בזכות אישורי העבודה: הציל מאות מיהודי תוניסיה
רוז'ה ביסמוט, היום ראש הקהילה היהודית בתוניסיה, הציל בצעירותו יהודים רבים בתקופת השלטון הנאצי במדינה. "קיבלתי משמיים מתנה"
רוז'ה ביסמוט, ראש הקהילה היהודית בתוניסיה, הוא היום אדם בן 90. למרות גילו המופלג הוא משתדל להיות פעיל כל הזמן. מדי יום הוא ממשיך להגיע למשרדו שבמרכז הבירה תוניס, ומוביל משם מהלכים הנוגעים לקהילה היהודית הקטנה שנותרה במדינה, לצד יצירת קשרים בינלאומיים אחרים בתחום הפרטי והמסחרי.
עוד כותרות ב-nrg:
- פצצות מרגמה נורו מעזה, צה"ל הגיב בירי טנקים
- דגנרלים, תפסיקו לקשקש ותתמקדו בביטחון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"מאז שאני זוכר את עצמי אני עובד", הוא אומר בשיחת טלפון ממשרדו. "בגיל 14 נטשתי את ספסל הלימודים כי הבנתי שאם לא אצא לעבוד ואעזור בפרנסת המשפחה לא נשרוד. הייתי יוצא כל בוקר לעבודה והולך יותר מעשרים קילומטר ברגל לעבודה במפעל. חיי הילדות שלי היו חיי הישרדות קשים".
"מצבם של יהודי תוניסיה שהיו נתונים תחת שלטון צרפתי, השתנה לחלוטין עם כינון משטר וישי בצרפת ביולי 1940", אומר פרופ' חיים סעדון, ראש מרכז יד בן־צבי. "גילויי האנטישמיות גברו, ופורסמו צווים נגד יהודים במטרה להדיר אותם מכל מגע עם החברה הצרפתית ולהחזיר את מעמדם המשפטי למצבם האזרחי קודם כיבוש תוניסיה בידי צרפת בשנת 1881.
"הצו הראשון ביטל את האזרחות הצרפתית ונישל את היהודים ממקצועות שכללו מגע עם צרפתים", ממשיך פרופ' סעדון. "עובדי המנהל הקולוניאלי, רופאים, אחיות, מורים, בנקאים, רוקחים ועיתונאים נאלצו לוותר על מקום עבודתם. צו אחר עסק ב'נומרוס קלאוזוס', שהגביל את מספר היהודים במערכות החינוך הצרפתי. למזלם של התלמידים היהודים, בתוניסיה פעלה מערכת חינוך של 'כל ישראל חברים' (כי"ח) שיכולה הייתה לקלוט את התלמידים. צו אחר עסק במפקד היהודים וברישום הרכוש שלהם כחלק מכוונה להלאימו לטובת המדינה".
בשונה מיתר מדינות צפון אפריקה, תוניסיה הייתה נתונה לשלטון גרמני ישיר במשך תקופה מסוימת. בשנת 1942, לאחר תבוסתם בקרב אל־עלמיין שבמצרים, החליטו הגרמנים לכבוש את תוניסיה. "הצרפתים שינו את היחס שלהם אלינו באופן פתאומי", נזכר ביסמוט, שהיה אז בן 16. "שכנים ומכרים שלנו הסתכלו עלינו כעל מצורעים. גם השכנים המוסלמים שרוב השנים היו בקשר טוב עם הקהילה היהודית, קיוו עכשיו שהגרמנים ישמידו את יהודי תוניסיה והם יוכלו להשתלט על הבתים והנכסים שלהם.
"המשטר הצרפתי היה רע מאוד כלפינו, והתקווה שלנו שהצבא הצרפתי יילחם בגרמנים התגלתה כטיפשית. כשהצבא הגרמני הגיע הם למעשה מסרו את השליטה בתוניסיה לגרמניה הנאצית בלי התנגדות. הרחובות והכיכרות התמלאו בכוחות הצבא הגרמני, ובחלקים מהמדינה נאלצו היהודים לענוד טלאי צהוב. יום אחד הגיעו קציני אס־אס למפעל שלנו והלאימו אותו לטובת הצבא הגרמני".
ביסמוט נחשב מקושר מאוד בפוליטיקה המקומית והבינלאומית. הוא כיהן כשר תחת שלטונו של זין עאבדין בן־עלי, ולאחר המהפכה האסלאמית ב־2011 יצר קשרים גם עם המפלגות האסלאמיות. באחרונה נפגש עם הנשיא הנוכחי של תוניסיה, אל־באג'י א־סבסי. "הוא בן גילי וחבר ילדות שלי", צוחק ביסמוט. "קשרים עם אנשים הם הדבר הכי חשוב, הם תמיד עוזרים לך ולאנשים שמסביבך. אני הילד הקטן משכונת לה־גולט, הצלחתי הרבה פעמים במקום ששרים רשמיים נכשלו. למזלי הצלחתי להזיז מהלכים בינלאומיים לטובת היהודים בתוניסיה ובכל העולם. נתנו לי משמיים מתנה גדולה והיא היכולת להסתדר עם כולם. זה גם מה שהציל אותי ויהודים אחרים מהמשטר הנאצי".
כבר בצעירותו ידע ביסמוט לרקום קשרים במקומות הנכונים, ולסייע באמצעותם לאחיו היהודים. "כשהלאימו את המפעל שבו עבדתי נכנס למשרד ההנהלה קצין גרמני. מיד הצלחתי ליצור איתו קשרים אישיים. הייתי רק בן 16 אבל היה לי ניסיון של שנתיים בעבודה, אז הוא מינה אותי לאחראי על מתן אישורי עבודה. הייתי אחראי לשלוח פועלים לבניית בונקרים בנמלי הים ובחופים לטובת הצבא הגרמני שנלחם בבעלות הברית. כל חודש הוא נתן לי מאות אישורי עבודה, שהיו בעצם תעודת ביטוח להישאר בחיים ולא להישלח למחנות השמדה.
"ניצלתי את האמון שהוא נתן בי כדי להציל הרבה חברים ומכרים יהודים. חלק מאישורי העבודה נתתי ליהודים כדי שיינצלו, וכך זה עבד במשך תקופה. יום אחד הקצין האחראי קרא לי למשרד. הבנתי שמשהו לא בסדר. הוא אמר לי להסתכל לו בעיניים, ואז הבהיר לי שהוא יודע שאני מחלק את אישורי העבודה ליהודים כדי להציל אותם. חשבתי שאני הולך להיענש ופחדתי שהוא יהרוג אותי במקום, אבל הוא אמר לי: בפעם הבאה שאתה מחלק אישורי עבודה, תשתדל שלא להיתפס".
השלטון הגרמני בתוניסיה נמשך שישה חודשים בלבד. במהלך התקופה הזו נשלחו מאות יהודים למחנה ההשמדה אושוויץ, כפי שמספר פרופ' סעדון: "ממחקר שערכתי בכתביו של מפקד האס־אס בתוניסיה ולטר ראוף, עולה כי אין רמז לכך שהגרמנים ביקשו להשמיד את היהודים בתוניסיה, ולכן מספר הנשלחים לאושוויץ היה קטן יחסית. הגרמנים ניצלו את היהודים ככוח עבודה זול, ובמקרים מסוימים כבשר תותחים. לדוגמה, במחנה בז'ה שבגבול עם אלג'יריה שמו את היהודים בקו החזית ופקדו עליהם להיות תצפיתנים ומודיעים לצבא הגרמני, כדי שכאשר צבאות הברית יגיעו הם יספגו את הפגזים הראשונים ויודיעו לגרמנים על המתקפה. היהודים סיפקו גם סיוע לוגיסטי לצבא הגרמני, חפרו שוחות ומילאו שקי חול בקו החזית".
ביסמוט מציג את הדברים מנקודת מבטו, כמי שחווה אותם על בשרו. "הקהילה היהודית בתוניסיה מנתה אז 75 אלף יהודים בלבד, בתוניס הבירה ובכמה ערים במדינה. חברי הקהילה הכירו זה את זה והיו מחוברים ביניהם. לכן כל יהודי שנשלח למחנות המוות נתפס כאובדן אישי. ידענו שהגרמנים מחפשים פתרון להשמדת היהודים התוניסאים על אדמת תוניסיה, במקום לקחת אותם לאירופה. אחד הקצינים הגה רעיון רצחני שבמסגרתו היו אמורים לבנות תאי גזים ניידים שהגרמנים יעבירו אותם ממקום למקום, יאספו את היהודים וירצחו אותם בדרך. למזלנו הם לא הספיקו לבצע את התוכנית כי הם הפסידו לכוחות הברית".
בזכות קשריו האישיים הצליח ביסמוט לעזור למשפחתו וליהודים אחרים. "היה לי מזל גדול. הקצין שהעסיק אותי דאג שלמשפחה שלי לא יקרה שום דבר. בין לבין הם ספגו הפגזות קשות מהאמריקנים שניסו לחסל את השלטון הגרמני בתוניסיה. שלושה מבנים מסביב לבית שבו חייתה משפחתי הופגזו ונהרסו לחלוטין. לא היו לנו מקלטים כמובן, ולכן יושבי הבתים נהרגו. כל בוקר כשהייתי יוצא לעבודה בני משפחתי היו מתפללים שאחזור בחיים, ואני התפללתי שהם ישרדו את ההפגזות. את הסיפורים מהתקופה הזו ואת הניסים שהתרחשו אז אי אפשר לדמיין אפילו בחלומות. כל הזמן שואלים אותי איך ניצלנו, ואני, למרות שרוב חיי לא שמרתי על אורח חיים דתי, עונה לכולם - צריך לשאול את אלוהים ולא אותי".
אקו"ם