שיפודים
איך יודעים אם הכלים במדיח נקיים? למה היינו צריכים את הבחירות האלה? ומתי יזכה סרט דוקומנטרי פרו-ישראלי בפרס?
מחשבותינו משוטטות לעיתים, ואנחנו חושבים על דברים בטבע. האם היקום מתפשט בפעם הראשונה או שמא הוא מתפשט ומתכווץ בחזרה ואנחנו במחזור המפץ הגדול מספר 78954 בחזקת 9, ועוד מעט הכל יתחיל להתגלגל בחזרה לאחור ונשמע את עצמנו מדברים ברוורס את כל מה שאמרנו בחיינו? האם יש גיהינום אחרי המוות, או שמא אנו עכשיו בגיהינום אחרי המוות? בהנחה שהאבולוציה נכונה, מה היצור שיתפתח מן האדם? ולמה זה לוקח כל כך הרבה זמן, כשברור שהצורך בהתפתחות הזו דחוף? איך יודעים אם הכלים במדיח הם נקיים או מלוכלכים?
השאלה האחרונה היא הקשה ביותר והגורלית ביותר. אני ניגש למדיח ורוצה להכניס כלי מלוכלך, ורואה שהמדיח מלא בכלים. עכשיו מה? האם הם נקיים ואז עליי להוציאם (זאת אומרת, שעדיף לי לצאת מהמטבח כאילו אני לא יודע כלום)?
בדקתי היטב אם יש נורית או כפתור שמודיעים לך המלוכלכים הכלים אם לאו. אין כזה. קראתי את ההוראות, גם בקוריאנית, ולא כתוב שם דבר. שאלתי בסלולרי שלי אם יש אפליקציה שתענה לי על השאלה. נקטתי צעד השמור למקרים קיצוניים ועברתי לחפש אפילו באפליקציות שמשלמים עליהן. כלום.
הרמתי כלים מן המדיח, רחרחתי אותם. לא הגעתי לכלל מסקנה ברורה. קראתי פעם שאפשר לאלף יתושונים מסוג המתפתח במים המלוחים של לגונות באיי מערב הפסיפיק לזהות את מצב הכלים במדיח, ואז להפיק קול זמזום מיוחד בשעה שהכלים מלוכלכים. דא עקא שלוקח שעתיים לאלף אותם, והזבובונים האלה חיים 30 דקות. הפתרון עוד לא בהישג יד, אבל הצוות שמצא את החלקיק האלוהי התפנה עכשיו, והם עובדים על זה.
בכל עיתוני סוף השבוע הבא: ניתוח הטעות בהצבעתו של העם. בינתיים, הנה שלושת הדברים הכי מעצבנים בבחירות האלה:
1. כוכבית גיור. התשדיר של ש"ס חרה לי ברגע שראיתי אותו. לא רק בגלל הלעג לעולה מרוסיה, שהגיע עד לרמת הסטריאוטיפ השטחי של "ארץ נהדרת", אלא יותר בגלל התוקפנות נגד גיור קל. סבא שלי כתב בתוקף נגד התנכרות למתגיירים, וקבע שצריך לגייר בלי להערים קשיים ובאהבה. במיוחד בני אב יהודי, ואשת יהודי. אם לצטט מספריו רק שורה אחת מרבות: "מותר ומצווה לקבל גרים וגיורות, אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות, משום שסופם יבואו לידי קיומם, ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה. ואם לא יקיימו את המצוות, הם יישאו את עוונם ואנו נקיים". הוא כתב הרבה פסקים בנושא, והם פורסמו בספריו הרבים בכל מהדורותיהם, ובשנה האחרונה גם בריכוז מיוחד בספר "לבל יידח ממנו נידח" בעריכת פרופ' צבי זוהר.
חכמי ש"ס יודעים זאת טוב ממני ועמוק ממני. אז מדוע דחיית המתגיירים הגסה הזאת בשם ש"ס? והכי אירוני: אחרי הפניית הכתף הקרה אל המתגיירים, מופיעה הסיסמה: "ש"ס, מדינה עם נשמה".
2. "התקווה תנצח את הפחד". זו הסיסמה של "התנועה". מישהו שכח שהניסוח המדויק הוא: "האשליה תנצח את הפחד". ההבדל בין אשליה לתקווה הוא רק בעריכת הלשון. או באשליה. תקווה, צריך להזכיר, היא גם נחלתו של כל מתנחל אופטימי שמשקיע את כספו וחייו בבניית בית במולדת על אף התחזיות השחורות. אבל לא בתקווה כזו מפתים את הבוחר של "התנועה", אלא בתקווה לחיים השלווים שיגיעו אחרי נסיגה. אם תקווה היא טובה, צריך להזכיר שאנחנו עם שיש לו ניסיון של מאות שנים בהתמכרות לתקווה. אוהבים תקווה? המשיח הוא תקווה חזקה הרבה יותר.
3. ועכשיו, הדבר הכי מעצבן בבחירות האלה: שהן מתקיימות. מי היה צריך אותן? נתניהו הרי היה נשאר ראש הממשלה שלנו עד 22 באוקטובר 2013 אם הוא לא היה מעריך שאחרי הבחירות המוקדמות מדי יהיה לו יותר כוח. מפחיד: אם הוא טעה בהחלטה הזאת, אולי הראייה החדה שלו התעמעמה, ויש חשש שמכאן והלאה הוא יטעה גם בדברים אחרים.
כשהמדור חזר למקומו ב"מעריב" הגיעו הרבה תגובות מחממות לב. כתבו לי אנשים שקראו אותי כילדים, כגון מכתבה של ניבה:
היי מאיר, אני זוכרת את היום שבו נעצבתי כשכתבת בזמנו את טור הפרידה,
והיום שמחתי מאוד לראות שוב את שיפודים, טורך הנהדר בסופשבוע של מעריב.
קראתי אותו עוד כשהייתי ילדה ולא הבנתי את כל מה שנכתב,
ועכשיו, כמעט בת 38, אני מברכת על שחזר.
בחיוך רחב, ניבה עזיזי
ועוד הרבה דומים לו.
והנה, בתא הדואר שלי במעריב הונח מכתב רשום. זה היה אריה פינשמידט. הוא שלח לי מכתב בשנת 2004, לפני שמונה שנים. אז הוא היה בן 75, בעל מפעל טקסטיל. במכתב החדש הוא בירך אותי, וגם צירף את הקטע שפרסמתי בעבר בעקבות מכתבו הקודם. אביא שוב את הקטע מאז.
כך כתבתי: אני לא יודע מדוע המכתב הזה נכתב אליי, ובכל אופן המכתב מרגש. אותי הוא ריגש. הוא נכתב בכתב יד גברי ומבוגר והגיע במעטפה שעליה מודפס בדפוס בלט מיושן: פינשמידט, ייצור ושיווק בדי סריגה, תל אביב.
כך היה כתוב במכתבו:
הטקסטיל נשאר בארץ. טקסטיל הוא לא רק תחתונים וגטקעס,
טקסטיל הוא לא רק עיירות פיתוח ועבודה זולה,
טקסטיל הוא גם אישה ואיש שיודעים לייצר וצריכים פרנסה.
טקסטיל הוא גם הלבוש של התינוק, עוד בטרם ינק את טיפת החלב הראשונה.
טקסטיל הוא גם הדבר היחיד שאדם לוקח איתו בצאתו לדרכו האחרונה.
טקסטיל הוא הדבר שעליו חולמת כל נערה,
הדבר שאישה לא שוכחת כל חייה: שמלת כלולותיה.
טקסטיל הוא גם פיסת הבד והיופי של נערה עם ביקיני, וגם הגלימה וההדר של הנזירה.
טקסטיל הוא כיפה אדומה, שמלת השבת של חנהל'ה,
וגם הבד שעליו מצייר הצייר יצירות בנות אלמוות.
כן, אלה הקובעים את גורל ענף הטקסטיל יודעים לדבר רק על תחתונים וגטקעס,
אך האם הם יודעים מה הוא איש טקסטיל?
פינשמידט אריה.
כשצלצלתי אז להודות לו על מכתבו, שמעתי את רעש המכונות ברקע. צלצלתי גם הפעם למפעל פינשמידט להודות לו. גם הפעם שמעתי את רעש המכונות ברקע. אריה פינשמידט בן 83 היום.
בסוף, התחרות החשובה ביותר בעולם לסרטי קולנוע דוקומנטריים תהיה בישראל. ייתכן שלפעמים סרט פרו-ישראלי יזכה בה, בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.
הצפרדע חזר לשלולית בחצות, הרוג. היה חושך, ובנייד שלו היו שמונה הודעות שהוא לא הספיק לפתוח. שקע הצפרדע בשלולית ונרדם מרוב עייפות. למחר הוא צריך להגיש מצגת ולהעלות סרטון ולענות על מיילים, סקייפים, סטטוסים, ציוצים, מסרונים, וגם להכין דיסק-און-קי לנסיעה לתערוכה בינלאומית בסינית. אולי במטוס הוא יבדוק בגוגל אם יש נשיקות דרך הענן באינטרנט.
oumeir@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם