רק נחישות יהודית תחזיר את השקט להר הבית
כל תפילות הדורות, שירי ריה“ל וירושלים של זהב בטלים בשישים לעומת אותו סידור עבודה בין מנהיגינו החששנים לגברתני הווקף
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
“לא נשנה את סידורי הפולחן ואת הנגישות שנהוגים בהר הבית זה עשרות שנים“, הכריז ראש הממשלה בפתח ישיבת הממשלה השבוע, “אנחנו מחויבים לשמור על הסטטוס־קוו“. היה ברור שלמרות ההתנקשות ביהודה גליק, הוא מבקש לשמור על הסדר הישן והרע במקום הקדוש. כלומר, לעקור מאוהדי גליק את התקווה שמשהו שם ישתנה עכשיו לטובה.
התייחסותו לפתיל הזמנים הארוך של הסטטוס־קוו (“זה עשרות שנים!") נועדה להעניק לאפליית היהודים בהר ניחוח של סדרי בראשית, אולי אף ניחוח קדושה: מה הן אלפיים שנות כיסופים ציונה לעומת עשרות שנות סטטוס־קוו ברחבת אל־אקצא? כביכול כל תפילות הדורות, כמיהת אבותינו, שירי ריה“ל וירושלים של זהב בטלים בשישים לעומת אותו סידור עבודה 1967־2014 בין מנהיגינו החששנים לבין גברתני הווקף.
הסדר רע ליהודים. מסגד אל אקצא
צילום: איי.אף.פי
לפי המילון, סטטוס־קוו הוא המצב הקיים, או ליתר דיוק status quo ante bellum - המצב שהיה קיים לפני המלחמה. במקרה של הר הבית מדובר דווקא על המצב שהתהווה אחרי המלחמה, מצב של כרסום מתמיד באפשרויות התנועה של
בקיץ 67‘ נאסר על יהודים להתפלל בהר הבית, אך הם לפחות יכלו להיכנס אליו כאוות נפשם. היום הם חווים בידוק קפדני וזוכים לשעות כניסה במשורה, אם בכלל. ההשפעה הירדנית גדלה והולכת. אפילו את גשר המוגרבים הממשלה חוששת לשפץ, כי עבדאללה לא מרשה. אבו־מאזן משתלב אישית בהסתה נגד פעילי הר הבית היהודים, ובשבוע שעבר אחד מאנשיו שלף אקדח וירה בגליק. אז מה בדיוק סטטוס־קוו פה? מה כבר נפסיד אם נשנה אותו קמעה לטובתנו?
הר הבית הוא “חבית חומר נפץ“ בעיקר בגלל הסטטוס־קוו בשוק הדעות. קברניטי השוק ומנהיגי ישראל מסרבים להבין שדווקא נחישות יהודית תשיב לשם את השקט. הם מתבוססים עד צוואר בהפחדות עצמיות. דור הולך ודור בא ובמערב ירושלים עדיין משוכנעים שסוף העולם יגיע אם יהודה גליק יתפלל מנחה־מעריב בהר הבית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם