שייתמו אויבינו: מפת האיומים על ישראל 2013
נשק כימי בסוריה, ארגוני טרור במצרים או פרויקט הגרעין האיראני - מהיכן עשויה להיפתח הרעה? לקראת ראש השנה, nrg מעניק פרשנות חדשה לסימני החג - והפעם: התמר
עוד ב"סימן שעברה שנה":
טובה ומתוקה: הצעת הגשה לשולחן חג "מיליון דולר"
שנהיה לראש: ההמצאות שעשו לנו את תשע"ג
שירבו זכויותינו: המהפכות החברתיות של השנה החולפת
הסבירות של מלחמה מול כוחות צבא סדירים במדינות הסובבות את ישראל ירדה בשנים האחרונות באופן דרסטי. לעומת זאת, מספר ארגוני הטרור הפורחים ומשגשגים במדינות הסובבות גדל מאוד - ויכולות ההתחמשות שלהם הלכה והשתבחה.
נוכח השינויים, ההסתגלות הביטחונית נדרשת במישורים רבים - בעיקר בפן המודיעיני והטכנולוגי, אך כמובן גם בבניית הכוח ובאימון היחידות להתמודדות עם איומים שלא הורגלו אליהם בעבר. בהקשר הזה, כשנברך על התמר ונאחל לעצמנו "שייתמו אויבינו וכל מבקשי רעתנו", כדאי שנדע על מה בדיוק אנחנו מדברים.
המדינה שנחשבה עד לפני כמה שנים כאיום בעל הפוטנציאל הגבוה ביותר, כרגע קרועה ומדממת. בשאר אל אסד נלחם כבר שנתיים בבני עמו - ובכוחות נוספים ש"יובאו" למדינה כדי להצטרף למורדים.
על גבול סוריה-ישראל התבסס לו "ג'בהת אלנוסרה" - ארגון סוני קיצוני שדוגל בג'יהאד עולמי ומזוהה עם אל-קאעידה, החמוש בנשק מתקדם באדיבות סעודיה. הארגון אמנם נחוש להפיל את אסד, אבל פעילי ג'יהאד, כידוע, אינם אוהבים לשבת בחיבוק ידיים. לארגוני המודיעין במערב כבר ברור שגם אם אסד ינצח וגם אם לא, ארגוני הג'יהאד וביניהם "אלנסורה" מהווים איום רציני על ישראל.
סוריה, אגב, היא לא ייחודית מבחינה זו. המזרח התיכון "מנוקד" כיום בקבוצות כאלה: מצרים, סוריה, לבנון, תימן, עזה ועיראק הם המוקדים הגדולים. הג'יהאד העולמי צובר תאוצה - וישראל נמצאת בחצר האחורית שלו - ועוד על אדמה שהוא רואה כאיסלאמית.
בשבוע שעבר המתיחות מול סוריה גאתה, נוכח האיום של תקיפה אמריקאית בתגובה לשימוש בנשק כימי כלפי המורדים. על פי הערכות גורמי הביטחון, הסיכוי שבעקבות תקיפה אמריקאית - לכשתהיה, אם תהיה - יפנה נשק לא-קונבציאונלי היא נמוכה מאוד. זה לא אומר שהיא לא קיימת כלל.
האויב המוכר מלבנון, חיזבאללה, מתמודד לראשונה מאז הקמתו עם דימום פנימי מבית. מעורבות הארגון בלחימה בסוריה זיכתה אותו בביקורת קשה, והאיומים של בכירי הממשל בביירות כי הלחימה בסוריה תגלוש ללבנון התממשה.
ארגונו של חסן נסראללה היה זה שספג את ה"ריקושטים" החזקים ביותר ממלחמת האזרחים בסוריה. מלבד אבידות קשות שספג בשדה הקרב - גם בקצונה הבכירה וגם בלוחמים ובמורל - נרשמה פגיעה כואבת בעורף. בחודשים האחרונים בוצעו שלושה פיגועים משמעותיים ברובע דאחייה, מעוז חיזבאללה: מאות נפגעו בפיצוצים שהתרחשו בשכונה המזוהה עם הארגון הלבנוני ואף תרמו לתמונה שממנה חשש נסראללה, לפיה ארגונו אינו חסין.
למרות שנסראללה ובכירי המשטר הלבנוני מאשימים באופן אוטומטי את ישראל באחריות לערעור יציבותה של לבנון, את האחריות לפיגועים בביירות נטלו ארגונים קיצוניים המקושרים לארגון אל-קאעידה, שמפתחים מלחמה בין הסונים והשיעים במדינה.
אז חיזבאללה אולי מצוי כרגע בקרבות פנימיים, אבל ריבוי ארגוני הטרור בלבנון והנגישות לאמצעי לחימה כמו טילים ארוכי טווח, יכולים בסופו של דבר להתפוצץ בשטח ישראל. וזאת מבלי להזכיר שהמעורבות של הארגון בסוריה מחזירה את לוחמי הארגון לכשירות מבצעית, ומעניקה להם ניסיון קרבי עשיר ומגוון.
צבא מצרים נחשב מאז ומעולם לאיום משמעותי כלפי ישראל. לאחר הסכם השלום עם ישראל, נטש הצבא המצרי את הדוקטרינה הסובייטית ועבר ללוחמה מערבית מתקדמת, בעיקר הודות לסיוע האמריקני. ההערכה כיום היא שהצבא המצרי הוא היחיד באזור שיכול להתמודד עם צה"ל בשדה הקרב.
למרות הטלטלות הפוליטיות שמהן סובלת מצרים בשנתיים האחרונות, הגורמים הביטחוניים בישראל ובמצרים הקפידו להבהיר כי היחסים בין הצבאות טובים, וכי שתי המדינות פועלות מתוך אינטרס זהה ללחימה בארגוני הטרור.
לאחר מפלת משטר האחים המוסלמים, הצבא המצרי החל בפעולות אגרסיביות מאוד למיגור הטרור, אבל במקביל - הטבח שבוצע לטענת האחים המוסלמים באנשיהם, גרם לארה"ב להקפיא את מרבית הסיוע שלה למצרים ובין היתר הוחלט כי עסקת מטוסי הקרב המתקדמים שהיתה אמורה תוקפא.
החלטה זו של ארצות הברית חיזקה את הקולות הקיימים בתוך מצרים שקראו לבטל את הסכם השלום עם ישראל, ואף הובילה את תנועת אל-תמרד - זו שהובילה את המהפכה האחרונה במצרים - לצדד אף היא בביטול ההסכם.
אם הסכם השלום עם ישראל יבוטל כתוצאה מלחץ פנימי, החשש הוא שקני הרובים של הצבא המצרי יופנו כלפי ישראל הופך להיות ממשי. זהו תסריט אפשרי, אם כי לא סביר.
עוד תחת שלטונו של חוסני מובארק, חצי האי סיני נחשב כקן הטרור העולמי. ארגוני ג'יהאד, חלקם מזוהים עם אל-קאעידה, התבססו בסיני, תוך שהם מנצלים את היעדר השליטה הביטחונית כדי להתעצם.
המהפכות בעולם הערבי, ובעיקר נפילת משטרו של מועמר קדאפי בלוב, פתחו שוק שחור ופורה של כלי נשק מכל הסוגים, שהוזרמו מלוב דרך סודן ומצרים - לסיני ולעזה. בשנה האחרונה מנהלים גורמי הג'יהאד לחימה רציפה מול הצבא המצרי, ובכך רוכשים ניסיון מבצעי בהטמנת מטעני חבלה, ירי בנשק מגוון, וכן בירי רקטות גראד.
במקביל, פעילים בכירים מטעם חמאס שהתאמנו באיראן, ניצלו את תעשיית המנהרות לצורך העברת אמצעי לחימה וכן ידע צבאי לסיני. שיגור הרקטות לכיוון אילת הוא דוגמה לשיתוף הפעולה בין הידע הזה לבין היכולות הביצועיות של הג'יהאד.
השנה התחלפה ההנהגה באיראן ומחמוד אחמדינג'אד פינה את כס הנשיאות עבור המנצח של הבחירות - חסן רוחאני. ברחבי העולם הביעו שביעות רצון רבה מבחירתו של המועמד המתון יותר, בתקווה שטהרן תשנה את הכיוון המיליטנטי שבו פסעה בשנים האחרונות.
אולי עדיין מוקדם מדי לקבוע, אבל נדמה שעולם כמנהגו נוהג. המדינה, תחת הנהגתו הרוחנית של עלי חמינאי, ממשיכה לתמוך ב"ציר הרשע", וזה כולל כמובן בבת בריתה ממזרח לישראל, סוריה שכבר הוזכרה לעיל.
כמובן שאי-אפשר להתעלם מתוכנית הגרעין של איראן, שככל שחולף הזמן קורמת עור וגידים. דחיית התקיפה האמריקנית בסוריה נתנה רוח גבית לטהרן ותרמה לתחושה הכללית שהאמריקאים, ושאר העולם בוודאי - לא ימהרו להתערב מבחינה צבאית, ואיראן עשויה להשלים את את הפצצה (לא זו המאוירת שנתניהו הציג באו"ם). או שזה ייגמר אחרת.
בהכנת הידיעה השתתף יואב פרידמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם