התנגדות למדינה יהודית: גם זו אנטישמיות
נמאס מהצורך להצטדק: לעם היהודי גורל משותף וזכות למדינה שבה לא ירדפו אותו. למדינות רבות אחרות יש דת מוגדרת ולאומיות, אך משום מה ישראל היא היחידה בעולם ששוללים את זכותה להתקיים
פרויקט מיוחד: מהי מדינה יהודית בעיניך?
-"ללא הכרה בה, היא לא תוכל להתקיים": המנהיגים משיבים
-חלק ב': שיוויון וכבוד למיעוט שחי בתוכנו. גבריאלה שלו
-חלק ג': מדינה יהודית מבטיחה בלבול ואי יציבות. אברום בורג
למען האמת, קצת נמאס מהצורך להצטדק על קיומה של ישות יהודית. הרי כל מצורע שמתנגד לקיומה של מדינת ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי,
אבל, הם עונים לנו, יש סתירה בין 'יהודית' ל'דמוקרטית', ולכן, יש צורך במדינת כל אזרחיה. האמנם? וכי קרואטיה איננה קרואטית ודמוקרטית? וכי סלובקיה איננה סלובקית ודמוקרטית? אבל יהדות היא דת, ולא מדינה, הם עונים. נו, באמת. וכי מהי ארמניה? גם דת וגם לאום. ולרוב מדינות הלאום יש גם זהות דתית. לפעמים היא מעוגנת במסמך המכונן. אפילו לדנמרק יש זהות כזאת, אוונגלית-לותרנית, שמעוגנת בסעיף 4 בחוקה. וכך גם אנגליה האנגליקנית. אבל אין להם טענות למדינות אחרות. רק למדינה היהודית.
אז כן, נמאס להתגונן ולהצטדק. מדינה יהודית היא מדינה שבה חבר בני אדם שמרגישים בעלי זהות משותפת, תרבות משותפת, מורשת משותפת – הקימו מדינה כדי לממש את זכותם להגדרה עצמית. מדינה שבה הם אינם עוד מיעוט זר, אחר ונרדף. מדינה שיש בה רוב יהודי שמממש את הריבונות. העם היהודי הוא עם, ולא רק דת, משום שזו ההגדרה העצמית של רוב היהודים בישראל, והם אינם זקוקים לשום אישור ממועצת שלילת הזכויות של כוחות הקדמה.
היהודים הם עם, משום שכאשר יהודים סבלו במקום אחד, תמיד היו קהילות יהודיות שעזרו וקלטו. כשאחד מאבות אבותיי סבל מרדיפה בעיראק, הוא היגר לתימן. כאשר יהודים נרדפו ברוסיה, הם מצאו מקלט גם בקרב קהילות יהודיות בתוניס ובמצרים. כאשר יהודי סוריה סבלו מעלילת דם ויהודי מרוקו מסדרה של פוגרומים, יהודי צרפת התגייסו לעזור להם. זו לא הייתה רק תחושה של גורל משותף ושל ערבות הדדית. זו הייתה המציאות ההיסטורית.
שוללי המדינה היהודית לוקים בהיפראקטיביות יצירתית. לא לילד הזה פיללנו, הם טוענים, ומבכים את מותה של הדמוקרטיה הישנה, של שנות ה-50 וה-60, ומקוננים על היהדות הדורסנית, הפשיסטית, הלאומנית, שהולכת ומשתלטת על ישראל. אין ברירה, הם אומרים לנו, חייבים לבחור בין מדינת כל אזרחיה לבין מדינה יהודית. אברום בורג, והוא רק משל, הפך את הטענה הזאת למוטיב המרכזי שלו.
הבעיה היא, כמובן, שאין שום קשר בין תיאורי הזוועה הללו לבין המציאות. לפי כל מדד אפשרי, מדינת ישראל של היום היא הרבה יותר ליברלית, דמוקרטית וחופשית לעומת שנות ה-50 וה-60. אבל הפוסט-ציונים חייבים לצייר לעצמם, ולעולם הרחב, מדינה חשוכה כדי שתהיה להם הצדקה לשלול את קיומה. פעם יצרו יהודי דמיוני ודמוני. היום מציירים מדינה דמיונית ודמונית. פעם עשו את זה אנשים חשוכים. היום עושים את זה אלה שמתחזים למתקדמים ולנאורים.
השוללים מוסיפים וטוענים, שבמדינה יהודית יש זכויות ליהודי העולם, גם אלה שאין להם שום קשר לישראל, אבל אין זכויות למי שאינם יהודים. שוב הם משקרים. בארה"ב יש איטלקים. הם אוהבים אוכל איטלקי. הם מבקרים באיטליה. הם קשורים לתרבות האיטלקית. אבל אף אחד אינו טוען שאיטליה אינה דמוקרטית, רק משום שיש איטלקים במדינות אחרות, או בגלל שיש לא איטלקים באיטליה.
טענת השוללים מופרכת גם משום שאיש אינו שולל את זכויותיהם של ג'ורג' קרא או של סלים ג'ובראן במדינת ישראל. האחד שופט בבית משפט מחוזי והשני בעליון. כשמסתתמות טענותיהם, הם אומרים שבישראל לא יוכל להיות ראש ממשלה ערבי. הם צודקים. בסלובקיה, שהתפצלה מצ'כוסלובקיה, לא יהיה ראש ממשלה צ'כי, בצ'כיה לא יהיה ראש ממשלה סלובקי, ובקרואטיה לא יהיה ראש ממשלה סרבי, למרות שבכל המדינות הללו יש מיעוטים לאומיים. האם מישהו טען שהמדינות הללו גזעניות? וכי קיומם של מיעוטים שולל את הזכות למדינת לאום? גם כאן, המוסר הכפול עובד שעות נוספת. הטענות הן רק, ואך ורק, נגד מדינת הלאום היהודית.
אפשר להמשיך עוד ועוד. הבעיה היא, שמועצת שלילת הזכויות זוכה להשפעה. במפגשים עם תלמידי תיכון וסטודנטים, יש סימנים לערעור על עצם הצדקת הקיום. השיח הפוסט-ציוני, שבנוי על אוסף אדיר של שקרים - מחלחל. הוא כבר שולט לחלוטין בעיתון של אנשים שחושבים שהם חושבים. הוא בוודאי נפוץ בשיח האינטלקטואלי בעולם הרחב. אם זה מה שאומרים באקדמיה ובתקשורת בישראל – מדוע שהם יעניקו הצדקות לקיומה של מדינה יהודית.
צריך להוסיף הערת אזהרה. מדינה יהודית מחייבת רוב יהודי. אנחנו רחוקים מאיבוד הרוב הזה, אבל יש בינינו דוחקי קץ. הם רוצים סיפוח והענקת זכויות לעוד שניים, שלושה או ארבעה מיליון איש. יהיה בסדר, הם אומרים, ושולפים תחזיות דמוגרפיות אופטימיות. ובכלל, הם מבטיחים, גם אם נעניק להם אזרחות, הם לא יגיעו לקלפיות. כך שכל מה שנותר לנו הוא להתמכר לכדורי ההרגעה וההרדמה, ולזרום בבטחה אל עבר המציאות הדו-לאומית. זה לא יקרה ביום אחד. זה ייקח שנים. ואל דאגה, הם חוזרים ואומרים, יהיה בסדר. השמאל הפוסט-ציוני מפעיל את הדמיון כדי ליצור מדינה יהודית חשוכה. הימין הפוסט-ציוני מפעיל את הדמיון כדי ליצור מדינה דו-לאומית רגועה.
אבל, טוענים משמאל ומימין, הרי גם אם ניפרד מערביי יש"ע, עדיין אנחנו נותרים עם למעלה מעשרים אחוז ערבים בתוך ישראל, וברבות השנים – הם יהפכו לרוב. ובכן, זה קצת מזכיר לי את הטענה על אדם שעלול לטבוע באגם במיקום שבו גובה המים הוא שני מטר. המציל מבקש להעביר את הטובע למקום שבו גובה המים הוא רק חצי מטר. אני לא רוצה לעבור, אומר הטובע, משום שבעוד מאה וחמישים שנה, גם כאן גובה המים יגיע לשני מטר.
ובכן, בעוד מאה וחמישים שנה יכולים לקרות הרבה דברים. אולי תתחיל מגמת נגד בעולם המוסלמי. אולי המשטר הנוכחי באיראן יתמוטט. אולי יגיעו מיליון יהודים לישראל. מה שברור הוא, שהחשש מטביעה בעוד מאתיים שנה אינו מוביל למסקנה שיש להעדיף טביעה בעוד עשר שנים.
ב"קיר הברזל", בשנת 1937, הבהיר זאב ז'בוטינסקי שהמדינה שתקום תשמור על "שוויון זכויות גמור, מוחלט ומושלם" למי שאינם יהודים. אבל תנאי מוקדם לכך, הבהיר ז'בוטינסקי, הוא רוב יהודי. משום שיהודים מעניקים זכויות לערבים, אבל ערבים אינם מעניקים זכויות למיעוטים. מרחץ הדמים בסוריה, בעיראק, בסומליה, בסודן – מבהיר את העניין.
מדינת ישראל רחוקה משלמות. היא עדיין בחיבוטי דרך. היא בסכסוך מתמשך. היא סובלת מפערים פנימיים בלתי נסבלים. אבל בהתבוננות היסטורית,
זו מדינה שהתרומה שלה לאנושות, בפרסומים מדעיים, בפיתוחי חקלאות, במערכות השקיה, בתעשיית ההיי-טק, פר-קפיטה, היא כנראה הגבוהה בעולם. ולמרות זאת, זו המדינה היחידה בעולם שרבים, גם מתוכנו, קמים עליה כדי לשלול את זכות קיומה. הם זוכים להרבה במות. גם כאן, בגיליון המיוחד הזה. אולי, מי יודע, זו עוד הוכחה שמדובר בסיפור הצלחה.
ועוד משהו, הפעם אישי לחלוטין: בעקבות השינויים בעולם העיתונות, זה ככל הנראה המאמר האחרון שלי במקור ראשון. היה לי עונג לכתוב בבמה המכובדת הזאת. אף פעם לא זכיתי לנאצות, למרות הדעות החולקות והמרגיזות שהבעתי כאן. הייתי במיעוט, אבל נהניתי מכל רגע. תמיד, אבל תמיד, התגובות היו ענייניות. זה לא מעיד שום דבר עליי. זה מעיד על קהל הקוראים האיכותי של העיתון הזה. נותר לי רק לומר תודה – לקוראים, לכותבים, לעורכים, ולאחל להם, לכם, המשך מוצלח. חג עצמאות שמח.
שלוש מילים בלבד, הרבה תשובות מורכבות: לכבוד יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל, nrg יוצא בפרויקט מיוחד ושואל דמויות בכירות בישראל "מהי מדינה יהודית?"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם