במקום אשליית השקט, גזר גדול או מקל
העולם יוקיע, ארדואן יכיש, אובמה יאכזב ו"הארץ" ירפה ידיים מבית. ייתכן שלא נוכל לנסוע לחו"ל. אבל עכשיו איננו יכולים לנסוע אפילו לנחל עוז
אם יורחב כלשהו חופש הפעולה של החמאס נהיה צפויים ל'סיבוב' נוסף בעיתוי לא ידוע אבל במתאר 'יום הדין'. לקראתו, מובטח שהחמאס יתאמץ מאד להפתיענו, אם בירי טילים מתוחכמים ומסוכנים מהרקטות שירה עד כה; אם בפִרצה שיצליח למצוא במערכת "כיפת ברזל"; אם בנטרול חיל האוויר – שתלותנו בו מוחלטת – באמצעות טילי נ"מ מתקדמים או אולי באמצעי סייבר; ואם בהידוק נוסף של האזיקים המדיניים הכובלים את ידינו.
וכל זאת בנוסף להרחבת איום המנהרות, ועוד לפני השאלה ומה אם בסיבוב הבא ירה החמאס מתוך אוכלוסייה אזרחית חימוש כימי. ובטרם הבאנו בחשבון הצטרפות אפשרית של כוחות לוחמים חיצוניים אל החמאס, או פתיחתה של חזית נוספת. כמעט כל אחת מן האפשרויות האלה היא לכשעצמה 'שובר שוויון', שיש בו כדי להמיט עלינו אסון. ההסתפקות ב"שקט ייענה בשקט" תאפשר את דהירת החמאס להשגתן.
עוד כותרות ב-nrg:
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל גם אם תתעשת ישראל ותדחה את דרישות החמאס, אסור לה להוסיף ולהסתפק בפסיביות ובתגובתיות המאפיינות את מדיניותה.
ישראל שוגה באשליה של שקט, המופר מדי פעם, ואז די לכאורה להחזירו לשיווי משקל. אבל החמאס שואף ליותר מכך. וישראל מאפשרת לו להכותה שוב ושוב מבלי להיפגע בעצמו. ההרס וההרג שהיא גורמת לו בתגובותיה אינם בהכרח מחיר גבוה מדי עבורו. רק בהסגת מצבו האסטרטגי לאחור גלומה עלות שלא יוכל לעמוד בה. בקטטות התקופתיות בינינו אנחנו פוצעים אותו אבל לא פוגעים בו אסטרטגית. הוא אינו נסוג מתכניותיו מול ישראל, יכולותיו משתפרות בהתמדה ובשל הפסיביות שלנו הזמן פועל לטובתו.
ישראל חייבת להתפכח מאשליית שיווי המשקל המדומה ולהכריעו. במקל או בגזר.
גזר תחילה
ישראל חייבת להציע לפלסטינים בעזה הזדמנות לנורמאליות, ביטחון ושגשוג. בנאום מכונן, היסטורי, צריך ראש הממשלה להציע להם בתום לב ובהתכוונות מלאה את הסרת המצור (בהדרגה), פתיחת המעברים ובניית נמלי ים ואויר. עליו לצייר להם מציאות שבה ייהנו מכלכלה חזקה ומעלייה ברמת, באיכות ובתוחלת חייהם.
צעיריהם יבנו לעצמם חיים במקום לזרוע במקומותינו מוות. הם יביאו כבוד לעמם ע"י הצטיינות במדע, בתחומי התרבות השונים ובספורט. ישראל תשתף אתם פעולה בחקלאות, בתיירות, באקדמיה ובתחומים אחרים. חברות הייטק ישראליות תסייענה להם לפתח טכנולוגיות עילית. מדינות המערב – לרבות ישראל – יתרמו משאבים שיאפשרו לעזתים להתנתק מהפטמות – כקטאר – המרעילות אותם עכשיו.
שטחה הקטן של הרצועה אינו מהווה חסם, הבנייה
יכולה להפוך לסינגפור. עזה המותקפת אדי ישראל
ביחד עם העזתים תגובש תכנית פיתוח עם יעדים מדידים. המצור יוסר בהדרגה בהתאם לקצב השגת היעדים ופרוק הנשק. כך יובטח שהסיוע הכספי ישמש לשיקום ולא להתחמשות.
ההסכם יוגן במערכת ביטחונות קשיחים: לישראל תשמר זכות לפעול פעולה צבאית אם תבוצענה נגדה פעולות איבה מן הרצועה, אם יתגלו בה התחמשות חורגת מן המוסכם, כניסת צבא זר או השתלטות גורם חיצוני. יובטח מראש וטו על החלטות באו"ם נגד ישראל אם תיאלץ לפעול כך.
אם יקבלו הפלסטינים את ההצעה יתחיל הזמן לעבוד לטובת שני הצדדים. אם תדחה אותה, ישראל חייבת להביא להכרעה באמצעות 'מקל'.
ובלית ברירה:
את תרחישי הבלהה הצפויים לנו בעתיד עם חמאס משודרג חייבים לסכל עכשיו. גם השלמה עם יכולתו – גם בכוח ולא רק בפועל – לגרש מבתיהם את יושביהם של חבלי ארץ בישראל היא הזויה. זהו מופע של חולשה, שישנה דרמטית את מצבה האסטרטגי של ישראל ואת מעמדה במזרח התיכון ובעולם כולו. בין השאר, גם הרשות הפלסטינית עשויה להידרש למחשבות שניות באשר להחלטתה "לזנוח את דרך הטרור": אולי בכל זאת אפשר להכריע את ישראל במלחמה?
האמת המרה היא שלא ניתן כנראה לפרוק את החמאס מיכולותיו ללא כניסה קרקעית אלימה ומסוכנת לרצועה ובלי לדמם. המערכה עלולה להיות אכזרית וכואבת (יש האומרים כי לא בהכרח).
העולם יוקיע, ארדואן יכיש, אובמה יאכזב ו"הארץ" ירפה ידיים מבית. ייתכן שלא נוכל לנסוע לחו"ל. אבל עכשיו איננו יכולים לנסוע אפילו לנחל עוז.
במלחמת העצמאות איבד היישוב כ-6,000 איש. כמעט אחוז מתושבי הארץ היהודים באותו זמן. אחוז מתושבי הארץ היהודים כיום הוא כ-60 אלף איש. ניתן לומר בוודאות
דומה כי יש בצמרת תקווה שדברים יסתדרו איכשהו מאליהם. ביטוי לכך הייתה, למשל, ההחלטה הפזיזה, אם להתבטא בזהירות, להחזיר את תושבי הרצועה לבתיהם בטרם עת. גם הציפייה שהמצרים ו/או אבו מאזן יעשו עבורנו את המלאכה היא בעיקר משאלת לב. המצרים עובדים רק אצל המצרים וגם אבו מאזן לא מונח בכיסו של איש.
את ניטרול איום הטרור מדרום תצטרך ישראל להשיג בעצמה. בהמשך יהיה עליה לתחזק את הפרוז-בפועל הזה כפי שהיא עושה זאת בגדה. יהיה קל יותר להתנהל כך, גם בעזה וגם בגדה, אם לצד המקל – שפירושו הסגה מתמדת של היריב לאחור ולא רק סטטוס קוו של שקט מדומה – תחזיק ישראל הצעה פתוחה וכנה לפלסטינים להסדר המבוסס בכל זאת על הגזר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם