"דיסקין גרם נזק כבד למוסד ראש השב"כ כשחשף סוגיות אינטימיות"
אבי דיכטר יוצא למתקפה חסרת תקדים על יובל דיסקין,סגנו לשעבר: "אין לדיסקין לא את היכולת ולא את המנדט לקבוע מה מניע את ראש הממשלה.אתה יכול להדביק לכל ראש ממשלה או שר ביטחון כל מבצע ולחפש סיבות אישיות". דיסקין: "דיכטר טובל ושרץ בידו"
דיכטר רותח בגלל המתקפות החוזרות ונשנות, המקוריות והממוחזרות, של דיסקין על ראש הממשלה נתניהו וגם על שר הביטחון ברק. דיסקין טען כי המניעים של השניים הללו אישיים ומשיחיים ולא תואמים את האינטרס הלאומי. הוא סיפר גם על הרגלי השתייה ועישון הסיגרים של ראש הממשלה ושר החוץ ליברמן, וחשף פרטים ואירועים. "שניהם נפגעו עד הנשמה", מעיד דיכטר, אבל הם לא מדברים, ולכן הוא יהיה להם לפה.
מאחורי דיכטר, כך הוא מרגיש, עומד השב"כ כולו שיוצא נגד דיסקין, המפקד הנערץ לשעבר. במהלך השבוע הוא שוחח כמעט עם כל צמרת השב"כ ועם עובדים מן השטח. לדבריו, כולם נעלבו מדיסקין. לא בגלל העמדות המדיניות שלו אלא משום שכל התבטאות שלו משנה סדרי עולם ועלולה לפגוע ביחסי העבודה העדינים בין ראש הממשלה וראש השב"כ הנוכחי, יורם כהן. החבר'ה בשב"כ נעלבו גם מהיחס המנוכר שהפגין דיסקין כלפי הארגון בראיונות השונים. הוא סיפר שהוא לא מתגעגע לשב"כ. עכשיו הם לא מתגעגעים אליו.
דיכטר מרגיש שהוא חייב להציל את המדינה מהקודים שנשברים כאן פעם אחר פעם. דיסקין הפך להיות אצלו אויב הציבור, כלי שרת פוליטי בידי היריבים של נתניהו בבחירות. "הם עשו עליו סיבוב, והוא הסתובב מהר מדי, בקלות רבה מדי", אומר דיכטר. צריך תמיד לזכור, עם זאת, שדיכטר הוא שר שערק לליכוד מקדימה באוגוסט האחרון וזכה לקבל מנתניהו את תפקיד השר להגנת העורף ומינוי כחבר בתשיעייה, כך שגם לו יש ספונסר, או בלשון השב"כ, גם מאחוריו עומד מפעיל.
דיכטר עשה כמעט כל תפקיד בשב"כ מאז שהתגייס לארגון בתחילת 1974. אחרי רצח רבין, בנובמבר 1995, נלקח דיכטר ממרחב הדרום שעליו פיקד והפך לראש האגף לאבטחת אישים בשב"כ. נתניהו היה ראש הממשלה הראשון שאותו אבטח. שלושה אנשים, נציין, מאובטחים על ידי השב"כ בעדיפות עליונה: ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ.
השב"כ מאבטח גם את נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, נשיא בית המשפט העליון, יו"ר האופוזיציה ויו"ר הכנסת. על שאר השרים השב"כ לא שומר. הארגון רק מנחה את המאבטחים שמגיעים ממקומות אחרים.
"אני תבעתי שהשלישייה תהיה מאובטחת באופן מרבי", אומר דיכטר. "בתקופה שלי נתניהו היה ראש הממשלה. ראש אגף האבטחה מכיר את החצר האחורית שלו, את המשפחה, את הילדים. הם חיים בתוך הבועה הזו שנקראת יחידת האבטחה. לראש הממשלה אין לאן לזוז בלעדינו. אנחנו יודעים עליו הכל, גם ראש השב"כ וגם ראש האגף. יובל דיסקין היה צריך להיזהר לפני שהוא הולך לדבר בכל מקום בסוגיות אינטימיות. מה יקרה עכשיו? הולך להיות מתח בלתי נסבל בין ראש הממשלה, ראשי השב"כ והמאבטחים שלו".
דיכטר נותן דוגמה מימי פרשת מוניקה לוינסקי שניהלה יחסים אינטימיים עם הנשיא קלינטון. "המאבטח עמד בכניסה לחדר הסגלגל וראה את מוניקה נכנסת ויוצאת. אחרי שפרצה הפרשה, האיש חויב על ידי בית המשפט להעיד בשבועה ולספר מי נכנס לחדר. זה גרם למשבר אמון קשה בין הנשיא קלינטון ובין השירות החשאי".
דיסקין מגלה סודות מן החדר, ודיכטר משתולל. "יש נקודות אינטימיות של ראש הממשלה שבהן אתה צריך להיזהר. אתה הרי לא ראש השב"כ האחרון. תסתכל על המחליף שלך, יורם כהן. הוא עובד עכשיו מול ראש הממשלה. איך נתניהו יסתכל עליו? הוא כבר לא מרגיש כלפיו אמון מלא. איך הוא ישתף אותו בסוגיות רפואיות ואישיות? נניח שהוא הולך לעבור ניתוח, האם ישתף, לא ישתף? הרי בעוד שנתיים הוא עלול למצוא את הכל ב'פורום מג'די' (פרלמנט במסעדה בכפר סבא, שבו תקף דיסקין את נתניהו באפריל 2012 - ש "י) ".
ודיכטר ממשיך. "ראש הממשלה עושה אמבטיה, וראש השב"כ שופך את המים המלוכלכים. מה זה צריך להיות? כאן הוא חטא וגרם נזק לכל אגף האבטחה, מלמעלה עד למטה. ראש הממשלה יושב עכשיו עם אשתו ברכב. ליד הנהג יושב מאבטח. הם ידברו עכשיו ביניהם?". "אבל תשמע", אני אומר לדיכטר. "דיסקין מכיר את נתניהו יותר טוב מכולם, כפי שאתה אומר. דווקא בגלל זה הוא מתריע מפניו. הוא אולי היחיד שיכול לומר מה מניע את ראש הממשלה, האינטרס האישי או האינטרס הלאומי".
"עם כל הכבוד", משיב דיכטר,
"דיסקין", אני אומר, "טוען כי ראש הממשלה עמד לתת הנחיה להפציץ את איראן, ומי שמנעו את המהלך היו ראש המוסד, ראש השב"כ והרמטכ"ל".
"המטוסים לא יצאו להפציץ", עונה דיכטר. "נתניהו עוד לא נתן הנחיה כזו. מעבר לזה, אני מוכן לייחס לדיסקין הרבה יכולות, אבל אין לו יכולת למנוע פעולה. לשב"כ הרי אין מטוסים. שמע, מהלך צבאי דורש מודיעין טוב, שיקול דעת, הערכת נזקים. עניין מורכב. דיסקין אומר שהוא קשר את ידיו של ראש הממשלה? איזו מין מגלומניה זו?".
"מה דעתך על החלטות שמתקבלות על סיגרים וכוסית משקה חריף ביד? " אני שואל.
"עזוב, אל תקשור את זה להחלטות. לפעמים אתה מחזיק כוס מים ביד ומקבל החלטות גרועות, ולפעמים כוס ויסקי עם החלטות מצוינות. המדרשה של המוסד, שם התנהלו הדיונים, זה לא קרחנה. כל התיאורים של דיסקין לא ענייניים. הוא גרם נזק כבד לעצמו, לשב"כ ולמוסד ראש השב"כ".
דיכטר היה ראש השב"כ בין השנים 2005-2000. דיסקין היה הסגן שלו, יחד עם עופר דקל. כאשר דיכטר עזב, הוא המליץ שדקל יחליף אותו ודיסקין לא שוכח את זה. דיסקין אף פעם לא שוכח. דיכטר טוען שהוא הגיע אז לראש הממשלה שרון ושאל אותו אילו תכונות הוא מחפש במועמדים. הוא צייר טבלה עם שלוש עמודות, מילא את התכונות ששרון דרש ליד שמם של דיכטר ודקל, ושרון הכריע בעד דיסקין. מאז דיכטר ודיסקין כמעט לא מדברים ביניהם.
דיסקין, אומרים בשב"כ, היה ראש ארגון מעולה. דיכטר היה איש שיטתי. דיסקין היה איש אופרטיבי. דיכטר היה איש התשתיות, מי שבנה את הגדר הביטחונית בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה. דיסקין היה איש השטח שיכול היה להרים בתוך שעה צבא שלם כדי לתפוס מבוקש. "הוא איש אמיץ, יש לו דרייב חזק. הוא האיש שהוביל את הסיכול המשולב באינתיפאדה השנייה, יחד עם סגן הרמטכ"ל באותם ימים, משה (בוגי יעלון). היו לו הצלחות בלתי נתפסות", אומר בכיר לשעבר בארגון.
בספטמבר 2003, לפני שמונה לראש השב"כ, יצא דיסקין לחופשת לימודים והיה במקביל גם יועצו של ראש המוסד, מאיר דגן. השניים הפכו מאז לחברים מצוינים. "דגן היה חדש יחסית בתפקיד. דיסקין היה ותיק במבצעים. הוא עשה לדגן עבודה אופרטיבית מדהימה. הוא הביא למוסד את השיטות של השב"כ. נתן לו הרבה טיפים", מספרים בשב"כ. דגן, דיסקין וגבי אשכנזי היו אלה שמנעו את המתקפה על איראן, לפחות לפי דיסקין.
ובכל זאת, מה מביא אדם לצאת במתקפה כזו על ראשי המדינה? בכיר בשב"כ לשעבר, שמכיר היטב את דיכטר ודיסקין, מתאר מציאות שתואמת את שניהם. "אתה נמצא בשיא הפעילות בארגון חשאי. יש מתחתיך אלפי עובדים. כולם משחרים לפתחך. פתאום אתה יוצא החוצה, ואתה כאחד האדם. זה תהליך נוראי. אתה מת להמשיך ולהשפיע. דיכטר הרי השתגע באופוזיציה ורץ לממשלה בכל הזדמנות. דיסקין מנסה להשפיע בדרך שלו. חוץ מזה, הוא סוגר את החשבונות שלו עם נתניהו, שעשה ממנו צחוק".
מה הצחוק? אחרי שדגן פרש, נתניהו חיפש מחליף לראש המוסד, הגיע לדיסקין והציע לו את התפקיד. דיסקין ביקש לחשוב, התלבט ממושכות, חזר עם תשובה חיובית, אבל אז נתניהו התחרט. הפגיעה הייתה קשה. במאי 2011 הלך דיסקין הביתה. לפני שפרש המליץ לנתניהו למנות את יצחק אילן כמחליפו. נתניהו שוב סירב ומינה את יורם כהן, חביב המתנחלים. "בדצמבר 2011 דנו בדריכות לקראת אפשרות תקיפה באיראן", תוהה הבכיר. "למה אז דיסקין לא דיבר ויצא להציל את המדינה? למה הוא חיכה לבחירות?"
בשבוע הקרוב יככבו הטענות של דיסקין במסע הבחירות של ציפי לבני, מכרה ותיקה של דיכטר. פעם דיכטר היה בקדימה ותמך בה, אחר כך רב איתה ועבר למופז, אחר כך רב עם מופז. לבני תעשה שימוש בדברים של דיסקין כדי לנגח את נתניהו. "שהד אלכלב דנבו", שולף דיכטר פתגם בערבית. "הכלב מביא את הזנב שיעיד לטובתו. זה התחיל ב'פורום מג'די', אחר כך בסרט של דרור מורה, אחר כך ב'ידיעות אחרונות', שהפך לציפיתון. עכשיו זה בתשדירים. זה לא כשר וגם מסריח", מתלונן דיכטר.
"אבל בדיוק באותה מידה אתה מגן על נתניהו", אני אומר לדיכטר. "לא מזמן תקפת אותו מהאופוזיציה. היום אתה שכיר החרב שלו"."אני יצאתי נגד הדברים שדיסקין אמר ב'פורום מג' די' כבר באפריל שעבר", עונה דיכטר. "הוא לא יכול להציג את הדרג המחליט כמו חבורה של שלומיאלים. זה לא כך. יש גבול".
דיסקין לא נשאר חייב למתקפה של דיכטר עליו ובתגובה אמר: "אבי דיכטר לא היה שותף לדיונים הביטחוניים בפורומים הממשלתיים שבהם אני עוסק בראיונות שנתתי, שהתקיימו בתקופת ראש הממשלה אולמרט וגם בתקופת ראש הממשלה נתניהו. נראה שדיכטר לא קרא את הדברים בעיון הנדרש מראש שב"כ לשעבר. לא חציתי שום קו אדום הנוגע לתפקיד השב"כ מול מאובטחיו. הקפדתי מאוד לא לספר שום סוד הנוגע לחלק זה של עבודת השב"כ, והאמן לי שאני יודע לא מעט כאלו".
דיסקין שהה השבוע בחו"ל לרגל עסקיו והעביר לי את התגובה החריפה הבאה: "בחלק קטן מהראיון ב'ידיעות אחרונות' דיברתי על היעדר דוגמה אישית של ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק בדיונים מקצועיים שבהם השתתפו קצינים ובכירים רבים ממערכת הביטחון וגם שרי ממשלה. לא זכורים לי ראשי ממשלה אחרים שנהגו כך מול פקודיהם, וגם לא זכור לי שדיכטר השתתף בדיונים אלו.
"כפי שציינתי במאמר, יש רבים וטובים בצמרת מערכת הביטחון בעבר (ולא אתייחס להווה) השותפים לדעותיי ולחשש שאותו הבעתי. הסיבה היחידה שבעטייה הסכמתי לראיון שהתפרסם היא דאגתי העמוקה לביטחונה של ישראל, במיוחד בשל ההיכרות העמוקה עם שני האישים, נתניהו וברק. נראה שדיכטר טובל ושרץ בידו. ככל הנראה, העובדה שלא מצא בית גם בליכוד ביתנו הביאה אותו לדברים הלא מדויקים שאמר".
הישיבה התיכונית שומרון יושבת בכניסה ליישוב קרני שומרון, התנחלות ענקית בת 7,300 איש בצפון השומרון. בישיבה 470 תלמידים שמגיעים מכל ההתנחלויות בסביבה. יש גם מסלול תורני מיוחד, מתוגבר, שמיועד לרבע מתלמידי הישיבה. ראש הישיבה, הרב יעקב מייטליס, אומר שהתלמידים שלו הם הגרעין הפחות קשה של ההתנחלויות. "אנחנו לא החבר'ה של גב ההר עם הכיפות הענקיות והפאות הארוכות", הוא מאבחן.
ביום שני אחר הצהריים ההתרגשות בישיבה הייתה עצומה. כל התותחים של הימין באו לריב על לבם של התלמידים ולנהל מולם קרבות בוץ כדי שישפיעו על הוריהם ושכניהם, שרבים מהם הגיעו ממילא לישיבה. היו שם יולי אדלשטיין מהליכוד, אורית סטרוק מהבית היהודי, מיכאל בן ארי מ"עוצמה לישראל" והרב שי פירון מ"יש עתיד". ומי לא בא? משה פייגלין, תושב קרני שומרון. הוא ביטל ברגע האחרון, ואדלשטיין הנוח החליף אותו. הוראות מלמעלה.
ההיסטריה בליכוד סביב פייגלין גדולה. עד הבחירות הוא לא יופיע יותר בשום מקום. הנזקים שהוא גורם להסברה של מפלגת השלטון גדולים מן התועלת. באותו בוקר הופיע פייגלין בכנס של עיתון הימין "בשבע" בירושלים. הוא יצא שם במתקפה חריפה על מערכת המשפט שאותה כינה "מושחתת", לא פחות. "הציבור איבד את האמון בשופטיו. הציבור לא מכיר בערכאות המשפטיות כערכאות מוסריות", הכריז פייגלין. "מישהו לוקח לעצמו סמכות שלא ניתנה לו על ידי הציבור לעצב את האג'נדה הציבורית".
בתוך האולם הגדול בישיבה, שהוא גם חדר האוכל, הסתובב צעיר מזוקן עם שלט ענק. "חייל שוטר סרב פקודה", נכתב שם. הצעיר צירף טקסטים של יוסי שריד ועמוס עוז בעד סירוב פקודה במקרה של טרנספר. האווירה התחממה. הרב מייטליס הכה בגונג, ואנשי הימין התחילו לחבוט זה בזה. "אתם לא עצרתם את חזון שתי המדינות של נתניהו. ארבע שנים הוא מקים את המוסדות של המדינה הפלסטינית", צעק מיכאל בן ארי על אדלשטיין. "הפגיעה שלכם בהתיישבות אנושה. בתוך המסרים שלכם יש ציאניד. איך אתם אומרים שאתם משפיעים מבפנים? "
אילו פייגלין היה שם, הוא היה חוזר ומספר לבן ארי על הדרך הארוכה של החטיבה היהודית, שיום אחד תשתלט על הליכוד. בינתיים פייגלין תופס רק עמדות בכנסת. אורית סטרוק מהבית היהודי עשתה חשבונות מדויקים יותר. "ברשימת הליכוד החדשה לכנסת יש שבעה חובשי כיפה ועוד 14 שמתנגדים למדינה פלסטינית. הם לא יכולים למנוע את הקטסטרופה הזו בינתיים לבדם. הם צריכים את הבית היהודי עם 20 מנדטים שיעמדו כחומה בצורה מול הליכוד", הודיעה.
בן ארי לא מוותר. "בעוד חודשיים וחצי הולכים להחריב את עמונה. נניח שתהיו בפנים. מה תעשו? מה יעשה פייגלין? מה תעשה אורית סטרוק? מה תעשה איילת שקד? היא תגיד אוי, אוי אוי, ותיקח כדור נגד כאב ראש. אני לא אהיה עוד קרון בקטר של נתניהו".
אדלשטיין קופץ. נתקף בגעגועים. "בימי ההתנתקות ניהלנו מאבק בתוך הליכוד. אם היו לנו עוד ארבעה-חמישה חברי כנסת, לא הייתה התנתקות. היינו לוקחים מכונית ונוסעים היום לטייל בגוש קטיף".
" אנחנו לא צריכים אותך כמצפן כדי להגן על עמונה ולא על שום מקום אחר", מכניסה סטרוק לבן ארי. עכשיו היא פונה להכות בליכוד ביתנו ובסיסמה "ליכוד אחד גדול מול כל השמאל". " ככל שהרשימה של הליכוד תגדל, כך התמהיל שלה ייעשה יותר ויותר שמאלני. יש שם בסיס טוב, אל תקלקלו אותו", היא מציעה.
בן ארי מתחבר אל הסביבה התומכת ושולף את נשק יום הדין. "אני בעד סירוב פקודה. כולם יודעים. מה העמדה שלך, אורית סטרוק? הציבור רוצה לדעת. אל תפחדי, עוד לא דבקת בכיסא".
סטרוק מהססת. גם היא מועמדת שמנסים להסתיר, כמו שהליכוד מחביא את פייגלין. אם תביע תמיכה מובהקת בסירוב פקודה, היא תסבך את בנט אחרי שנחלץ מהסיבוב הקודם שלו. אם תשתוק, החבר'ה יכעסו. היא מוצאת נוסחה. "חברי כנסת בימין בגדו, קיבלו טובות הנאה והפקירו את עם ישראל וארץ ישראל. אנחנו נהיה שם לפני שיגיעו בכלל לדיון על פינוי יישובים".
בן ארי מתאכזב. "את מתחמקת", הוא גוער בסטרוק. הקהל מוחא כפיים. סטרוק זוכה לאהדה בעיקר מפני שהיא גרה בחברון והיא שליחתו של בנט הפופולרי. בן ארי, תומך כהנא, קם ועוזב את המקום בהתרסה. לנוכחים הוא מספר שהוא לא מרגיש כבר בן בית בהתנחלויות. הוא מצא סביבה טבעית חדשה, בדרום תל אביב, ביקנעם, בערד ובשכונות חיפה. המלחמה בעד גירוש העובדים הזרים, מתברר, משתלמת הרבה יותר מהמלחמה נגד גירוש המתנחלים.
הרב שי פירון נראה בישיבה בשומרון כמו עוף מוזר. משום כך הוא עורר את רוב העניין. פירון, איש ממולח, שיחק על כל המגרשים, גם הדתי וגם החילוני, גם הקיצוני וגם המתון. הוא בא מתוך הציבור הדתי-לאומי, ואם לא היה אצל יאיר לפיד, כך הודה, היה מצביע עבור הבית היהודי. עכשיו הוא שם כי הוא מרגיש שהעולם לא שייך רק לחובשי הכיפות הסרוגות. "אנחנו אומרים,'נביא להם מדינה יהודית. נפיל עליהם את הערכים שלנו'. זה לא ילך ככה", הוא מנסה.
תלמידי הישיבה מפנים לפירון את רוב השאלות. מה הוא עושה אצל לפיד? למה לפיד ראוי להיות ראש ממשלה. " אם הוא היה אומר שהוא רוצה להיות ראש ממשלה, לא הייתי נשאר איתו", משיב פירון ולמה הוא תומך בנישואים חד-מיניים? בעניין הזה שמעתי את האקרובטיקה המקורית הבאה: פירון הסביר שהוא מתנגד לנישואים הללו מבחינה יהודית, אבל תומך בהם מבחינה דמוקרטית.
בסוף הייתה בישיבה הצבעה. בנט, כצפוי, הוא המנצח הגדול. הבית היהודי קיבל 62 מנדטים, ולכן בנט יכול להיות ראש ממשלת יהודה ושומרון בלי שותפים קואליציוניים. במקום השני "עוצמה לישראל" עם 33 מנדטים. תיק הביטחון אצל בן ארי. הליכוד ביתנו במקום הרביעי עם 22 מנדטים בלבד. "יש עתיד" במקום הרביעי עם ארבעה מנדטים. שאר המפלגות לא קיבלו קולות, אם כי כמה שובבים בישיבה זרקו פתק או שניים ליחימוביץ' ולמרצ.
אני שואל את הרב פירון לפשר ההצלחה של בנט עד כה. "הדתיים הלאומיים סובלים משני תסביכים: שיגעון הגדלות ושיגעון הרדיפה", הוא מסביר. "מצד אחד הם אומרים:'אנחנו הכי טובים, הכי מתנדבים, הכי ערכיים'. מצד שני,'כל העולם נגדנו, בג"ץ נגדנו, התקשורת נגדנו, הממסד הדתי נגדנו'. נפתלי בנט בא לרפא אותם. הוא אומר להם:'תעזבו אתכם משטויות. עכשיו תורנו. בלי רגשי נחיתות. עם הכיפה, עם סיירת מטכ"ל, עם ההיי-טק. אנחנו לא גבאים, לא סקטוריאליים ולא מפלגה של שלושה מנדטים. אנחנו המנהיגים'". קדימה , הסתער.
השר משה כחלון פרש מהמרוץ לכנסת כי לא קיבל את תיק האוצר. האפשרות שיחזור לתיק השיכון קלושה. הוא לא יפחית את מעמדו פעמיים. את הקמפיין לשובו מנהלים האנשים בעשירייה הרביעית ברשימת הליכוד, שמשוכנעים כי שובו יבטיח למפלגה ארבעה-חמישה מנדטים נוספים, וכך הם גם יהיו בפנים. לצורך העניין הם עושים מהלכים שלא מתואמים במיוחד עם ראש הממשלה או אפילו עם כחלון עצמו.
לא רק המתנדנדים ברשימה מודאגים. גם שרי הליכוד-ישראל ביתנו חוששים. הבחירות יהיו רק בעוד שבועיים, אבל כמעט כל אחד מהשרים וחברי הכנסת הבכירים התיישב כבר במשרד המיועד שלו, וכל תזוזה מהסוג של כחלון עלולה לסכן את הכיסא המיוחל.
אם להסתמך על מקורבי ראש הממשלה נתניהו, הנה הרשימה של הרצוי והמצוי בקרב הבכירים בליכוד-ישראל ביתנו: גלעד ארדן רוצה להיות שר התשתיות ואיכות הסביבה יחד (עשוי לקבל את המשפטים); גדעון סער רוצה להיות שר האוצר (עשוי לקבל את החוץ עד שובו של אביגדור ליברמן או להישאר בחינו); משה (בוגי) יעלון רוצה את הביטחון (וזה התיק שיקבל); יובל שטייניץ רוצה להישאר באוצר, אבל יסתפק בתיק בכיר אחר; ישראל כץ יישאר בתחבורה.
צחי הנגבי יהיה שר; יריב לוין יהיה שר; לימור לבנת וגילה גמליאל יהיו שרות; יולי אדלשטיין ימשיך להיות שר ההסברה. אם רובי ריבלין יהיה נשיא, הוא יחליף אותו כיו"ר הכנסת; אופיר אקוניס יהיה שר במשרד ראש הממשלה; זאב אלקין יהיה השר המקשר עם הכנסת; חיים כץ רוצה להיות שר התמ"ת, אבל יסתפק כנראה בתיק אחר; סילבן שלום עשוי להיות שר התמ"ת או השיכון.
במכסה של ישראל ביתנו אביגדור ליברמן יהיה יו"ר ועדת החוץ והביטחון עד שיחזור, אם יחזור, לתיק החוץ; יצחק אהרונוביץ' יישאר במשרד לביטחון הפנים; יאיר שמיר יקבל תיק בכיר; עוזי לנדאו יישאר בתשתיות; סופה לנדוור תישאר במשרד הקליטה. ליברמן ינסה לצרף אליהם שני שרים חדשים: פאינה קירשנבאום ודוד רותם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם