אז מה באמת הזכות שלנו על ארץ ישראל?

ההסתמכות על האינטרס הביטחוני בלבד או על סיסמת ה"אין פרטנר" לא יכולה לעבוד ללא הנימוק הבסיסי שארץ ישראל שייכת לעם ישראל

יוסי דגן | 3/12/2014 13:33 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות:
יום השנה להחלטת עצרת האו"ם על הקמת המדינה מספק הזדמנות נאותה למאזן וחשבון נפש. מבחינה חומרית וגשמית מצב המדינה היהודית הוא הטוב ביותר מאז ימי שלמה המלך, למרות האיומים הקיומיים שלא חדלו לרגע מיומה הראשון. מבחינת הלגיטימציה הבינלאומית לקיומנו במולדתנו ובגבולות ברי הגנה, מצבנו מעולם לא היה רע יותר, כאשר האשם, בחלקו הגדול, נזקף לחובתנו.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- ברוב של 84 ח"כים הצביעה הכנסת בעד פיזורה
- לא מתייאש: הרב אמסלם ירוץ בבחירות לכנסת

בניגוד למה שנהוג לחשוב, הבסיס ללגיטימציה הבינלאומית להקמתה של מדינת ישראל אינו נשען על החלטת האומות המאוחדות מכ"ט בנובמבר שכלל לא התקבלה ע"י הערבים ועל כן אין לה תוקף, אלא על שרשרת החלטות בינלאומיות: הצהרת בלפור מ-1917, שבה הודיעה בריטניה על כוונתה להקים ליהודים בית לאומי בארץ ישראל, החלטת סן-רמו מ-1920 של המעצמות המנצחות במלה"ע הראשונה, והחלטת חבר הלאומים, קודמו של האו"ם, משנת 1922 להטיל על בריטניה את המנדט להקים מחדש בארץ ישראל את הבית הלאומי היהודי בהסתמך על הזכויות ההיסטוריות היהודיות על הארץ.

גבולות המנדט השתרעו על שני צידי הירדן, מגבול עיראק עד לים התיכון. כמה חודשים לאחר מכן קרעו האנגלים את עבר הירדן המזרחי, 75% מהשטח, והקימו את "האמירות העבר ירדנית". נשארנו עם ארץ ישראל המערבית, רבע מהשטח. ב-1945 הוקם האו"ם על חורבות חבר הלאומים, שעלה בעשן מלחה"ע השנייה. סעיף 80 של מגילת היסוד של האו"ם הינו חשוב ביותר. "שום דבר בפרק זה, או פרק זה עצמו, לא ישמש למסקנה שאפשר לשנות בשום צורה שהיא את הזכויות באופן כללי של אף מדינה או כל אוכלוסיה או תנאים של מסמכים רשמיים בינלאומיים קיימים".

כלומר הסעיף אוסר על האו"ם לשנות את המחויבות הקודמת. בכך יוצרת מגילת היסוד של האו"ם המשכיות של ההתחייבות הקודמות, ואף מבצרת אותן, בסעיף שנתפר במיוחד לטובת הבית הלאומי היהודי. יהודים נקראו להיות מעורבים בניסוח לשם המשך שמירה על האינטרסים היהודיים בחוק הבינלאומי. בין מנסחי הסעיף היה בן ציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה. המשמעות של סעיף זה היא שאין לאו"ם סמכות לשנות את זכויות האוכלוסייה היהודית על ארץ ישראל כפי שהוחלט ע"י חבר הלאומים ב-1922. 

גבולות 49 בסוף מלחמת השחרור הוגדרו

כ"קווי שביתת הנשק" כי אף צד לא ראה בהם גבולות קבע סופיים. אזור יהודה ושומרון סופח ב-1950 לממלכת ירדן באופן בלתי חוקי, והעולם, פרט לאנגליה ופקיסטן, לא הכיר בסיפוח. ב-1964 הוקם "הארגון לשחרור פלשתין". איזו "פלשתין" רצו לשחרר שלוש שנים לפני מלחמת ששת הימים? את ישראל הקטנה של גבולות 67. ב-1967 שיחררה ישראל את לב מולדתה, וכינתה אותו "שטחים מוחזקים", הואיל ומחד לא רצתה לספח את האזור הזה, ומאידך לא להגדיר את השטח ככבוש.

אל הוואקום הזה חדר הבלוף הפלשתיני, עם מומצא שמעולם לא היה, והוקם ככלי לדרוש את הארץ בשם עם קטן ומקופח, כביכול. זכותנו ותביעתנו על הארץ עומדת על שתי רגליים חזקות. הזכות התנכית ההיסטורית, והמצב החוקי הבינלאומי שהוסבר כאן. על שתי אלו מקפידות ממשלותינו כולן שלא להסתמך ולא לעשות בהן שימוש, למרות העובדה ששטח יהודה ושומרון, לב ליבה של ארץ התנ"ך, נותר באופן מופלא כשטח יחידי על כדור הארץ (פרט לאנטרקטיקה) שאין עליו ריבונות. מדינת ישראל אינה תובעת אותו לעצמה ומועלת בתפקידה, הן כנציגת העם היהודי והן כמחזיקה הנוכחית במנדט ההוא, שנועד להקים את הישות המדינית היהודית על כל שטח הארץ.

ההסתמכות על האינטרס הביטחוני בלבד או על סיסמת ה"אין פרטנר" לא יכולה לעבוד ללא הנימוק הבסיסי שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, בדומה לנאשם שאומר בבית המשפט "אכן, גנבתי לו את הסוודר, אבל היה לי קר"...

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יוסי דגן

צילום:

יוסי דגן: מ"מ ראש המועצה האזורית שומרון

לכל הטורים של יוסי דגן

פייסבוק