להקים ממשלת חירום לאומית
מצבה המדיני והאסטרטגי של ישראל באזור והשינויים הגיאופוליטיים בעולם מחייבים ממשלת חירום של כל הכוחות הציוניים במדינה. רק כך תוכל ישראל להתמודד טוב יותר עם הסכנות העומדות לפתחה
להזכיר, בעבר הוקמה ממשלת חירום לאומית כאשר היה ברור כי המדינה ניצבת בפני אתגרים קיומיים, יהא זה איום של מלחמה או משבר כלכלי. כעת אין הדבר שונה מעיקרו. אז טענתי, ש"אנו עומדים בפני מצב חירום הן במישור הביטחוני והן במישור הכלכלי, הן מחוץ והן מפנים". אלא שהפעם המצב אפילו יותר מסוכן, מפני שהוא מורכב יותר ושקוף פחות. לכאורה הכל טוב או לפחות יציב, אלא שמעטה "הכאילו" הזה הולך ונסדק. בימים אילו ממש ניתן להגדיל ולומר שהמעטה נעלם כלא היה והכתובת היא על הקירות שמסביבנו. אכן, היום ברור, שהצורך לממשלת חירום לאומית רק הולך וגובר—הוא פשוט בנפשנו.
יתרה מזו, העולם של היום משתנה במהירות כזו שלא ניתן באמת לחזות את מה שיקרה מחר. הוכחות שכך הם פני הדברים חוזרות ומתגלות לעיננו חדשות לבקרים פשוטו כמשמעו. לא עוברים חודשים ספורים ושוב הפתעה כזו או אחרת שאף אחד לא ציפה הנה מורסי, נציגם של האחים המוסלמים נבחר לנשיאות במצרים, ואתה חושב הם יהיו בשלטון אלף שנים, ופחות משנה לאחר מכן הוא בכלא וחבריו לתנועה נידונים למוות.
הנה חמאס הופך לאחיו הלגיטימי של השלטון במצרים וחודשים לאחר מכן הוא מנושל מכל כוח ועם הזנב בין הרגליים חובר לרשות הפלסטינית, ודווקא חולשתו מביאה אותו לנקיטת צעדים קיצוניים יותר ויותר כפי שאנו רואים בימים אילו, והאחרונה שבהן המערכה האיסלאמיסטית המתרחשת כיום בעיראק שלא היה אחד שחזה מראש. אכן, מי היה מאמין שסוריה תיהפך למעוז ללחימה איסלאמיסטית ומי חזה שחלקים של עיראק יפלו בידי אל קעאידה. אפילו איראן וארצות הברית יוצרים מעין ממשל חירום בינלאומי על מנת שניתן יהא להתמודד עם השינויים הרדיקאלים בעיראק.
מאידך, מה שכן ניתן לראות בבירור מזה זמן, זה את התגברותה של מגמה בפוליטיקה העולמית, הניכרת במיוחד בארצות הברית, אך סימנים לה גם במזרח התיכון, מגמה ההולכת ומתמשכת מאז אסון המגדלים ב2001, שבה המרכז מתמרכז והקצוות הולכים ומקצינים. הקצנת הקצוות מביאה את השותפים למרכז קרוב יותר, ו"התברגנות" המרכז והתחזקותו מביאה את הצדדים לצעדים יותר ויותר רדיקאליים. מגמות אילו קיימות מזה זמן בישראל, ובהתאם לכך, איני רואה כל סיבה, שבנושאי ליבה כגון ביטחון ושלום לא תהיה התקרבות ושיתוף פעולה בין הליכוד והמערך, יש עתיד וש"ס.
אשר על כן, אני קורא לראש הממשלה לקום ולהביע בפומבי את משאלתו לאחדות לאומית ויקרא לכל המחנות המפלגתיים הציוניים להצטרף לממשלת חירום רחבה, ואני מאמין שהיום לא יהיה משהו שיהא לו התעוזה לדחות את הפנייה על הסף. הממשלה שאני מאמין שתקום תתבסס על העקרונות הבאים: הגנת המדינה מפני האיומים האזוריים, ובראשם חמאס, סכנת הטרור הסוני בסוריה ועיראק והטרור השיעי בלבנון ואיראן. ממשלה כזו עשויה להמשיך בחתירה לחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים ואפילו לשפר את מעמדה של ישראל בעולם מבחוץ ולעסוק ביתר שאת בנושאי פנים כגון חברה וכלכלה ולמנוע את המשבר הכלכלי העלול לבא עלינו לרעה כל רגע.
לא רק חשוב שיצחק הרצוג ישתתף בקבינט הביטחוני של הממשלה אלא שיחזור ויהיה שר רווחה, תפקיד שמילא בעבר בצורה בהחלט לא רעה ומן הראוי שישוב ויתרום גם בתחום זה בפועל ממש. ולבסוף, את הדובדבן בממשלה כזו, עשוי להעניק ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשיפתיע וימנה את שמעון פרס לשר החוץ, במינוי אישי, כפי שעשה בגין במנותו את משה דיין. למה לא? אם לחלום אז בגדול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם