חטא המידתיות המזויפת
הדרישה לפעולה מידתית בלחימה יסודה בצביעות של פילוסופים שלא לחמו מימיהם. על ישראל להפסיק להתחשב בעולם ולהילחם בצורה נקייה ללא חשש ממה יאמרו
שילמנו כבר יותר מדי דם על המידתיות הזו. עלינו לעצור ולהגיד שאיננו מוכנים שתיפול שערה אחת משערות ראשנו, ולו גם ימותו רבים מאזרחי האויב. אף אומה בעולם לא נהגה באותה "מוסריות" לכאורה, שאינה אלא אנטי-מוסריות מן המדרגה הראשונה. מלחמה באויב אינה אמורה להיות מידתית. בטרם הכנסנו את החייל הראשון לעזה, היה עלינו להפציץ מן האוויר, לא בצורה "כירורגית" ולא בצורה "מידתית", אלא בצורה נרחבת. מסיבית. כזו שהפלסטינים, ומצדנו גם העולם כולו, ידברו עליו עוד שנים רבות כעל "טבח עזה" (וזה בסדר, הם כבר קוראים לזה כך, עם כל המידתיות והכירורגיות שבעולם). כך נהגה כל אומה במאבקיה לחיים ולמוות, וכך שומה עלינו לנהוג.
אני קונה את ההסבר הזה בשתי ידיים. אם ניאלץ להילחם בנורווגיה או בשווייץ, אפשר שנוכל להיות יותר מתורבתים, ואף להיפגש לקפה של אחר הצהריים מול האויבים המנומסים. אבל כעת אנחנו נלחמים בזאבי ערב. ומול זאבי ערב אין פשרות ואין התייפייפויות. יש להילחם בצורה התקיפה ביותר, ולא לחמול על האזרחים שהם עצמם לא חומלים עליהם. ודאי גם שאין לעשות דברים כה מופרכים ומסוכנים כמו הספקת חומרי רפואה לעזה, שבראש ובראשונה ישתמשו בהם ודאי מחבלי חמאס הפצועים, שישובו ויפגעו בנו.
במלחמת העולם השנייה הטילה ארצות הברית שתי פצצות אטום על ערים יפניות
ואחרי כל זה, ברור שגם הפצצה מסיבית של עזה לא הייתה משיגה את המטרות בלא כניסה קרקעית, הגם שבוודאי הייתה חוסכת דם חיילים רבים. וכיון שהמלחמה הנוכחית הכרחית היא - כולנו ראינו מה איום של מנהרות החודרות אל תוככי קיבוץ עלול לגרום - עלינו לדעת שהיא בהכרח תגבה מאתנו קרבנות. ועלינו להיות מוכנים לקבל את הקרבנות הללו, עד כמה שהדבר קשה.
העם היהודי ספג במהלך אלפי שנותיו קרבנות רבים מספור. חלק מהם הם קרבנות שלא היה דבר שיוסיף ממד של נחמה לצער על מותם. לחלקם, שמסרו נפשם על קדושת השם בכך שסירבו להמיר את דתם, נוספה הנחמה הדתית בכך שמותם לא היה לשווא. וגם כאן, במות חיילינו, אנו יודעים שמותם אינו לשווא, שהם מסרו את נפשם למען העם והארץ. אין דין קרבן פעולת חבלה, או תאונת דרכים, או מוות "סתמי" נורא כזה או אחר, כדין החייל שחירף נפשו ומת למען מטרה נעלה. זאת עלינו לזכור, וזאת נחמתנו בימים הנוראים הללו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם