פסילת שופט כי "דעתו נעולה" - מהלך נדיר
אם לבחון את בקשתה של שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, לאור תקדימי עבר, ניתן להעריך בזהירות כי נמוכים סיכוייה לשכנע את בית הדין האזורי לעבודה בירושלים לפסול את השופטת דיתה פרוז'ינין מלשבת בתיק העובד במעון ראש הממשלה, גיא אליהו. אולי במשפט העברי זה היה עובד
עורך דינה של נתניהו, יוסי כהן, סבר שההפסד בתיק מני נפתלי עשוי להביא להפסד נוסף לרעיית ראש הממשלה בתיק הנוכחי, והגיש בקשה לפסילת נשיאת בית הדין האזורי לעבודה. "בפסק הדין קבע בית הדין שמעון ראש הממשלה מנוהל באופן המהווה העסקה פוגענית כלפי כל עובדיו, באופן המעיד כי דעתו נעולה", כתב עו"ד כהן והוסיף: "הקביעות חרגו מגדרי הסעדים שנתבקשו בתובענה שהגיש נפתלי בהיותן נועלות למעשה את דעתו של בית הדין, ומחייבות אותו ליתן פסק דין דומה בעניינו של אליהו. בית הדין הנכבד אינו יכול למעשה להכריע בעניינו של אליהו באופן שונה מהאופן שבו הכריע בתיק של מני נפתלי. בנסיבות העניין, לאור כך שבית הדין הכריע למעשה בפסק הדין באותן שאלות שהתעוררו בתיק של נפתלי, ברור כי הוא אינו פתוח לשכנוע בתיק של אליהו".לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אחריך, גרבוז: מופע האימים של דויד גרוסמן
- אנחנו הפגומים? סינדרום האישה המוכה של הפריפריה
- הטרור בבריסל: תחליפו את המילה "נאצים" ב"אסלאם קיצוני"
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
המשפט העברי אמנם קובע שאפילו זיקה קלושה בין הדיין לבעל הדין פוסלת את הראשון מלשבת בדין. "אסור לדיין לדון למי שהוא אוהבו אף על פי שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו ולא למי ששונאו אף על פי שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו. אלא צריך שיהיו שני בעלי דינים שוין בעיני הדיינים ובלבם", פוסק הרמב"ם (הלכות סנהדרין, כג' ו).
שרה נתניהו בבית המשפט. ''סיכויים קלושים שבקשתב תתקבל''.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
אך בניגוד לגישה זו, הפסיקה והחקיקה הישראלית קובעות שהמבחן המרכזי לפסלות שופט הוא רק "החשד הממשי". במילים אחרות, עילות סובייקטיביות אינן פוסלות שופט מלישב בדין אלא רק עילות אובייקטיביות. דוגמאות: שופט יפסול עצמו אם אחד מבעלי הדין הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה, אם הוא עצמו היה מעורב בתיק בטרם התמנה לשופט, או אם יש להכרעת הדין השפעה כלכלית או אינטרס מוחשי אחר עבורו. הפרוצדורה היא שהבקשה לפסילת שופט מוגשת בתחילה לשופט עצמו, ורק אם הוא מסרב הבקשה מוגשת לערכאה גבוהה יותר בתהליך ערעור.
מה לגבי מקרים שבהם אחד מבעלי הדין מרגיש ש"דעתו של בית המשפט ננעלה"? מתיקים שנדונו בעבר ניתן ללמוד שמערכת המשפט רגישה מאוד לתדמיתם של השופטים, כמי שפועלים ללא משוא פנים, ולכן נדירים מאוד המקרים שבהם השופט עצמו, או ערכאת הערעור, מקבלים את הבקשה ופוסלים שופט מלישב בדין. סיבה נוספת היא החשש מהגשת בקשות סיטונית שתטיל מורא על שופטים ותכתים את שמם.
כך למשל, בקשות כאלו שהגיעו לפתחו של הנשיא לשעבר אהרן ברק היו נדחות כמעט באופן אוטומטי, גם כאשר המבקשים הוכיחו שהשופט התבטא בצורה חריפה מאוד נגד בעל הדין, כשהוא הכתיב פרוטוקול בצורה מגמתית או ניהל דיונים וחלקי דיונים במעמד צד אחד.
היו אמנם מקרים בהם בית המשפט העליון הורה לשופט בערכאה נמוכה לפסול את עצמו, כמו בתיק תביעת פיצויים של מאבטח שבו קבע שופט העליון אליעזר רבלין כי על שופט שלום מסוים לפסול את עצמו, אך מדובר היה במקרה יוצא דופן שבו העליון קבע ששופט השלום קיבל החלטה לפני שהוצגו בפניו הראיות והמסמכים הרפואיים הרלוונטיים.
לא נראה שהמקרה של שרה נתניהו הוא מהמקרים החמורים שבהם ניתן להוכיח חשש למשוא פנים. השופטת פרוז'ינין אמנם שרטטה בקווים קודרים את דפוסי ההתנהלות בבית ראש הממשלה, וקבעה לאור העדויות שהונחו בפניה שהאווירה במקום הייתה עכורה ודפוסי ההתנהלות כלפי העובדים היו פוגעניים, אך זוהי קביעה לגיטימית לחלוטין במסגרת הכרעת דין.
לנתניהו לא יהיה פשוט להוכיח שקביעה רוחבית שכזו מונעת מבית המשפט לבחון כל מקרה לגופו ולבדוק באופן פרטני את טענותיו של כל עובד הקובל כי זכויותיו נפגעו. שופט אמור לפסוק ללא משוא פנים, זה מוסכם, אך אין משמעות הדברים שחובה עליו לעביר את החלטותיו דרך פילטר של פוליטקלי קורקט.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם