סגירת ההר גוררת פיגועים
הבכירים שמונעים מחברי הכנסת לעלות להר הבית פוגעים בריבונות הישראלית ומייצגים את הגישה שהביאה לשיבת הטרור
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- סוכל ניסיון התנקשות בשר ליברמן במהלך "צוק איתן"
- רמי לוי במחווה למשפחת השוטר שנהרג
מכל זכויות היהודים נותרו כיום אברים מדולדלים בלבד, ולהפעלת הלחץ על חברי הכנסת לוותר על שרידי הריבונות הישראלית שהם עוד מנסים לשמר בהר אין דבר וחצי דבר עם שמירת ה"סטטוס-קוו". בפשטות, מדובר בהתקפלות ההנהגה הישראלית לנוכח הדרישה הירדנית המבקשת לכרסם בכל סממן של ריבונות ישראלית. כידוע, הריבון הוא הכנסת, ולכן עליית חברי הכנסת היהודים היא לצנינים בעיניו של המלך הירדני.
ובכן התגייסו להם ראש הממשלה, נשיא המדינה, ראשי מערכת הביטחון וכמובן צבא נלהב של עיתונאים כדי להסית את הציבור נגד נבחריו ולהאשימם באלימות הערבית. כך הפכו הם בעצמם למעודדי הטרור. "הריצה לירדנים היא חוסר אחריות שתוביל להסלמה ולאבדות" - כך כתבתי בדף הפייסבוק שלי ביום שקדם לטבח בהר נוף, לאחר שגורם מדיני בכיר האשים אותי בהחזרת השגריר הירדני בישראל לארצו. מעולם לא התגשמה הערכתי באופן כל כך מהיר ומעורר פלצות.
"למרבה הגיחוך", המשכתי וכתבתי, "מצפה ה'גורם מדיני הבכיר' שבעקבות ניסיון הרצח אשבור את ה'סטטוס-קוו' ואפסיק לעלות להר. כך, במתן פרס לטרור, מבקשים הגורמים הבכירים שמנהלים אותנו לקנות מעט שקט תמורת גל נורא של אלימות שיבוא מאוחר יותר. זו בדיוק אותה מדיניות חסרת אחריות שהביאה לשחרור סיטוני של מחבלים, אותה מדיניות שמנעה הכרעה ברורה במלחמת עזה, אותה מדיניות שהעדיפה להתעלם מן הטרור בירושלים שהופיע בדיוק - כפי שצפיתי - בעקבות אותו חוסר הכרעה בעזה. זו בדיוק גם אותה מדיניות הבוחרת עכשיו להאשים את היהודים במשבר במקום את תוקפיהם, ובכך להעצים את הריבונות הזרה בהר הבית.
"מצופה היה מכל 'הגורמים המדיניים הבכירים' שבעקבות ניסיון ההתנקשות ברב יהודה גליק יועבר לאויב מסר חד וברור, שלפיו הרצחנות הערבית משיגה תוצאה הפוכה ומחזקת את אחיזתנו בהר הבית – לבה של ירושלים והמקום הקדוש ביותר לעם היהודי". מדוע קל כל כך להפוך את היוצרות בתודעה הציבורית ולהביא לכך ששוב מאשימים היהודים את עצמם ברצחנות כלפיהם? לו היו פורצות מהומות בגלל העלייה לארץ והמלך הירדני היה מחזיר את השגריר, כפי שכבר קרה פעם במקומותינו - האם גם אז היה ראש הממשלה רץ לפייסו ועוצר בפועל את העלייה? מובן שלא.
אין זו הפחדנות והרפיסות שהובילה להפקרת הר הבית, ובעקבותיו להפקרת ירושלים וביטחון המדינה כולה - בדיוק להפך. הנתק
כשניתן לנו ההר, תודעת ההנהגה הישראלית הייתה צרה מלהכיל את משמעותו. "מי צריך את כל הוותיקן הזה?" אמר משה דיין, ומיהר למסור את מפתחות ההר לווקף המוסלמי. גם תודעת ההנהגה הדתית אימצה אל חיקה את הממד הצר של הדת מפני החזון השלם. אך אין קיום ללא ייעוד. כל עוד שכן ההר מעבר לגבול ניתן היה להתקיים מכוח הייעוד שאינו בר השגה, אולם משהכריז מוטה גור "הר הבית בידנו" הפך הייעוד למוחשי. ההתכחשות לו הפכה גם היא למוחשית.
מאז שחרור ההר גדלה ישראל והתחזקה ללא היכר, אך דומה שככל שאנו מתעצמים כך פוחתת הלגיטימיות הקיומית שלנו ויכולתנו לשמר את הקיים. כי אין קיום ללא ייעוד, ואין ייעוד בלי הר הבית.
משה פייגלין הוא חבר כנסת מטעם הליכוד
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם