נוחי דנקנר מאבד שליטה – וההפסד כולו שלנו
לא מדובר בנפילה של אדם אחד, אלא בהתמוטטות של מי שהיה בעל הבית של כמחצית מהמשק הישראלי. דנקנר זאת שיטה והבנקים היו צריכים לדעת
ואז, כמו תמיד, לרבים יש תחושה שהוא יודע מה הוא עושה. הרי יש לו כל כך הרבה עסקים. הרי מדובר בגאון כלכלי. אבל מתברר שלא היה לו מושג. מה שקרה במעריב קרה, כנראה, גם במקומות אחרים. העסקים התנהלו. הוא לא ניהל אותם. זו אחת הרעות החולות של הריכוזיות. היא מונעת התמחות. היא פועלת נגד תחרות. היא פוגעת בצרכנים ובלקוחות. ובסופו של דבר היא מפילה גם את אלה שיש להם עוד ועוד.
דנקנר זו שיטה. זה מארג אדיר של מערכות וקשרים והחלטות. הבנקים ידעו, או היו צריכים לדעת. גם אם ירוששו את האיש מנכסיו, הם לא יכסו את החוב האישי של חצי מיליארד שקל. איפה הפיקוח? הרי שנים שקרן נויבך, והיא רק משל, מתלוננת על כך שלקוח שחייב אלפי שקלים בודדים יירדף עד חרמה. ואם לא יגייס את הכסף, ההוצאה לפועל תרדוף אחריו. הוא אבוד. ועכשיו, אדם אחד חייב לבנק בערך כמו כל הרווחים של בנק לאומי בשנת המס הקודמת. איך הם לא ידעו? הרי הם אלה שנתנו אשראי. בסופו של דבר מישהו ישלם את זה. אנחנו. כל אחד מאיתנו.
יש אנשי עסקים שפיתחו ויזמו ורשמו פטנטים וייצרו ושיווקו. הם מובילים את הכלכלה הישראלית על הגב שלהם. הם פיתחו טפטפות ומערכות התפלה ותרופות ואנרגיה סולרית. הרווח שלהם הוא הרווח של כולנו. ויש אנשי עסקים שקנו ומכרו. ושוב קנו ושוב מכרו. מעריב, כמו עוד הרבה חברות, היה של דנקנר. הוא לא יזם ולא המציא ולא פיתח ולא שכלל. הוא קנה ומכר. מה זה בדיוק שווה לעובדים, לכלכלה, לחברה, למשק, למדינה?
ההפסד שלו הוא ההפסד של כולנו. אם זו הכלכלה, כולנו בבעיה. אם זו הכלכלה, הנה לנו עוד הסבר מדוע ישראל נמצאת במקום הראשון בפערים כלכליים במדינות ה-OECD. הוא נראה כמו איש חביב ונחמד. זה גם מה שמספרים אלה שמכירים אותו. הקשר שלו לרנטגן העמיד סימני שאלה על שיקול הדעת שלו, אבל גם הפך אותו לאנושי משהו. הנה, גם הוא נזקק לכשפים. אבל זה לא עזר. לרנטגן ודומיו שלום. לאנשי העסקים קצת פחות. הבעיה איננה באיש. הבעיה בשיטה.
המסקנה האחת והיחידה מהסיפור הזה מצויה ברגולציה המתגבשת נגד ריכוזיות. זה כבר לא ישנה כלום ל-IDB ולדנקנר . אבל אולי, מי יודע, זה ימנע, או יפחית, את הנפילות שבדרך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם