מדינה יהודית: כי אנו לא רוצים רק להיות נורמלים
דרישתו של נתניהו מהפלשתינים להכיר במדינה יהודית היא הגיונית ופשוטה, אך מתחתיה מסתתרת השאלה האמיתית: מהי מדינה יהודית באמת ומה הייעוד שלה. שאלה שלא נותנת מנוח - לא לנו ולא לעולם
פרויקט מיוחד: מהי מדינה יהודית בעיניך?
-"ללא הכרה בה, היא לא תוכל להתקיים": המנהיגים משיבים
-חלק ב': שיוויון וכבוד למיעוט שחי בתוכנו. גבריאלה שלו
-חלק ג': מדינה יהודית מבטיחה בלבול ואי יציבות. אברום בורג
-חלק ד': התנגדות למדינה יהודית - גם זו אנטישמיות. בן דרור ימיני
סיבת הסכסוך היא סירוב ערבי להכיר בזכותו של העם היהודי למדינה משלו ולמעשה סירוב להכיר בעצם קיומו של עם יהודי. על כך אומר נתניהו דבר פשוט והגיוני מאוד: לא יהיה קץ לסכסוך כל זמן שלא נבטל את סיבת הסכסוך. אפשר אולי לחלק את הארץ בשלום בין שני עמים אם כל אחד מצביע על הגבול המוסכם ואומר עד כאן שלי ומכאן שלך, אבל אי אפשר לחלק כאשר צד אחד אומר עד כאן שלי ומכאן והלאה לא שלך, ונמשיך לריב על זה.
זה הטעם הפשוט שעל פני השטח, וכמו על כל דבר פשוט ונכון צריך לחזור ולדבר עליו במילים פשוטות, ולא לתת לחכמולוגים ואקדמאים לכסות עליו בערפל של משפטים מפותלים ולטשטש אותו במילים לועזיות של 17 אותיות.
אבל מאחורי כל זה מסתתר גם עניין עמוק יותר ולא פשוט, שלא מונח בינינו לבין שכנינו אלא בינינו לבין עצמנו, והוא בהחלט מטריד אותנו ולא נותן לנו מנוח: מהי מדינה יהודית? מה הרעיון ומה החזון שמאחורי המילים האלה? למען איזה ייעוד הקמנו את המדינה היהודית? והרי כל עצמותינו מרגישות שלא ייתכן שהיא קמה סתם כך בשביל שנוכל להיות נורמלים ולנוח.
אין ספק שאחד היסודות של הקמת מדינת ישראל היה הרצון העז בנורמליות. נמאס לנו להיות היהודי השונה והאחר והלא נורמלי, תנו לנו איזושהו מקום קטן תחת השמש להקים בו מדינה ולהיות כמו כולם. אבל יותר ויותר מתברר שהיסוד ההפוך היה חזק ממנו: תנו לעם היהודי העתיק והייחודי לשוב לארצו העתיקה והקדושה ולבטא שם את המיוחד והשונה שבו.
66 שנים אחרי שהקמנו מדינה דמוקרטית משגשגת ופורחת, שיש לה הישגים עולמיים חסרי תקדים בכלכלה במדעים בחקלאות ובתורה, עדיין אנחנו חסרי מנוח ולא מוכנים לשבת ברוגע ולהסתפק במה שיש. משהו יהודי מאוד מציק לנו כל הזמן ושואל מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים.
לכל העמים והמדינות חג החירות הוא חג העצמאות, ולנו חג החירות לחוד וחג העצמאות לחוד. כל העמים מספרים לעצמם ולדורותיהם שראשית היותם לעם במעשי גבורה נפלאים ואציליים ואנחנו מספרים לעצמנו ולילדינו שעבדים היינו לפרעה במצרים. הם צמחו ונולדו מן האדמה שהיא מולדתם, ואילו אנחנו נעשינו לעם אי שם במדבר הרחוק והמנותק, הרבה לפני שדרכה רגלנו על אדמת ארצנו. לאבינו הקדמון נאמר "לך-לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך", ופירוש הדבר שארץ ישראל איננה הארץ שממנה באנו אלא הארץ שאליה אנחנו הולכים. תמיד.
ובעצם לא רק לנו זה מציק. אין שום הסבר רציונלי לעניין שהעולם מגלה במדינת ישראל, לכמות הזמן שמקדישים נשיא ארצות הברית ושר החוץ שלו לעניין הישראלי כאילו אין בעולם צרות גדולות יותר. אין הסבר מתקבל על הדעת לזמן המסך שאנחנו מקבלים ברשתות הטלוויזיה העולמיות ולגודל המקום שאנחנו תופסים בעיתוני העולם, שלא לדבר על מספר הדיונים בענייננו בפורומים בינלאומיים ממוסדות האו"ם ועד ועידת שרי החוץ של אירופה וכינוסי הליגה הערבית.
150 אלף איש נהרגים בסוריה, והעולם מתעניין בחמישה או עשרים פרחחים יהודים שציירו גרפיטי על קירות מסגד. אנחנו שואלים את עצמנו מיהי המדינה היהודית ומה משמעות היותה יהודית, וגם העולם כולו מתבונן ושואל ומביע על פי דרכו איזו אכזבה לא מודעת מכך שהיא סתם מדינה וציפייה שלא תהיה.
אנחנו נתבעים בידי עצמנו ובידי זולתנו להיות משהו אחר, להיות מדינה יהודית. אבל מהי מדינה יהודית? שאלה מסובכת ונוקבת, שנוגעת בשאלה מהי יהדות, שכל מדעי היהדות לא יכולים להשיב עליה, ובשאלה מהי מדינה, שכל מדעי המדינה טרם מצאו לה תשובה מוסכמת.
אנחנו לא מתיימרים להשיב עליה כאן או להגיע להגדרה מוסכמת. רק שאלנו שאלה אישית סובייקטיבית: מהי בעיניך מדינה יהודית. אישים ישראלים שונים השיבו תשובות מגוונות, מהן חווייתיות מהן הגותיות מהן פולמוסניות, כולן חגיגיות וחדורות בתחושה המרוממת והמיוחדת של יום העצמאות הישראלי שאין דומה לו בעולם.
שלוש מילים בלבד, הרבה תשובות מורכבות: לכבוד יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל, nrg יוצא בפרויקט מיוחד ושואל דמויות בכירות בישראל "מהי מדינה יהודית?"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם