סוכות: הדברים הטובים לא יקרים
הרגעים הללו, שבהם ה'מחנה' הקטן שבנינו מתקפל, מלאים במין עצבות קלה, געגוע, תוגת סוף החגיגה. בכמה בדים מצ'וקמקים בנינו לנו פינה קסומה
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההתרגשות הייתה רבה. ארזנו, ארגנו, הכנו את הצאן להיעדרנו הממושך (שני לילות גג...), עלינו על האוטו ונסענו. אם הייתם שואלים אותי אז אם נהניתי, בטוח הייתי עונה לכם בחיוב. שני לילות של שינה רצופה, יציאות למסעדות, רביצה ממושכת במיטה, ג'קוזי טוב, מה רע?
אבל כבר אז, איפה שהוא באחורי המוח, התגנבה לה התובנה שזה לא ממש זה. בצימר אחד היו לנו שותפים מוולט דיסני. עכברים ועכברות יפיפיים שהדריכו משהו את מנוחתה של רעייתי, שבלשון המעטה לא ממש מחבבת אותם במציאות. תמיד, בכל הצימרים, המיטות לא משהו. וגם אם כן, הריח של המצעים לא נעם לחדק והפריע לשינה. ובכלל, מה יש בצימר שאין בבית? ג'קוזי? נו מילא. מעבר לזה אין כלום.
חרדים בונים סוכה
צילום: פלאש 90
בשנים שלאחר מכן, כשהילדים קצת גדלו יצאנו איתם לחופשות. ועשינו זאת תחת כיפת השמיים. במחיר של חופשה אחת קצרה וצנועה קנינו אוהלים וציוד אחר, ויצרנו מסורת של יציאה ל"טיול שנתי" בדרום בחנוכה, כמה לילות ביולי בכינרת ועוד גיחות כאן ושם. אוהלים, על האש או פוייקה, גיטרות, שירונים והרבה כוכבים.
מגיעים לכינרת, מזהים את מצבור האקליפטוסים האידאלי, מקימים את האוהלים, פורסים מחצלות, פותחים כיסאות מתקפלים, ולפעמים גם פורסים מסביב מחיצה מיוטה. לפעמים גם זה לא היה. מבלים כמה לילות, ואז היה מגיע הזמן לחזור הביתה. מקפלים ציוד, אורזים את האוהלים ונוסעים. הרגעים הללו, שבהם ה'מחנה' הקטן שבנינו מתקפל, מלאים במין עצבות קלה, געגוע, תוגת סוף החגיגה. התחושה שבכמה בדים מצ'וקמקים עם נוכחות בתוך טריטוריה קטנה - בנינו לנו פינה קסומה, והנה מקפלים אותה וחוזרים לשגרה.
לאט לאט
סוכות מבחינתי דומה מאוד לאותו עניין. בונים איזה מבנה של בדים, מקשטים אותו בקישוט שונה מהאסתטיקה הביתית הרגילה, ובמשך השבוע של החג מתפתחים במרחב המסומן הזה נימי-נימים של אינטימיות עם חוויות פשוטות - משפחה, אורחים, ארוחות או סתם ישיבה ורביצה של חופשה. זה כל הסוד.
במוצאי שמיני עצרת, כשמקפלים את הסוכה, את המרחב האינטימי הזה שהוא בעצם פיקציה, כלום, כמה בדים עם מסגרת מברזל 2 מ"מ... ובכל זאת, משהו קרה שם באותו מרחב, משהו נבנה. בלי קירות בלוקים או יציקות בטון. הקיפול במוצאי החג מחזיר אותך לאותה ההרגשה של געגוע, צביטה בלב, תוגה של סוף החגיגה.
הדברים הטובים באמת, לא ממש יקרים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם