מדינה יהודית מבטיחה בלבול, אי יציבות וסכנה
האנרגיה החילונית של ראשית המדינה אבדה את תנופתה. במקום זאת, היא הופכת למדינת האלוהים, שיש לה שטחים קדושים השייכים לעם אחד. כך אין לה גבולות ברורים ועוד דברים הדרושים לנורמליות. הפתרון: לקבוע שהיא מדינה דמוקרטית של חלק מהעם היהודי
בשביל מה בעצם נועד כל המפעל הגדול והאדיר הזה? היו לנו יעדים ותכליות כמספר החולמים והמגשימים שבינינו. חילוניים וגאוליים, אוניברסליים ולאומיים. ומרוב המולה אידיאולוגית, אני מתקשה מאד למצוא מכנה משותף בין כל החזונות והחזיונות המניעים את המכונה הישראלית.
עם השנים מסתבר לי רק דבר אחד מובהק: שרובנו עושים כל שביכולתם כדי למנוע מהמקום הזה להירגע, לנוח ולהיות נורמלי. "לא רוצים לישון רוצים להשתגע, אנחנו נפוצץ את השכונה" כמוטו קולקטיבי. אמת, ישנם רגעים מכוננים בחייה של חברה שהם רגעים מהפכניים. משהו פנימי תוסס מורד ומתפרץ. הרי געש המשנים סדרי עולם. כמו יציאת מצרים, יבנה וחכמיה, השבתאות, ההשכלה או הקמת המדינה. אבל חייבים להיות גם רגעים אחרים, שיהיו ארוכים הרבה יותר: רגעי הרוגע והסבלנות. שבהם השגרה שולטת, והנורמליות היא אורח החיים הרצוי.
אז למה אחרי שבעה עשורי עצמאות, הנורמליות המיוחלת הזו לא מתחילה אפילו להתבסס כאן? התזזית מתמדת, בלי לנוח לרגע, משהו לא נורמלי הממאן להירגע מרחף תמיד באוויר. נראה שדווקא שני הנושאים הנפוצים ביותר, ״המוצדקים ביותר״, בשיחה הישראלית – מדינה יהודית ומדינת העם היהודי – הם הנשאים המובהקים ביותר של הלא נורמליות, שלא לומר של טירופי המקום הזה.
מה זאת מדינה? בפילוסופיה ובמדעי המדינה ישנן הרבה מאד הגדרות למושג הזה. כאן ועכשיו אסתפק באמירה שהמדינה איננה העם או האוכלוסייה המתגוררים בתחומיה, ומדינה גם איננה השלטון הפוליטי המפעיל אותה. המדינה היא מכשיר של חולין הנתון בידיו של העם, כל עם, כדי להסדיר את חייו. המדינה יכולה להיות מכשיר מצומצם מאוד או ריכוזי ורחב מאוד, אבל לעולם אסור לה להיות יותר מאשר מכשיר.
המדינה היא המתווך בין השלטון לנשלטים. באמצעותה מארגנת אוכלוסיית האזרחים את ביטחונה, את הכלכלה והביוב, את החינוך, את גביית המיסים ואת חלוקת הרווחה. המדינה – בייחוד זו מהזן הדמוקרטי – שייכת לאזרחיה. זהות הקהילות החיות בתוך המסגרת המדינתית נקבעת על ידי הקהילות עצמן. אם בשיחה מתמדת ואם בהתמודדות לעומתית בלתי נגמרת. אבל המדינה המודרנית עצמה, לפחות זו שהוקמה כאן בדמים רבים, אמורה להיות מדינה חילונית. פירושו של דבר שהמכשיר המדינתי איננו נשא של משימות דתיות, משיחיות או אידיאולוגיות.
בהקשר הזה הביטוי המסוכן ביותר לעצם קיומה של המדינה החילונית הישראלית הוא הגדרתה כ״ראשית צמיחת גאולתנו״. משמע המדינה היא שלב ראשון בתכנית גאולה גדולה הרבה יותר. ובנסיבות שלנו אין לך גאולה אלא במשמעויותיה הדתיות, לאומניות ומשיחיות. וכל כך למה?
בשנים האחרונות משהו עמוק מאוד השתבש כאן. כשדיברו ב 48׳ על ׳מדינה יהודית׳ הכוונה ב׳יהודית׳ הייתה למשהו כמו המדינה האיטלקית, הצרפתית או האמריקאית. הגדרה עמומה שנמצאת במרחב שבין תרבות לאזרחות. ההגדרות והאפיונים של ימי ראשית המדינה היו בעיקרם חילוניים. אלא שהאנרגיה החילונית הישראלית נחלשה מאד, דהתה ואיבדה את תנופתה.
לתהליך הדעיכה של החילוניות ושל היהדות כתרבות רחבה נלווה תהליך זינוק והתחדשות של דתיות לאומית חדשה, צרה ומצמצמת. בשמה השתלטו בשנים האחרונות כמה קבוצות אידאולוגיות על מנועי התוכן והזהות הישראלים ושינו לבלי הכר את מערכת ההפעלה של ישראל, ואגב כך שינו גם את אופייה של ישראל. ממדינה חילונית, המסורה אינסטרומנטלית בידיו של הציבור, למדינה כמו דתית שהציבור נתון בידיה ומסור לגחמותיה.
כשאומרים היום ׳יהודית׳ הכוונה היא לממד הדתי המתרחב והולך ומאכל כל חלקה מדינתית טובה. כשראש הממשלה ממציא עילה חדשה לאסטרטגיית אי-השלום שלו, הדרישה להכיר בנו כ׳מדינה יהודית׳, והוא לא מסביר למה הכוונה, הוא לא נפרד משותפיו ההיסטוריים אלא משתמש ברטוריקה הגאולית-דתית שלהם. הוא הופך לשותף למאמץ להפוך את ישראל ממדינת הישראלים למדינת היהודים. ממדינה חילונית שאזרחיה הם מקור סמכותה למדינה דתית, שמקור הסמכות שלה, כמו גם יעדיה הקיומיים, שונים בתכלית. כזו השייכת בראש ובראשונה לדָתִיֶיהָ ורק לאחר מכן בעדיפות יורדת לכל השאר, אם בכלל.
לנגד עינינו מתרחש אפוא תהליך הצרחה מופלא. מדינת ישראל שהייתה פעם מדינת האדם המודרנית ביותר, משילה מעליה את העור הישן ועוטה עור חדש - שאיננו אור חדש כלל - מדינת האלוהים. לא עוד דמוקרטיה אלא תחילתה של תאוקרטיה, שקוויה מתבהרים והולכים. מדינה שהיא חלק מתהליך הגאולה, השייכת לעם המאמין כי נבחר על ידי האלוהים ושולטת בשטחים קדושים שהובטחו על ידו לפני אלפי שנים.
כל מעשי השלטון מכוונים להנצחת המשולש הפונדמנטליסטי הזה - שטחים קדושים, מטעמה של תורה קדושה, ולמענו של עם הבחירה. האם צריך עוד הסבר מדוע אני באופן אישי מתנגד מאד להגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית?
הבלבול המתמיד המתקיים כאן בין עם למדינה איננו מקרי. לעם - בייחוד לעם כמו שלנו, על ניסיונו ועברו - אין הכרח בטריטוריה כדי להגדיר את עצמו. מדינה לעומת זאת, כל מדינה, חייבת מרחב גיאוגרפי מוגדר שבתוכו היא מתקיימת. בשל הבלבול הזה בין שני המושגים ישראל מעולם לא התאמצה באמת לקבוע את גבולותיה. חוסר היכולת שלנו לדון עם הפלשתינים על גבולות הקבע לא נובע רק בגלל יעדיהם ודרכי התנהלותם השונים משלנו. הוא גם בגללנו ונובע מאיתנו.
כמה קשיים נפשיים מקשים עלינו להתכנס לגבולות מוכרים כמו כל שאר מדינות העולם. הראשון הוא שאלה של זהות: מה אנחנו, עם או מדינה? עַם בלי גבולות או מדינה התחומה בגבולות? קשה לנו לעשות את המעבר הנפשי והתודעתי הזה.
השני - אף שגבולותיה ההיסטוריים של הארץ כלל אינם ברורים (עם ההיסטוריה הארוכה מגיעים גם קווי גבול מגוונים) ברור שהם לא קוי 67'. ממילא
והשלישי - חוזר אל הראשון. בעיני רבים ישראל איננה מדינת כל ישראליה אלא ׳מדינת העם היהודי׳. עוד מוקד של אי-יציבות, של אי-נורמליות קבועה. הגדרתה של ישראל כ׳מדינת העם היהודי׳ (על פי הרטוריקה הציונית הנבובה וכפי שמנסים שוב ושוב מחוקקים שונים מן הימין הציוני להגדירה בחוקי יסוד חדשים) היא הגדרה מאוד מאוד בעייתית.
משמעותה המעשית והתפיסתית היא שישראל שייכת במובנים מסוימים לג׳ון, מרתה וילדיהם המתגוררים אי-שם במערב ומעולם לא העלו ולא יעלו על דעתם את האפשרות להגר הנה. והנה יש להם מעמד רשמי של ממש הנשלל בפועל מאיסמעיל ואבו-מוסטפה, החברים שלי מאבו-גוש, אף שהם אזרחים פורמליים של ישראל, ילידי המקום ואזרחים כמעט לכל דבר (כמעט, ולו משום שבני משפחותיהם לא יכולים להגר הנה כלל).
אז הנה לנו מדינה מודרנית למדי, חילונית לכאורה, שמנגנון האזרוח המרכזי שלה מונע מכוחה של אנרגיה דתית אתנית. זאת לא סתם אנרגיית פחם אלא חומר תבערה מהסוג השחור, המוגבל והפשטני ביותר.
עד כאן הביקורת שלי על המושגים השולטים בשיח הישראלי העכשווי, מושגים שאליהם ביקש ממני העורך להתייחס. בסיכומם של דברים וכחלופה להם אני מבקש להציע הגדרה אחרת המצריכה יריעה רחבה שלא זה מקומה. ישראל היא המדינה שבה החליט חלק מהעם היהודי לחדש את ריבונותו. המשטר שלה הוא חילוני, דמוקרטי, אזרחי ושוויוני, מתקיימת בה הפרדה מלאה בין דת ומדינה והיא שייכת לכל אזרחיה ורק להם.
מזל טוב ישראל.
שלוש מילים בלבד, הרבה תשובות מורכבות: לכבוד יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל, nrg יוצא בפרויקט מיוחד ושואל דמויות בכירות בישראל "מהי מדינה יהודית?"
לכתבה הראשונה בסדרה:
-מהי מדינה יהודית, חלק א': נתניהו, הרצוג, בנט וקלדרון
-מהי מדינה יהודית, חלק ב': גבריאלה שלו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם