הספינים התפרקו, דנקנר הפך לטייקון לשעבר
הפנים של דנקנר אחרי הקראת ההחלטה בבית המשפט אמרו הכל. האיש שעשה כל טעות אפשרית, איבד את שליטתו בקונצרן הגדול במשק
שנה חלפה מאז שדרכו דנקנר וסוללת עורכי דינו לראשונה בבית המשפט. הסאגה שסחפה אליה למעשה את כל המשק סוף סוף הגיעה לסיומה אתמול בתל אביב, ואיזה סיום זה היה. דרמה זה האנדרסטייטמנט של העשור. דנקנר, שכבר התרגל לכותרת "יום הדין של נוחי", קיבל לאחר עיכובים אינספור את גזר הדין - אי.די.בי עוברת ידיים (אם לא יתגלו שלדים מפלצתיים בארונו של מוטי בן משה) ועשר שנים של שליטה בתאגיד הגדול בישראל ובחלקים נכבדים מהתקשורת והגופים המוסדיים הגיעו לסופן.
זה היה קרב מלוכלך, יצרי, רווי בתחושות נקם של דנקנר שחש כיצד גונבים לו את התאגיד מתחת לאף, מלחמה שתודלקה על ידי טובי הספינולוגים, עורכי דין בעלות של מיליונים רבים ויחצ"נים שתבעו את ליטרת הבשר שלהם. מתקפת יחסי הציבור חסרת התקדים הזו נעצרה בקלות בשעריו של בית המשפט.
אנשיו של דנקנר ניסו הכל-מלטעון כי לבן משה אין את היכולות הפיננסיות, דרך הטענה המופרכת שבעלי אגרות החוב הושפעו בדרכים לא כשרות, וכלה בכך שיש להיזהר משליטה "זרה" על התאגיד. זה לא עזר. ספין אחר ספין של קבוצת דנקנר התפרק תחת ידיו הנאמנות של השופט אורנשטיין, שהוכיח כי הוא בלתי לחיץ בעליל. ניסיונותיהם הנואשים של דנקנר ועורכי דינו להטות את הכף לטובתו ולהסיט את האש לכיוונם של הטוענים לכתר, מוטי בן משה ואדוארדו אלשטיין, התרסקו ברעש גדול.
"הפוסל במומו פסל", קבע השופט, תוך שהוא לא חוסך ביקורת מדנקנר בהכרעת הדין שנפרשה על גבי 18 עמודים. בכך סיכל אורנשטיין את מה שהפך לספורט לאומי: הטלת רפש על המתחרים והיריבים במקום לבדוק את עצמך ולשפר את הליכותיך.
יכול להיות שנוחי דנקנר אינו האיש הרע בסיפור. אולי. אבל מי שמשלם ל-13 בכירים חצי מיליארד שקל בעשר שנים, מי שיצא להרפתקאות של בניית מלונות בווגאס, קנייה מיותרת של בנק שוויצרי והחרבת עיתון כשהוא זורק 2,000 עובדים לרחוב בלי פיצויים, לא יכול להלין שאין עוד איש שמאמין בו. הציבור, ובעיקר הנושים, לא יכולים לבטוח במי שדרדר את אי.די.בי, תאגיד החולש על חברות אסטרטגיות כגון סלקום ושופרסל, למצב קטסטרופלי של חובות בגובה של מיליארדי שקלים ללא אופק כלכלי ראוי.
חשוב להבהיר שזה לא יום חג. שמחה לאיד, כמו לאומנות, היא מפלטם של נבלים. זה בטח לא משמח שגם עכשיו המשקיעים ובעלי אגרות החוב יחטפו בכל מקרה תספורת של כ-30 אחוז ואנחנו עדיין לא באמת יודעים מספיק על בן משה ואלשטיין.
ובכל זאת, יש לחגוג את העובדה שהסיפור הכל כך ישראלי הזה של טייקון כל יכול שמגייס מאות מיליונים מהציבור לטובת פרויקטים מגלומניים חסרי אחריות - מאחורינו. בית המשפט, יחד עם המוסדיים והנציגויות השונות של בעלי אגרות החוב, הוכיחו שלא הכל מותר, שיש גבולות, ושאפשר לשים לזה סוף. יש שופטים בתל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם