הוא שלישראמקו יש אינטרס ללכת ולחפש שם גז, אבל כל עוד המתווה לא עובר הם לא יכולים לזוז מילימטר כי שום חברה בינלאומית לא תבוא לפה לקדוח במצב הנוכחי, כשלא יודעים מה התנאים ורואים שהמדינה קובעת תנאים ומשנה אותם. כל עוד אין רגולציה מסודרת, שום חברה בינלאומית לא תבוא. ההנחה שלי ושל התעשייה בכלל היא שברגע שהמתווה יעבור אפשר יהיה לעניין מחדש חברות בינלאומיות לבוא לכאן. המתווה כאילו סגור, אבל התחושה היא שאי אפשר לעשות פה שום דבר".

אז מה בכל זאת הייתה הסיבה שבשימוע שהתקיים הביעו אנשי 'ישראמקו' התנגדות למתווה? אנשי מקצוע בתחום מעריכים שהסיבה הייתה בעיות נקודתיות שב'ישראמקו' רצו לשנות, ולא התנגדות כוללת לעצם העניין שהמתווה יעבור. לכך צריך להוסיף את העובדה שההערכות בשוק הן שכאשר יתקבלו האישורים הסופיים למתווה הגז תהיה עלייה גם במניות 'תמר', כך שלפחות בטווח הארוך, ל'ישראמקו' ולמימון יש לכאורה אינטרס שהמתווה יעבור.
 

 
"הופתעתי כשראיתי את ההודעה של כחלון שיימנע בכל נושא הגז", אומר פוסטר, ןמסרב לקבל את הטענות על ניגוד עניינים. "מה זה לא להצביע בכנסת? זה לא שעכשיו הם בדיוק קנו את המניות ועכשיו הם מנסים להרים אותן".

לדעתו ההסבר האמיתי הוא אחר: "כחלון דיבר על פירוק המונופולים, אבל כשהוא נכנס לעניינים הוא ראה שהמתווה הנוכחי הוא האפשרות הכי טובה שיש היום. הוא וכץ וגלנט פשוט מפחדים להכניס את הידיים שלהם לסיפור הזה. זה נושא ציבורי חזק מאוד, ואני חושב שהם פשוט חששו מאיך הם ייתפסו. כל מי שהביע תמיכה במתווה חטף חזק מהמתנגדים".

בין שנקבל את ההסבר על חוסר האומץ הציבורי שמשותף לפוסטר ולמתנגדי מאבק הגז, ובין שנבחר באפשרות הקונספירטיבית יותר שמציע פרופ' גוטווין, נדמה שתדמית הלוחם במונופולים שאחראית לחלק ניכר מעשרת המנדטים שקיבל כחלון נפגעה.

הפגיעה מתחזקת עקב העובדה שיתר חברי סיעת 'כולנו' נאלצו להצביע בעד מתווה הגז, אף  שלפחות חלקם לא הזדהה איתו. ייתכן גם שהפגיעה בתווית החברתית היא הסיבה שבגללה אותו כחלון שב-2005 אמר ש"בג"ץ מבצע סיכול ממוקד בעם היהודי", הפך למגן הגדול של בית המשפט העליון כקריצה לאותם מעוזי שמאל-מרכז.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg