הרפואה הציבורית - דוגמה לדו קיום מוצלח
עם יותר מ-2,000 רופאים, ערביי ישראל גילו שאפשר לשבור את תקרת הזכוכית. מערכת הבריאות – המקום בו הזהות הלאומית לא רלוונטית
- תחקיר: המגזר הערבי אוגר נשק באין מפריע
- רק 11 אחוז מהלומדים באקדמיה הם ערבים
- הדשא של השכן: הכישלון הספורטיבי של ערביי ישראל
תאופיק הוא דוגמה אחת מני רבות לאופן שבו ערביי ישראל משתלבים בצורה מוצלחת במערכת הבריאות מאמצע שנות ה-90 ועד היום. "המגזר הכפיל ואפילו שילש את המספרים שלו בתקופה הזאת מבחינת כוח אדם", אומר תאופיק. "בין אם מדובר בסיעוד, ברפואה או במקצועות פרארפואיים כמו רוקחים ועובדים סוציאליים. העלייה הזו טבעית. מבחינתנו, במגזר, אנחנו אזרחי מדינת ישראל לכל דבר. אני אישית חושב ככה ומעולם לא הרגשתי אחרת".
לדברי תאופיק, הוא מעולם לא נתקל במקרה שבו אדם סירב לקבל ממנו טיפול בשל העובדה שהוא ערבי. "ההיפך הוא הנכון", הוא אומר. "תמיד קיבלתי שבחים. בית החולים שלנו חווה 57 פיגועים בין שנת 2000 ל-2002 ויצא לי ללוות משפחות של נפגעים. היו ימים שישנתי בבית החולים. פקדתי את המיטות שלהם בכל יום. מה שעניין את המשפחות זה מצב יקירם ולא מי מטפל בו.
"מתחים תמיד היו. אבל באתי לעשות את מה שאני אוהב, לתת עבודה איכותית ולטפל בפצועים. זה התפקיד שלי. לעולם לא חשבתי אחרת", מסכם תאופיק את תחושותיו.
בחודש נובמבר אשתקד פורסם דוח משותף של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד הבריאות, שבחן את המאפיינים התעסוקתיים של הרופאים בישראל. על פי הממצאים, ישנם 23,818 רופאים בארץ, מהם 2,281 מהמגזר הערבי - כלומר 9.6 אחוז. 50 אחוז מהרופאים הערבים מועסקים בקהילה, לעומת 38 אחוז מהיהודים. 23 אחוזים בלבד למדו רפואה בישראל, לעומת 85 אחוזים מהיהודים.
רופאים מומחים ערבים מהווים רק 5.4 אחוזים מכלל המומחים - פחות מחלקם היחסי במספר הכללי של הרופאים בישראל. אחד מאותם מומחים הוא ד"ר מוחמד מחאג'נה, מנהל המכון להתפתחות ונוירולוגיה של הילד בבית החולים הלל יפה ומרצה בפקולטה לרפואה בטכניון.
"אם אתה משווה את מערכת הבריאות למערכות אחרות, באופן יחסי כאן יש יותר עובדים מהמגזר", מסביר ד"ר מחאג'נה. "הרבה רופאים ואחיות עובדים גם במגזר היהודי ובמרפאות בקהילה. בנוסף האפשרות להתקדם כאן קיימת יותר מאשר במערכות אחרות".
פרט לאפשרויות הקידום הרבות מונה ד"ר מחאג'נה סיבות נוספות למעורבות ההולכת וגוברת של ערביי ישראל במערכת הבריאות. "הסיבה העיקרית היא שבריאות זה לכולם. ערבי, יהודי, צ'רקסי - כולם זכאים לבריאות. אקדמאים ערבים רבים פונים למערכת הבריאות אחרי שהבינו שיש שם אפשרות של פרנסה ראויה ושגם מדובר במערכת ידידותית יותר לאוכלוסייה לעומת מערכות אחרות. הסיכוי של ערבי להפוך להיות פקיד בכיר במשרד הפנים בירושלים מאוד נמוך, אבל הסיכוי להיות בתפקיד בכיר במערכת הבריאות גבוה יותר".
בתשובה לשאלה האם קיימת לדעתו תקרת זכוכית מסוימת שעד אליה יכולים הערבים להתקדם במערכת הבריאות הציבורית ושלאחריה יעצרו, השיב ד"ר מחאג'נה: "אם לפני 20 שנה, כשהייתי סטודנט, לא היה מנהל מחלקה ערבי, היום יש מנהלי מחלקות, מנהלי יחידות ומכונים. גם יש יותר ויותר מתמחים. כשהתמחיתי ברפואת ילדים היה איתי עוד ערבי אחד, היום במחלקת ילדים אצלנו יש שישה. אני לא בא לומר שהכל טוב. עדיין אין פקידים בכירים במגזר הערבי. הייתי שמח לראות מנכ"ל משרד הבריאות מהמגזר".
לדברי ד"ר מחאג'נה, נקודת ההתחלה של יהודים וערבים שפונים לעבוד במקצועות הבריאות שווה. "ככל שאתה מתקדם עם השנים אתה רואה שיש יותר אפשרויות קידום. פעם היו יותר חסמים", הוא אומר. "כסטודנט, השאיפה שלי הייתה לסיים לימודים ואז את ההתמחות. אחרי זה רציתי להיות בכיר בבית חולים ואז מנהל מכון. אם בעוד כמה שנים תתפנה משרה בכירה במשרד הבריאות אולי אגיש מועמדות. פעם חששתי. היום יש רבים מהמגזר שהתקדמו".
ד "ר מחאג'נה הוא תושב אום אל-פאחם, עיר שנחשבת למרכז התנועה האסלאמית בישראל. ולמרות זאת, הוא מסביר כי סביבתו הקרובה תמכה בדרכו המקצועית, בין היתר כיוון שבמגזר תפקיד הרופא נתפס ככזה שטומן בחובו מעמד חברתי כלכלי טוב. "אני עובד במרפאה פרטית בימי שבת שמגיעים אליה מטופלים מאום אל-פאחם וגם מהמגזר היהודי", הוא מספר. "רואים שיש רופא טוב, אז כולם באים אליו. יש הרבה שינויים בישראל. המצב הפוליטי חמור יותר לעומת מה שהיה לפני 20 שנה, ובכל זאת אנשים מצליחים. יכול להיות שלרופא יהודי קל יותר, אבל זו לא אמורה להיות סיבה לא להשתלב יותר".
ד"ר מסעד ברהום הוא הנציג הבכיר ביותר של המגזר הערבי במערכת הבריאות. משנת 2007 הוא משמש כמנהל המרכז הרפואי לגליל המערבי בנהריה, אחרי שניהל בשמונה השנים שלפני כן את בית החולים האיטלקי בנצרת ובכך הפך לערבי הראשון שנבחר לנהל בית חולים ממשלתי מקום המדינה.
"ערבים במדינת ישראל הם מיעוט, ונגד כל מיעוט בכל מדינה ישנה אפליה", אומר ברהום. "אם אתה מגיע מהנחת היסוד הזו החיים שלך פשוטים יותר. יש אפליה טבעית ובשביל זה המדינה חוקקה את חוק האפליה המתקנת. אבל חשוב להבהיר-אני לא נבחרתי בזכות אפליה מתקנת. ברגע שאתה במיעוט וחי את האפליה יום-יום המשמעות היא שצריך להתאמץ יותר כדי להיות שווה".
הנחת יסוד נוספת שלפיה פועל ד"ר ברהום אומרת שישראל היא המדינה שלו. "אתה לא מתווכח עם עצמך ועם אחרים. אני ישראלי. נולדתי כאן. מדיניות ממשלה יכולה לא להתאים לי כאזרח ישראלי, אך לא כערבי. יש המון קבוצות בימין ובשמאל שמדיניות לא התאימה להם, אבל המדינה נשארה שלהם. אם החלטות לא תואמות את דעותיי זה דמוקרטי. מזל שנולדתי כאן, ישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור".
לדברי ד"ר ברהום נושא המגזר הוא שולי בקריירה שלו. "כולם אהבו אותי. אני לא מסתכל על זה. אני חושב על עשייה אמיתית ונכונה כרופא. נכנסתי לעבודה כאן בבית החולים ולא היה קל לבצע שינויים ותפיסות עולם אחרות. היום אני לא רואה תקרת זכוכית. אם אתה מתאים לתפקיד יבחרו בך ואם אתה לא מתאים לא יבחרו. מעולם לא ראיתי משרד שמחבק ומגונן על המגזר בצורה כזאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם