המודיעין נכשל: פספוס התמונה הגדולה בעזה
צה"ל והשב"כ יודעים לאתר משגרים, מנהרות ומפקדי חמאס, אבל לא חזו את החטיפה ואת "מלחמת יולי". ניצחונות טקטיים וכישלונות אסטרטגיים
עוד כותרות ב-nrg:
סקרלט ג'והנסון ממשיכה מסורת של נשות על
איראן מכחישה: לא נעניק סיוע לארה"ב בעיראק
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מעדויות מעטות שיצאו, ומעדות כלי ראשון אחת לפחות, עולה שמקרה דף אינו מקרי. המודיעין ברמה הטקטית במהלך 'צוק איתן' היה יוצא מהכלל. זה היה מעין מהפך ביחס לכל מלחמות ומבצעי העבר. לא רק שהמודיעין הטקטי היה מעולה בגלל כל העזרים הטכנולוגיים הקיימים, אלא גם השילוביות של אוויר קרקע, חי"ר שריון עם המודיעין הטקטי, הגיעה כמעט למיצוי. הבעיה היא התשלובת של אמ"ן עם החטיבה האסטרטגית באגף התכנון. אלה הפכו לממשק עם הדרג המדיני, ובכך גרמו למצב הביש שאנחנו נמצאים בו עכשיו.
כשלי המודיעין היום שונים מאלו של מלחמת יום כיפור. חיל מודיעין בשנות השמונים
צילום: ראובן קסטרו
חשב שמשטר אסד יפול בתוך שבועות. אהוד ברק
צילום: אי-פי-אי
העריך שמובראכ שולט במצב. ראש אמ''ן אביב כוכבי
צילום: מרים צחי
פה ושם לאורך השנים האחרונות יצאו הערכות של צמרת הביטחון ושל ראש אמ"ן האלוף אביב כוכבי לגבי התרחשויות שונות באזור, וחשפו גישה פסקנית שגויה. למשל, האלוף כוכבי העריך שהנשיא מובארכ שולט במצב. בתוך שבועות מעטים הוא הופל. שר הביטחון אהוד ברק ביטא בתחילת המהומות בסוריה לפני שלוש שנים וחצי את הערכתו שבתוך שלושה שבועות בשאר אסד נופל. הוא חזר על זה כמה פעמים. בישראל התעקשו במשך תקופה ארוכה שמה שמתרחש בסוריה איננו מלחמת אזרחים.
בעיצומה של הקריסה המזרח תיכונית עוד שמעת אישים מסוגם של ציפי לבני ובכירי ביטחון לשעבר שהמשיכו לחלק את המזרח התיכון לקיצונים ומתונים, כאילו שום דבר לא קורה מעבר לגבעה. בזירה הפלשתינית, ההערכה התבטאה באמירות שכבר הפכו שגורות – חמאס נחלש, אנחנו לא רואים שפיגועי הטרור הספורדיים הופכים לאינתיפאדה שלישית, לישראל יש מרחב גדול להסדרה מדינית עם אבו־מאזן. אני לא מדבר על אמירות של גורמים פוליטיים, אלא תפיסה תודעתית בצמרת צה"ל. כלומר, אם מישהו רוצה לטעון שברמה האסטרטגית טעו ולא העריכו אפשרות של התלקחות ברמה כזאת עם חמאס־עזה, יש לו על מה להסתמך. מנגד, יש הערכה קבועה שאיננה תלוית־מודיעין.
היא מלווה את צמרת צה"ל עוד מלפני 'עמוד ענן', כנראה מאז 'עופרת יצוקה'. היא אומרת שאתה יכול לשתות קפה אצלך בבית בבוקר, ובערב אתה כבר תהיה בחפ"ק מנהל מבצעים מלחמתיים. יש שמצמצמים את ההתרעה לארוחת צהריים בבית וארוחת ערב בקו הראשון. הדוגמאות ידועות. מה זה אומר? שאין תהליך מובחן של הידרדרות למלחמה בטווח של חודשים או שבועות. במלחמת יום הכיפורים היה תהליך כזה של הבשלת המלחמה, ואף הבחינו בו לפרטיו. התמונה הייתה קיימת לנגד עיני הקברניטים במלואה. הייתה חסרה ההערכה שהפעם מנהיגי האויב יקומו בבוקר על צד המלחמה. תהליך דומה קיים אולי ביחס לאיראן וההתחמשות הגרעינית שלה. ישראל עוקבת וצופה בהתקדמות התהליך של הבשלת פרויקט הגרעין. כמו מול מצרים וסוריה ב־73' בזירה האיראנית, היא נאלצת להיות מתואמת גם בהערכות וגם בפעולה עם ארצות הברית. מה שדומה במקצת למצב ב־1973 הוא הערכת היכולות של חמאס.
רק מסמכים ועדויות יוכלו להוכיח. עם זאת, נראה שבאמ"ן היה כשל דמיון ולא חשבו ברצינות על אופציה התקפית רחבה ומשמעותית של הטרור החמאסי. המחשבה שבמלחמה הבאה חיזבאללה או חמאס או ארגון טרור צבאי אחר ינסה לבצע חדירה התקפית לשטחנו בשיטה כזו או אחרת הייתה רחוקה מתודעת המתכננים הצבאיים. במסמך של הצבא האמריקני על מלחמת לבנון השנייה, שניסה גם לחזות את המתאר של המלחמה הבאה בלבנון, נכתב בפירוש שיהיו מבצעים התקפיים של חיזבאללה בשטחנו. אני לא יודע באיזו מידה התייחסו לזה. בכינוסים פומביים ובהתבטאויות פומביות לא היה לכך הד.
ידעו ולא הפנימו
אבל העובדה היא שמה שמכונה "הכניסה הקרקעית" במבצע צוק איתן הייתה מעין מכת מנע בנושא המנהרות. ב־73' ידענו הכול על מאמצי הצליחה האימונים ועל אמצעי הצליחה של המצרים, אבל הסיסמה התנועתית שהתנוססה מעל לתעלת סואץ הייתה: הערבים לא מסוגלים. הפעם ידעו על המנהרות ההתקפיות, אך לא הפנימו את מלוא משמעותן ההתקפית. האלוף יום־טוב סמיה אמר בשבת שעברה לרינה מצליח שעל נושא המנהרות היה צריך לצאת לפעולת מנע ללא כל התלקחות מוקדמת. אני מרשה לעצמי לחלוק על האלוף. אף ממשלה לא הייתה יוצאת לפתע ביום בהיר למבצע קרקעי רחב היקף בעזה ומספרת לעולם שהכיבוש הקרקעי הכרוך במותם של מאות מחבלים ואזרחים נועד בסך הכול לחיסול מנהרות. מבחינה זאת, ישראל ניצלה הזדמנות.
''אי אפשר להסתמך על המודיעין הישראלי''. שמעון פרס
צילום: חיים צח, לע''מ
המבקרים יגידו שזה היה עניין מקרי של הדקה ה־90, שהרי הממשלה רצתה קודם הפסקת אש. כל זה אינו משנה. עובדה שצה"ל היה מוכן שם, ויצא לנטרול המנהרות בטרם פורענות נוראה. בהשוואה למלחמת יום הכיפורים, הם לא הספיקו לבצע את הצליחה שלהם. ואנחנו תקפנו קודם. מתקפה המונית דרך המנהרות הייתה עלולה להיות הרסנית הרבה יותר מצליחת התעלה ב־73'. לשמעון פרס הייתה לפני הרבה שנים אמירה, שאי אפשר להסתמך על המודיעין וממילא פוליטיקאים לא יודעים כיצד לפרש את המודיעין המובא בפניהם. יצחק רבין תמיד אמר כי המודיעין הישראלי כשל לא מעט פעמים, אם לא תמיד, בהערכות הקשורות להתרעה מלחמתית. הייתה לו הטראומה של ההידרדרות
בישראל של היום, גורם העיוורון המודיעיני מספר אחת הוא המסך המפוצל: תהליך מדיני קו נטוי שלום בצד אחד, וחזיתות טרור משלושה כיוונים שיכולות להידרדר למלחמה ללא כל התרעה. אם הייתה קיימת תודעה מודיעינית שאין מסך מפוצל, אלא קיים מכלול של מערכה מתמדת נגד מדינת ישראל והיא מתנהלת בכל הרמות, כולל הרמה הצבאית, שלכאורה סותרת את אופציית השלום, היא לא הייתה מופתעת ממה שקרה בקיץ האחרון. וגם לציבור, לפוליטיקאים, ולתקשורת יש חלק בטשטוש מרחב הראייה: במשך כל השנים האחרונות הציגו בפני העם בישראל שני אויבים – תקציב הביטחון וצה"ל המנופח, וראש הממשלה בנימין נתניהו. כשחובטים ללא הפסק באויבים כאלה, לא פלא שהאויב האמיתי לוטש כלי זין במחילות עפר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם