קשורה 22 יום בביה"ח: נקמה או נורמה ארצית?
צעירה שתקפה אחות במחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר נקשרה למיטה מה-30 לאפריל ומאז לא שוחררה. משפחתה טוענת כי מדובר בעונש, אך במחלקה שוללים את הטענות ומודים כי אין חלופה אחרת. הפרשה שחשפה קרן נויבך מעוררת מחאה ומגיעה לבית המשפט
למרות שמה שמתרחש במחלקות פסיכיאטריות נותר בדרך כלל רחוק מעין הציבור, סיפורה של נועה (שם בדוי) בת ה-28, המאושפזת בבית חולים 'שיבא' בתל השומר, מכה גלים בימים האחרונים מרשתות החברתיות ועד לשערי משרד הבריאות ובתי המשפט.עוד כותרות ב-nrg:
-יעלון נפרד מהמטכ"ל: "צריך לנצח, ולהישאר בני אדם"
-חריג: שופט הוחלף לבקשת פרקליטי אלאור אזריה
-בת 19 שברה שיא באוורסט, חברתה מתה בירידה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נועה מאושפזת במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים לסירוגין זה כארבע שנים, בעקבות סכיזופרניה שהתפרצה אצלה לפני כעשור. בסוף החודש שעבר היא תקפה באלימות את אחת מהאחיות בצוות הרפואי, שקיבלה זעזוע מוח מהפגיעה, ורופאי המחלקה החליטו לטפל בה באמצעות קשירה.
ב-22 הימים האחרונים היא קשורה בגפיה למיטה בחדר מבודד כמעט ללא הפסקה, ומשפחתה טוענת שמצבה מחריף תחת התנאים הקשים, וכי מדובר למעשה ב"קשירת נקמה" של הצוות הרפואי. לפי ארגון 'בזכות' שפועל למען זכויות של אנשים עם מוגבלויות, זמן הממוצע לקשירת מטופלים במחלקות הפסיכיאטריות בארץ עומד על 8 עד 10 שעות בלבד, והמקרה של נועה "חריג במיוחד".
למרות שבבית החולים שוללים בתוקף את טענתם, משפחתה של נועה יצאה למאבק פומבי לשחרורה, במסגרתו תתקיים מחר בבוקר הפגנה מול בית החולים. במקביל מתנהל מאבק משפטי בבית משפט המחוזי בתל אביב, כאשר דיון נוסף יתקיים מחר, אחרי שורה של דחיות שאחת מהן, לפי טענת נציגי משפחתה, היה בשל יום כיף בשפיים של עובדי הפרקליטות.
"כשנועה הייתה בבית בחופשת חג, היא חשה ברע בגלל חרדות שעלו לה. היא הבינה שהיא צריכה לשוב למחלקה. אם היינו יודעים שזה מה שיקרה, לא היינו מחזירים אותה", סיפרה בשיחה עם nrg מיכל (שם בדוי), אחותה הגדולה של נועה.
"בשנים הראשונות נועה לא הייתה מתאשפזת הרבה, והיא לא הייתה אלימה לפני שהגיעה למחלקה. היא הייתה בחורה דיי ביישנית, גם קצת פחדנית. היא הייתה גם מעידה זאת על עצמה. כשחזרה למחלקה היא הייתה מתקשרת המון בחרדה שרוצים לפגוע בה. יידעתי את צוות האחיות על כך למרות שלדעתי לא נעשה דבר. אחרי זמן מה, כבר קיבלנו שיחה על כך שהיא תקפה אחות ושהיא תיקשר.
"אנחנו ממש לא ממעיטים לרגע בפגיעה באחות, הן ממש לא מגיעות לעבודה כדי לקבל מכות. אך זה נורא לראות אדם קשור במצב כזה, והוריי לוקחים את זה מאוד קשה. מאותו הרגע ניסינו לפעול בכל דרך אפשרית כדי שישחררו אותה".
מיכל מתארת תמונה קשה מהביקור בחדר המבודד של נועה. "מדובר בחדר מאוד קטן של כשבע מטרים, עם מיטה מחוברת לרצפה באמצע החדר. נועה הייתה קשורה בארבעת גפיה, אין כלום בחדר, לא טלוויזיה, היא בוהה בתקרה או בקיר שמולה. בחדר הייתה צחנה מחרידה של צואה וצרכים (על המטופלים הקשורים מלבישים טיטולים). בזמן הביקור הצוות לא נותן לנו פרטיות ועומד לידנו, לא הרשו לנו להכניס שום דבר, לא קולה או שוקולד שהיא ביקשה", סיפרה מיכל בכאב.
למרות שהמחלקה יידעה את המשפחה על הקשירה, הצוות הבכיר נפגש עם המשפחה כמעט שבוע אחרי קשירתה. "בימים הראשונים לא נתנו לנו לראות אותה, ואמרו שהיא מסוכנת. ואז ממציאים נהלים פנימיים. הצוות פשוט הודיע לנו את גזר דין: היא הולכת להיות קשורה הרבה זמן, כאילו היא האדם הכי מסוכן בארץ.
"אמרנו להם שזה נראה לנו כמו ענישה ולא טיפול. פרופ' מרק וייזר מאוד כעס כשאמרנו את זה, ואמר לנו ש'יש לי מטופלים שאני קושר חודשים'. הייתה לנו תחושה כאילו מאיימים עלינו שהיא תיקשר לחודשים. כל התחנונים שנעביר אותה הביתה או לבית חולים אחר לא נענו. מעבר לכך עד היום משרד הבריאות לא חזר אלינו. הם אטומים לחלוטין".
למשפחתה ניתן האישור לבקרה רק שלוש פעמים בשבוע לרבע שעה, ביקורים שמיכל מתארת כמאוד טראומתיים. "נועה מותשת, תשושה, מאוד עצובה, מתחננת שישחררו אותה ואומרת שהיא מצטערת. היא אומרת לרופאים שהיא מצטערת אבל זה לא משנה, נראה כאילו באיזשהו שלב היא כבר התרגלה לייאוש". אחרי ראיון של מיכל ברדיו לקרן נויבך, אפשרו להכניס לנועה קצת טובין, אך מיכל אינה עוד מורשית כניסה אחרי שהעירה לאחיות שבמצב כזה במקומן הייתה מתפטרת.
בתזמון מפתיע, ארגון 'בזכות' פרסם רק לפני כחודש דוח חמור על מצב הקשירות במחלקות הפסיכיאטריות בארץ. לפני הנתונים, אחד מארבעה מטופלים נקשר. "זה שיעור מאוד מאוד גבוה, וזה בשעה שבמדינות העולם המערבי שיעור הקשירות עומד על פחות מ-15%, ופחות מאחוז אחד באנגליה ובסקנדינביה", הסביר דובר הארגון, אורן גנור.
לטענתו, לפני 20 שנה הסטטיסטיקה הייתה דומה בארץ ובמערב, "אך בישראל לא פיתחו חלופות. זה הפך לכלי היחיד של הצוותים, שהפך גם לכלי ענישתי. כל הדברים האלה הצטברו לברוך שמשרד הבריאות לא נתן מענה עליו כבר שני עשורים. רק במרכז לבריאות הנפש באר שבע וויתרו על קשירות, ופיתחו חדרי בידוד והרגעה ויותר שיחות צוות, מה שהתגלה כאפקטיבי יותר". כאמור, ב'שיבא' וכמעט בכל שאר בתי החולים האחרים אין פתרונות כאלו.
כמענה לפניית nrg, בבית החולים 'שיבא' הבהירו כי פנו לפסיכיאטר המחוזי פעמים רבות למציאת פתרונות חלופיים, איך אין מענה לבקשותיהם משום גורם. ד"ר אסף כספי, ממלא מקום מנהל המערך הפסיכיאטרי בשיבא, סיפר אף הוא על הקושי לספק פתרון הולם לנועה ולמטופלים רבים אחרים שנקשרים. בראיון ל-nrg הוא אמר כי "מפאת צנעת הפרט אני לא יכול למסור פרטים על המקרה הספציפי הזה, אבל אני כן יכול לומר שיש לנו, כמו בכל מקצוע רפואי, את המגבלות שלנו. לכן יצאנו בהצעה לאפשר למטופלת לעבור למקום אחר.
"חדר בידוד הוא אחד מהפתרונות. אנחנו לא חושבים שבכל מקרה אנחנו יכולים לתת את כל המענה לכל מטופל. אני חושב שהמדינה צריכה לספק פתרון למקרה הזה, כי הוא בהחלט מקרה חריג. עשינו את המיטב כדי לעזור לה בתנאים שבהם אנחנו עובדים. אנחנו מבקשים, בכל דרך, להימנע ממצבים של הגבלה וברוב המקרים מצליחים לעשות את זה. אבל ישנם מקרים שבהם זה בלתי נמנע, וחייבים להגביל את המטופל. הכל נעשה על פי הכללים וההנחיות של משרד הבריאות ולפי החוק.
"ביקשנו ממשרד הבריאות למצוא פתרון שהולם למצב המיוחד הזה. אין לנו שום עניין בעימות עם שום משפחה, בענישה ובעמידה בעקרונות לא רפואיים ולא טיפוליים. אנחנו פנינו בבקשה לקבל עזרה במקרה הזה כלומר להעביר אותה למקום יותר מתאים. הסיפור הזה מאוד עצוב ונעשה פה עוול נוראי לכל הצדדים. ראשית לאנשי הצוות במחלקה בתל השומר, אבל למעשה לכל העובדים במחלקות ובבתי החולים הפסיכיאטריים שעושים עבודת קודש".
הסיפור הקשה של נועה ותופעת הקשירות שנחשפה לאחרונה, מעלה שאלות רבות לגבי אופן הטיפול בישראל בלוקים בנפשם, ובמידת האפקטיביות שלו. ב'בזכות' מסבירים כי "ברוב המקרים ולא כמו במקרה של נועה, הקשירות הן כלפי אנשים לא אלימים או מסוכנים, אלא פשוט כלפי אנשים חסרי שקט שמציקים לצוות בשאלות למשל. פה קבור הכלב כי ניתן להקטין את סיפורי הקשירה משמעותית, אך פשוט אין חלופות".
הפוסט של האחות של נועה בקבוצת התמיכה בה:
"אין מספיק זמן, אמצעים וכוח אדם, והמצב בהתאם. זו פרקטיקה מאוד מיושנת שמתאימה אולי לחיות, ואנשים שנקשרו דיווחו על תחושת השפלה קשה. אנחנו מאוד ממליצים על מודל באר שבע, ועל תוכנית לאומית תוך כדי עידוד מודעות של הצוותים המטפלים. בבאר שבע למשל היה מקרה בו אדם היה דופק את ראש בקיר, ובגלל שחשבו שהוא אובדני הוא היה יכול להיקשר. אבל הם דיברו איתו וגילו שיש לו בעצם כאב שיניים", סיפר גנור.
גם מיכל החליטה להילחם בקשירות, ולא רק למען אחותה. "אמנם אנחנו נאבקים בשביל נועה וזה באמת משהו מאוד אישי וכואב, אבל המאבק שלנו יימשך גם אחרי, ואנחנו נאבק עד שיפסיקו את הקשירות במוסדות פסיכיאטריים בישראל. בבאר שבע ביטלו את זה לחלוטין, וכך גם בכמה מדינות. לא ניראה לי סביר שיתנו לבני אדם כוח כה פרוץ שאפשר להשתמש בו לרעה".
תגובת משרד הבריאות: משרד הבריאות ובתי החולים פועלים בכמה מישורים על מנת לצמצם את התופעה של אלימות מטופלים בבתי חולים לבריאות הנפש, ולמנוע פגיעה הן במטופלים והן באנשי צוות, תוך חתירה מתמדת לשמירה על כבודו ועצמאותו של המטופל תוך איזון עם שמירה על שלומו ושלום המטופלים האחרים ואנשי הצוות.בתי החולים מפעילים מערך של הכשרות והדרכות לצוותים המקצועיים, ופועלים בהתאם לנהלים ולהנחיות של המשרד.
במקביל, נעשה שימוש באמצעים שונים להרגעה של מטופלים אלימים, אם בטכניקות התערבות (התנהגותיות, שיחתיות ותרופתיות) ואם בשימוש בחדרי בידוד והגבלה בעת הצורך. הגבלת מטופלים במערך בתי החולים הפסיכיאטריים היא כלי טיפולי. ככזו היא מבוצעת אך ורק כמוצא אחרון לאחר שדרכי טיפול אחרות כשלו, ורק במקרים של סכנה ממשית לפגיעה עצמית או לפגיעה בסובבים על רקע החמרה במצב הנפשי, ובוודאי לא כ"ענישה".
משרד הבריאות אינו רואה בהגבלה פיזית אמצעי אידיאלי, ובוחן כל העת שיטות חדשניות, על מנת לצמצם מקרים אלו למינימום ואולי אף להפסיקם לגמרי. בתוך כך, לאחרונה יצאו נציגי המשרד ללמוד על הנושא במערכת הבריאות בבריטניה, ונבנית כיום תכנית על מנת להתאים את הגישה הטיפולית שנלמדה לבתי החולים בישראל.
הנושא נמצא בסדר העדיפויות של משרד הבריאות ומנכ"ל המשרד פועל באופן אישי לקדמו. במסגרת התכנית של משרד הבריאות לצמצום ההגבלות בבתי החולים הפסיכיאטרים המשרד נמצא במהלך של איסוף נתונים מכל המרכזים. התהליך טרם הושלם.
אקו"ם