שקט, לומדים
מתלבטת אם להמשיך בשנה הבאה ללימודים במדרשה? אל תפספסי את הרגע שבו רביטל פגשה לראשונה את סוגיית "עוברה שהריחה"
מי יודע מה היה קודם, פורים או חנוכה? לא במובן של כסלו מול אדר. במובן של המאה הזאת או האחרת. ועכשיו נשאל שוב, מי יודעת? לא בדקתי את זה, ויכול להיות שאני מכלילה וטועה, אבל נראה לי שיותר גברים יידעו לענות נכונה על השאלה הזאת מנשים.
עדיין לא התאוששתי מסיפור שסיפרה לי אחת הבחורות במושב, שיצאה לדייט עם איזה קווניק (לא היה לי כמובן מושג מה זה אומר, אבל היא הסבירה שזה אומר שהוא סגור ורציני). כשסיפרה לו שהיא חושבת ללכת לשנה במדרשה, הוא הביט בה במבט רציני ואמר: "לימוד תורה לנשים זה מיותר, הרי לא מדובר בעניין שהוא משורש נשמתכן". לשמחתי, כמה חודשים לאחר מכן היא מצאה את האחד שאוהב אותה ואת נשמתה בלי קשר למה שהיא כן או לא לומדת.
אז אם את מתלבטת אם ללכת ללמוד במדרשה או לא — אני אומרת לך לכי. אני לא למדתי בפל"ך, לא עשיתי בגרות בגמרא ומעולם לא הבנתי מילה בארמית. ואז הגעתי לברוריה. אחרי שנתיים של שירות לאומי בירושלים, רציתי להישאר בעיר וללמוד. רגע לפני התארים והאוניברסיטה ביקשתי ללמוד תורה, ככה נקי. אודה, זה לא היה מהמקום של המצווה והחדווה שבלימוד התורה, אלא מתוך רצון ליישר קו. הבנים מהשבט עברו מהישיבה התיכונית למכינות, להסדר, לישיבות גבוהות. שיחות הנפש איתם בטלפון הלכו והעמיקו, הם למדו רעיונות חדשים, התפתחו. הרגשתי שאני כבר לא מדברת איתם באותה השפה.
לימודים במדרשה
אז הלכתי ללמוד. לא הייתי העיפרון הכי מחודד בקלמר ג'ינס של התקופה, אבל היה לי רעב. טוב נו, תמיד יש לי רעב, אבל רציתי לדעת. איך בנוי דף גמרא. מיהו מה. רציתי סדר. מה היה לפני מה. מי השפיע על מי בתקופה ומה היה מסביב. אני זוכרת שלמדנו את סוגיית "עוברה שהריחה" ואני שאלתי בתמימות מאיפה באמצע יום כיפור מישהי בהריון יכולה להריח סטייק אנטרקוט. והר"מ שלי (לראשונה זכיתי במישהו כזה), לא זלזל ולא צחק, אלא הבין שאין לי מושג ירוק מבחינה היסטורית באיזו מציאות חיו אז היהודים בארץ ובגלות.
אז הלכתי וקניתי את הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, וניסיתי לצייר לעצמי ציר זמן (היום ישנו הפרויקט של הרב בני לאו, "חכמים", אז העבודה טובה יותר ויסודית יותר). איזה שפע של מידע וכמה שהוא מעניין. לקח לי שנה רק ללמוד על כל דמויות הגברים. עוד לא התחלתי אפילו לגלות מי היו הנשים.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
באופי התזזיתי שלי לא הצלחתי להתמיד. לא נראה לי שהיה יום שבו הצלחתי להעביר ברצף מסדר בוקר עד סדר ערב. אחרי כמה חודשים כבר מצאתי עבודה לשעות אחר הצהריים. הקמנו "להקת בנות" חמודה, לא זוכרת איך קראנו לה באמת. הגעתי לשיא המיצוי שלי בשבת זכור, וקצת אחרי פסח פרשתי. מאושרת עד מעל הגג שנכנסו לחיי הרב שאול וידר, הרבנית מלכה פיוטרקובסקי. על שזכיתי ללמוד חסידות מפי הרב שג"ר זצ"ל וספר יונה מפי פרופ' אוריאל סימון. שנהיה לי מושג. זה נתן לי ביטחון, שוויון וחוכמה וכן, גם הרבה אמונה.
בקרוב תהיו אמהות. שזה מקסים, נפלא וחלום. ולתקופה, כשהם קטנים בעיקר, אין פנאי להעשרה. ומי שמספרת לכן שאפשר גם אחרת, אשריה. אני לא מצליחה. הם ממלאים את כולי. יום ולילה. ולכן עד שזה מגיע, תצברו כמה שיותר. לימוד, תרבות, ספרים, סרטים, טיולים, חוויות. זה ייתן לכן אוויר לשנים העמוסות האלו. זה ישאיר בכן אור.
אגב, היום אני לא יודעת מה היה קודם, חנוכה או פורים. אחרי ארבע לידות, יש לי חורים בזיכרון יותר ממה שיש לבן שלי חורים בגרביים (הסיפור עם הבוהן, זה קטע לא ברור). אבל הידיעה שפעם ידעתי, משמחת אותי ומספיקה.
motzash.revital@gmail.com
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם