הנזק הכלכלי: שהפלסטינים ישלמו
עם כל הכבוד להצלחות המרשימות של 'כיפת ברזל', הפלסטינים מצליחים דרך המלחמה לפגוע קשות בכלכלת ישראל. הם צריכים לשלם
אבל, עם כל הכבוד ליכולות של מערכת כיפת ברזל, על המערכה הנוכחית יש להסתכל בראיה רחבה יותר: לא מדובר על עוד מבצע של כמה שבועות או עוד סבב של אלימות בין ישראל לחמאס, אלא בלא פחות מאשר מלחמת התשה כלכלית.
מדינת ישראל, בבחירתה לנקוט בגישה הגנתית, הכניסה את עצמה למציאות לא סימטרית. שקט לא נענה בשקט, וכמעט כל רקטה שמשוגרת מרצועת עזה וצפויה לפגוע במרכזי אוכלוסיה, נענית ביירוט (ולפעמים אף שניים) של כיפת ברזל. באופן גס ומכליל, ניתן לחלק את הרקטות הנורות על ישראל לשניים: הזולים, אשר מחירי העלות שלהם מהווים אלפיות בודדות של טילי כיפת ברזל המיירטים אותם (בין 30 ל-100 אלף דולר ליחידה), והטילים היקרים יותר, אשר ברובם אינם מיוצרים בעזה, ונתרמים לחמאס באדיבות איראן ואולי עוד כמה חברים.
במצב זה, גם אם כל הרקטות מיורטות או לא, ואינן פוגעות בנפש חיה, מפיק החמאס תועלת מהפגיעה הכלכלית בישראל. בפעם הראשונה בכך שהמשק פועל באופן מוגבל כי העובדים, שלא באשמתם, מספקים תפוקה נמוכה מהרגיל. בפעם השניה בשל מחירי העלות הגבוהים של סוללות כיפת ברזל. ובפעם השלישית: בפגיעה בהשקעות החיצוניות (כי מי רוצה להשקיע בחברה שהמעבדות שלה בירושלים או תל אביב מטווחות באופן יומי יומי?) ובתיירות הנכנסת לישראל בחודשי השיא.
דווקא בחזית הכלכלית, אין שום סיבה שמדינת ישראל לא תנקוט בגישה התקפית, תוך ניצול המציאות הפוליטית החדשה ברשות הפלסטינית: עכשיו כשפת"ח וחמאס החליטו ללכת יד ביד, ניתן להשית את ההשלכות הכלכליות של מתקפות החמאס על הרשות הפלסטינית. אין שום צורך לעשות את ההפרדה בין פת"ח וחמאס, בטח כשפת"ח עצמה לא עושה זאת.
כיום, מדינת ישראל מעבירה לפלסטינים כמאה מיליון דולר מדי חודש שעיקרם כספי מסים שישראל גובה בעבור הרשות. בתור התחלה, ניתן להסתפק בכך שמדינת ישראל תודיע קבל עם ועולם, כי מעתה והלאה, כל יירוט של מערכת כיפת ברזל, שכל מטרתה להגן על חיי תושבי ישראל (שחלקם, לא נשכח, מגדירים עצמם כפלסטינים), יקוזז מאותו הסכום.
מישהו בממשלת ישראל שומע? או שאולי מדובר בציפיות מוגזמות ממי שלא משתמשים ביכולתם זו כדי לגבות את חובות הענק של הרשות הפלסטינית לחברת החשמל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם