כשמקשיבים לקרי שומעים את לבני מדברת מגרונו
הטרנד החדש בשוק ההפחדות הוא שבלי הסכם - הכלכלה תיפול ותקום פה מדינה דו לאומית. הטרנד הומצא בתל אביב וקרי מדקלם אותו במינכן
עוד ב-nrg:
>חשיפה: האם נתניהו מחפש חלופות לאבו מאזן?
>ימין ושמאל: תלמדו להתמודד עם איומי החרם
והנה הפלא ופלא, בדיוק שלושת ה"אוי ואבוי" האלה, כולם תוצרת ישראל, היו האיומים שהשמיע ג'ון קרי בוועידת מינכן. לכן אפשר היה להבין ללבו כשהתפלא כל כך על שאחדים ממנהיגינו ראו בדבריו סוג של איום על ישראל, ואחרים האשימו אותו בהטיה לטובת הפלסטינים. הוא לא איים, אמרה הדוברת שלו בכנות ובתימהון מסוים, הוא רק תיאר את המציאות. או במילים אחרות: הוא רק הסביר לאזרחי ישראל (ובכללם אולי גם לאזרח ב' נתניהו) את המציאות כפי שהוא קורא עליה במהדורה האנגלית של "הארץ", או כפי שהוא שומע עליה בשיחותיו עם ציפי לבני.
אני לא יודע איך מתבצע בפועל תהליך יציקת המים מכדו של השמאל הישראלי לתוך השוקת האמריקאית, ועד כמה מזכיר המדינה הנכבד מודע לכך שהוא מנוצל לתפקיד שופר של אחד האגפים הפוליטיים בוויכוח פנים-ישראלי. כך או אחרת, אתה מקשיב לג'ון קרי ושומע את ציפי לבני מדברת מגרונו.
כי שלושת ה"אוי והאבוי" אינם באמת תמונה של המציאות, אלא פעולת הפחדה במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית שמנהלים ישראלים נגד ישראלים בוויכוח הפוליטי הפנימי. כמו כל לוחמה פסיכולוגית טובה, אלה לא דברים חסרי כל בסיס, אלא ניצול של נקודות חרדה אמיתיות בדרך של העצמה, הפרזה וניפוח.
זוכרים את האיומים וההפחדות מלפני שנתיים ושלוש על הצונאמי המדיני הצפוי לנו בספטמבר אם לא נגיע מהר להסכם עם אבו מאזן? בסוף מת אב ומת אלול וגם ספטמבר נאסף, ולא הסכם ולא צונאמי. בספטמבר הבא איימו עלינו בפריצתה של אינתיפאדה שלישית וכן בינואר שבא אחריו. בינתיים היא לא פרצה. זה הפטנט של לוחמה פסיכולוגית - אי אפשר לזלזל באיומים האלה ולבטל אותם לגמרי. הפחד ממפולת מדינית באו"ם תמיד קיים, כמו גם החשש לפרוץ סדרה חדשה של מעשי אלימות. ובכל זאת לא כל רוח מצויה היא צונאמי ולא כל פיגוע הוא אינתיפאדה. אלה, כמו החשש מפני התפשטות חרם נגד ישראל, הם דברים שצריך לטפל במניעתם כל הזמן, עם הסכם או בלי הסכם, כמו שצריך לנקות את הבית לכבוד שבת כל שבוע מחדש, ואין שום פטנט שינקה אותו אחת ולתמיד.
אף אחד לא יודע באמת איך ישפיע הסכם עם הפלסטינים על הכלכלה הישראלית. אולי מאוד לטובה ואולי מאוד לרעה. הסכם כזה יעלה מאות מיליארדים בכל מקרה. מה יקרה למחירי הדירות בישראל בעקבות פינוי וגירוש של 100 אלף מתנחלים, שפתאום יגדילו את הביקוש לדירות באופן דרמטי? מה יקרה לכלכלה הישראלית אם טיל כתף בודד מגבעות רנתיס יפיל מטוס נוסעים שגולש לנחיתה בנתב"ג? מה יקרה לכלכלה אם ברד של טילים יירד פתאום על פתח תקווה ורמת גן?
האמת? אף אחד לא יודע אם מדינה פלסטינית תביא שלום או מלחמה. עם מי שמציע לקחת את הסיכון אפשר להתווכח או לקבל את דבריו, אבל אל תפחידו אותנו במפולת כלכלית אם לא יהיה הסכם, ואל תבטיחו לנו שושנים וזהב אם יהיה. אתם לא יודעים.
כך גם לגבי סכנת החרם. יש בהחלט רוחות רעות של חרם על ישראל שנושבות פה ושם באירופה, וכבר היו שלושה-ארבעה מקרים, אחד מהם אפילו באמריקה, של הפעלת חרם או משיכת השקעות. אסור להזניח את הפצע הזה ולתת לו להתפשט, ויש הרבה מה לעשות בעניין. אבל אנחנו עדיין רחוקים מרחק עצום ממפולת ומחרם מתגלגל. אכן לא נכון לומר שיורד גשם כשיורקים עלינו, אבל עוד פחות נכון לומר שסופה עזה משתוללת כשיורדות כמה טיפות גשם.
ישראל היא מקום שכדאי להשקיע בו. עשרות אלפי חברות ועסקים מאירופה עושים כאן עסקים ומרוויחים, ולמרות השיח הפוסט-קולוניאלי שהשתלט שם על האליטה האולטרהליברלית-שמאלנית, לא כל כך מהר היא מרעילה בשנאתה את כל הרבבות האלה. אכן יש חשש של התגברות רוחות החרם. צריך לטפל בחשש הזה ולא להזניח אותו, אבל ההפחדה במפולת היא לא מציאותית, והאיום הקושר את זה עם המו"מ המדיני הוא בלוף תעמולתי שלא נולד בבריסל או באמסטרדם, אלא הומצא בתל אביב.
בימי הכיבוש המלא מעולם לא היינו תחת איומי חרם, מעולם לא חששנו מצונאמי מדיני באו"ם, מעולם לא עצרו קצינים ישראלים בכירים בשדות התעופה של מדינות אירופיות. לפני הנסיגה מעזה מעולם לא חיינו תחת מטר של טילים וקטיושות שהכניס למקלטים מיליון אזרחים ישראלים, מעולם לא הופעל נגדנו דוח מסוג גולדסטון ומעולם לא נתקלנו בהתגרות בינלאומית דוגמת המשט הטורקי והשלכותיו. עם העובדות קשה להתווכח, והעובדות הן שמעמדנו הבינלאומי אחרי הסכמים ונסיגות נעשה ירוד יותר מאשר לפניהן.
על כך אומר השמאלן המצוי שזה משום שהלכנו רק חצי דרך לקראת הסדר, אבל כשנלך את כל הדרך הכל ישתפר וכל האיומים ייעלמו. עם כל הכבוד, העולם לא בנוי כך. כשחצי הסדר מביא חצי צרה, סביר יותר להניח שהסדר שלם יביא צרה צרורה. למה? איך אפשר להסביר את זה שהעולם מתנגד לנו יותר דווקא כאשר אנחנו עושים את מה שהוא דורש? כנראה יש שגיאה בהנחת היסוד. יחסו של העולם אלינו לא תלוי רק במה עשינו או לא עשינו, אלא בעיקר בשאלה כמה כוח יש בידי אויבינו בזירה הבינלאומית, כמה מוטיבציה יש להם להילחם בנו, וכמה כלים יש ברשותם כדי להזיק לנו ולהכתים את שמנו בעולם. הישראלים רוצים מדינה פלסטינית כדי לעשות שלום, אבל האם זו גם הסיבה שהפלסטינים רוצים מדינה פלסטינית? אולי הם רוצים מדינה פלסטינית כדי להמשיך את המלחמה בכלים חדשים?
והנה, אתם בטח אומרים, גם אתה עוסק בהפחדות. אז בואו נעזוב את זה ונודה שאף אחד לא יודע. הסכם עם הפלסטינים יכול להביא ברכה ויכול להביא קללה. אפשר להוריד את יוקר המחיה בלי הסכם, וצריך לעשות את זה. אפשר להילחם בחרם האירופי בלי הסכם, וצריך לעשות את זה. תפסיקו לקשור את הדברים זה לזה, הם לא מתחברים.
ואחרון חביב, ההפחדה האולטימטיבית במדינה דו-לאומית היא שהערבים ישתלטו עליה. זה לא יקרה. אחרי סיפוח של יהודה ושומרון לישראל, היהודים עדיין יהיו רוב של שני שלישים, ולפי שיעורי הילודה של היום, הרוב היהודי ילך ויגדל ב-20 השנים הבאות ויגיע עד 80 אחוז בעוד דור. לא דיברנו על גל העלייה הבא, שאף אחד לא יודע מתי ומאין הוא יבוא, אבל עד היום בטווח של 30 שנה תמיד בא גל כזה, וממקום בלתי צפוי.
בקיצור, אל תפחידו ואל תהלכו עלינו אימים. יכול להיות שהסכם עם הפלסטינים ייצור גן עדן של שלום ומזרח תיכון חדש. אבל יכול גם להיות, ונשמע סביר יותר, שדווקא בלי הסכם עם הפלסטינים, בלי הפרדה ובלי מדינה פלסטינית, יהיה הרבה יותר טוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם