הנשק הכימי שמנע מהסעודים להפיל את אסד
החולשה שמקרין המערב כלפי סוריה מרתיחה את הסעודים, שלפי מקורות ערבים כוחות במימונם עמדו בפאתי דמשק. בינתיים, הגוש הרוסי חוזר לעמדת שליטה עולמית
הוא העדיף לדבר על "המפרץ", לא על סעודיה, כדי לבטא את אחדות השורות כלפי מה שמתרחש בסוריה ובסביבותיה. אמנם אין זהות בין העמדות של סעודיה לבין אלו של קטאר. אך למרות ההבדלים בגישות של חברות "מועצת שיתוף הפעולה במפרץ", עדיין רב המשותף בעמדותיהן הבסיסיות.
עמיתי רמז לתכונה תרבותית מזרח-תיכונית חשובה ובסיסית: ה"מורואה" –ה"גבריות". רגשנות ובכיינות נתפסות כתכונות המביעות חולשה נשית, ואילו גבר מחויב לשמור על קור רוח, שקט נפשי ואיזון תפקודי, גם במצבים קשים ומסובכים. נראה שהשקט המאפיין בימים האחרונים את המערכת הפוליטית הסעודית נובע מכך. אפשר לומר שככל שהסערה הנפשית הפנימית גדולה יותר, כך יגבר השקט והרוגע שהגבר הערבי יקרין.
עוד בנושא:
- המטרה של פוטין: הפסקת חימוש המורדים בסוריה
- פוטין לאמריקאים: "הפסיקו להשתמש בכוח"
- גורם לבנוני: אסד העביר לחיזבאללה נשק כימי
- אובמה לא מבין: במזה"ת התדמית חשובה יותר, דעה
בשיחה שהפכה גלויה יותר ככל שנמשכה, קבל הסעודי על העולם המערבי בכלל ועל ארצות הברית בפרט. "אתם (הוא כולל את ישראל בעולם המערבי) מדברים כל הזמן על זכויות אדם, אז למה אתם שותקים על מה שקורה בסוריה? האם אחרי עשר פעמים של שימוש בנשק כימי עדיין לא הצלחתם למצוא סיבה לחסל את אסד? האם 200 אלף הרוגים לא מספיקים כדי להוציא אתכם משלוותכם? האם כל מה שאתם יכולים לעשות זה לפרסם גינוי? לאיים בלי לבצע? הרי יש לכם כל ההוכחות הנדרשות כדי לבצע את מה שאמרתם שתעשו, אז למה אינכם עושים את מה שהתחייבתם?"
ואז הגיעה שאלת המחץ: "האם דמם של הלובים אדום יותר מדמם של הסורים? או: הנפט של הלובים שחור יותר מזה של הסורים?" הדברים נאמרו בלא מעט זלזול, שכן אותה קואליציה של אירופה ואמריקה תקפה את קדאפי בשל מעשים נוראים פחות מאלה שמבצע אסד.
שאלתי אותו: "ומה עושה העולם הערבי כדי להתמודד עם רוצח ההמונים?" כאן הגיעה השאלה הרטורית: "אתה לא יודע מה עשתה ועושה סעודיה עבור העם הסורי?" הוא התכוון למה שסעודיה יודעת לעשות: לתת כסף, הרבה כסף, למטרות שבהן היא מאמינה. סעודיה – עם מדינות המפרץ כולן – שפכה מיליארדים רבים על המרד בסוריה כדי לשלם ללוחמים, לרכוש נשק ותחמושת, אמצעי קשר וסיוע אזרחי. סעודיה גם מממנת מחנות אימונים במדינות אחרות כדי להכין לוחמים למעבר לסוריה וללחימה באסד.
לפי מקורות ערבים, הפעילות הסעודית הצליחה להכניס את אסד למצב צבאי ונפשי שאילץ אותו להשתמש בנשק יום הדין – הנשק הכימי. לולא השימוש בו הייתה דמשק נכבשת בידי כוח מאומן, חמוש ומצויד, שהגיע ממדינה שכנה לאחר שסעודיה השתתפה במימון אימוניו, והתמקם בלילה הקודם בפרברים המזרחיים של דמשק. אסד הבין שאם לא ישמיד את הכוח הזה בגז – עם האזרחים שהתחבא ביניהם כמגנים אנושיים – יצליח הכוח להשתלט על מוסדות השלטון בדמשק ויגיע קץ שלטונו וקִצו שלו.
הסעודים עמדו על סף הניצחון, אבל השימוש שעשה אסד בגז לקח אותו מהם. לכן הם כל כך רוגזים על המערב שלא נקט את הפעולה המתבקשת מיד – בלי דיונים, הצבעות, קונגרס ופרלמנט. הם חוששים שאובמה מעולם לא התכוון באמת לפעול בסוריה, ושכל הנאומים חוצבי הלהבות שלו על קווים אדומים והתוצאות שתגענה כתוצאה מחצייתם היו רק מילים, ללא שום כוונה לבצע. העמית תיאר את דברי אובמה באמצעות הביטוי "שאגת העכבר".
אלא שהסעודים אינם יכולים לתקוף את אובמה אישית, שכן הם עדיין מסתמכים עליו בנוגע לאיום הגדול, האמיתי והרציני שנמצא ממזרח להם – איראן. הם שמעו היטב את דברי נשיא איראן ה"מתון", ה"רפורמיסט" (הסעודי צחק כשאמר מילים אלו) שנאמרו השבוע, שאיראן לא תוותר על קמצוץ מיכולתה הגרעינית. הוא קושר הצהרה זו לחולשת המערב שהוקרנה מהסוגיה הסורית. הוא השתמש בביטוי הערבי המקביל ל"איראן לא סופרת את ארצות הברית ממטר".
הוא לא מאמין שאסד יוותר על הנשק הכימי שלו, אלא שהוא יעשה כל תרגיל אפשרי כדי להעלים ולהסתיר את מה שיש לו במחסני המוות. "הרוסים ניצחו את ארצות הברית בגדול, וניצלו היטב את חוסר הרצון האירופי להפעיל כוח. ובכלל, מה כל העניין של ויתור על הנשק הכימי? האם עונשו של רוצח יכול להצטמצם בהחרמת האקדח שבו הוא ביצע את הרצח? איזה סטנדרט מוסרי ומשפטי זה? למה לא מוציאים אפילו צו מעצר בינלאומי נגד אסד כדי להביאו לדין בבית המשפט הבינלאומי לפשעים? מה הוא שונה מעומר אל־בשיר מסודאן וממילושביץ' מיוגוסלביה?“
לדבריו, איראן היא המנצחת הגדולה של כל הפיאסקו הסורי. היא קוטפת היום את פירות ההצלחה שלה בעיראק, שכן אלפי החללים האמריקנים שאיראן הפילה בעיראק בין השנים 2003 ל־2010 הם מה שמרתיע את ארצות הברית מלהתערב בסוריה. כך הרוויחה איראן את עיראק ושולטת בה ללא מגבלה, וגם את סוריה. משמרות המהפכה האיראניים לוחמים בסוריה לצדו של אסד, אפילו שזו הפרה של החלטות מועצת הביטחון, ושום מדינה לא עושה דבר.
השלטון בסעודיה חושש מאוד שהחולשה המערבית המוקרנת כיום באופן חמור כלפי סוריה תשתקף גם ביחס של המערב כלפי איראן. גם אם איראן תפעל נגד סעודיה ומדינות המפרץ האחרות בעתיד, למערב לא יהיה האומץ לסייע לסעודיה ביום מבחן. הסעודים לחוצים ומודאגים – זו הסיבה לשקט העולה מסעודיה בימים קשים אלה.
ייתכן שבמזרח התיכון יש עוד כמה מדינות שבקרב מנהיגיהן שורר חשש כבד לגבי עתיד המזרח התיכון והעולם בכלל.
המבוגרים שבנו זוכרים את שירה של להקת החיפושיות Back in the U.S.S.R – בחזרה לברית המועצות. מאז שהחל המשברון בעניין השימוש שעשה משטר אסד בנשק כימי, מנקר השיר הזה בראשי.
המשבר הקטן הזה חשף, הדגיש והדגים את מה שנכתב כאן לפני זמן רב, והוא ההיחלשות של הגוש המערבי ובראשו ארצות הברית, ושובו של הגוש הנגדי, בהנהגת רוסיה, אל מרכז ההתרחשות הבינלאומית. מאמרו של פוטין ב‘ניו־יורק טיימס‘ ביטא באופן גלוי את דעתו על המצב הבינלאומי הישן־חדש, שבו העולם חדל להיות מערכת חד־קוטבית, וחזר להיות מערכת דו־קוטבית, כפי שהיה עד סוף שנות ה־80.
הגוש הרוסי החדש מתבסס על מדינות בלתי דמוקרטיות שעוינות את המערב, הן מבחינה תרבותית, כמו סין וסוריה, והן מבחינה דתית, כמו איראן. מדינות שבהן הדמוקרטיה “צולעת“ כמו ונצואלה וניקרגואה מתחברות גם הן לרוסיה, שאינה מעיקה עליהן יתר על המידה בעניינים שוליים כמו זכויות אדם וחירויות פוליטיות. צפון־קוריאה גם היא זוכה למטרייה פוליטית של סין ורוסיה, בעיקר במועצת הביטחון של האו“ם.
לא מדובר עדיין בגוש מגובש ומאוחד, אבל בהחלט רואים את איחוד הכוחות האנטי־דמוקרטיים הזה הולך וכובש לו עמדות בזירה הגלובלית. חשוב לציין את הפן הצבאי של הברית הזאת, על רקע אספקת הנשק הרוסי לאיראן, לסוריה ולחיזבאללה.
מדינות רבות בעולם משוות בין ההתנהגות של הגוש בהנהגת רוסיה לבין התנהלות המערב בהנהגת ארצות הברית, ומסיקות מסקנות: ארצות הברית בוגדת בידידיה ומפקירה אותם, ואילו רוסיה נאמנה לחבריה ומגִנה עליהם.
כשהעולם בודק מה עשתה ארצות הברית למען מדינות ושליטים בשנים האחרונות, הוא מוצא את מובארק, שהופקר בידי הנשיא אובמה. גם לטובת נשיא תוניסיה בן־עלי איש מחבריו האירופים לא נחלץ. לידידה הגדולה ישראל המערב מפנה עורף במאמציה לשמור על ביטחונה ועל נכסיה האסטרטגיים, ולוחץ עליה להקים עוד מדינת טרור פלשתינית בהרים החולשים על רוב שטחה.
מנגד, העולם רואה את רוסיה מגנה במועצת הביטחון באדיקות על איראן ועל הפרויקט הגרעיני שלה; רוסיה נאמנה לאסד ומספקת לו את כל הנשק, התחמושת ואמצעי ההגנה שהוא זקוק להם כדי לשרוד; רוסיה מספקת לסין חומרי גלם ומקומות עבודה.
המערב הופיע בפרשת הנשק הכימי הסורי כגוף מפורר ומפורק ונטול אג‘נדה משותפת: הפרלמנט הבריטי נגד מלחמה, הצרפתי בעד, הממשל האמריקני אומר שהוא מתכונן, הקונגרס אינו תומך, הצבא האמריקני מתכונן למלחמה, ומחלקת המדינה מקדמת פשרה. יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, וכל אחת פועלת על פי תפיסה שונה. כך לא בונים גוש של מדינות המסוגל לבצע משימה שכולם מסכימים על היותה מוצדקת מבחינה מוסרית: להגן על אזרחי סוריה מנשק כימי. וכשהמוסר חדל להיות הגורם המוביל את המערב, מה נשאר מערכיו?
ארצות הברית, מנהיגת הגוש המערבי, שקועה בעצמה ובבעיותיה: עיריית דטרויט פשטה רגל וערים נוספות עלולות ללכת בעקבותיה. ההנהגה האמריקנית פוחדת להפעיל את הכוח שבידיה, וגם כשהיא יוצאת למלחמות מעבר לים, היא נכשלת: ארצות הברית שחררה את העיראקים מהדיקטטורה של סדאם חוסיין, אך הם הפכו לטרף קל של העליונות האזורית האיראנית. נאט"ו שחררה את הלובים מקדאפי, ועכשיו לוב שקועה בתוך מרחץ דמים שבטי. ומי ישתלט על אפגניסטן כשנאט"ו ייסוג ממנה? לא השכנים האיראנים?
ארצות הברית תמכה באחים המוסלמים של מצרים, אבל לא זכתה באהדת המוסלמים. להפך: כיום במצרים כולם שונאים אותה, החילונים והאסלאמיסטים. החילונים כועסים עליה כי היא תמכה באחים המוסלמים, והאסלאמיסטים שונאים אותה כי לא סייעה להם כשמוחמד מורסי סולק מהשלטון.
הכתף הקרה שמפנה ממשל אובמה למשטרו של סיסי יכולה בהחלט לדחוף את השלטון המצרי החדש לחיק הברית של רוסיה וסין. ללא ספק, זו ברית בעלת יכולת כלכלית ומדינית גדולה מזו של המערב.
תופעה חמורה נוספת המעיבה על התדמית האמריקנית היא הקלות הרבה שבה נחשפים סודותיה הכמוסים ביותר והחשובים ביותר.
חייל פשוט בצבא ארצות הברית, ברדלי מנינג, הדליף אלפי מסמכים של הממשל לאתר ויקיליקס, שעד היום ארצות הברית לא הצליחה לשים יד עליו ועל מייסדו. זוטר נוסף, אדוארד סנודן, חשף לעיני העולם את הסודות הכמוסים ביותר של "הסוכנות לביטחון לאומי". ומי נותן לו מקלט? רוסיה ופוטין, מבלי שארצות הברית יכולה להפעיל עליהם שום מנוף לחץ להסגירו.
תופעת ההדלפות הזאת, שגורמת גם לחשיפת סודות של מדינות רבות אחרות, מרתיעה מנהיגים ברחבי העולם מלהיות בקשר חשאי עם ארצות הברית, שכן נראה להם ששום דבר בה לא נשאר חשאי, ואין למדינה זו דרך להגן על עצמה ועל ידידיה מפני הדלפות. האם שמענו אי פעם על הדלפות של מסמכים מרוסיה?
העולם מחולק כיום לשני גושים. אחד – המערבי – עייף, מותש, מפולג, חסר אג'נדה ואינו רוצה להשתמש בכוחו. האחר – הרוסי – רענן, חזק, בעל מטרות מוגדרות ומשתמש בכוחו בכל פעם שהאינטרסים שלו עומדים בסכנה.
ישראל שייכת לצד המערבי, החלש, המפסיד, זה שכלל לא ודאי שיעמוד לצדה בשעת המבחן. ישראל חייבת להתכונן ללחצים שיגיעו אליה מכיוון בעלי בריתה, כי שם מתבשמים מאווירת ה"שלום בזמננו" שהביא ההסכם על סוריה, ועלולים לנסות להחיל גם על ישראל הסכמים לפירוק מנשק בלתי קונבנציונלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם