בתום עשור של כישלונות
ההתחמקות של איראן ממו"מ רציני בסוגיית הגרעין מחייבת את הקהילה הבינלאומית לפתח מולה מיומנות בתחום "אמנות המיקוח"
בטהרן לא מעוניינים לוותר על היעד הזה - לא רק בשל המשמעות האסטרטגית של נשק גרעיני, אלא גם בשל המחיר הכבד שכבר שולם למען המטרה הזאת.
לעומתה, הקהילה הבינלאומית מעוניינת מאוד בפתרון בדרך של משא ומתן, ולמעשה תלויה לחלוטין בדיפלומטיה מוצלחת על מנת להשיג את מטרתה: קרי, עצירת איראן בדרכה אל הפצצה, מבלי להשתמש בעוצמה צבאית. התוצאה המעשית של חוסר התלות של איראן במשא ומתן מחד, והתלות הכמעט מוחלטת של הקהילה הבינלאומית בתוצאה מוצלחת של אותו משא ומתן מנגד, מעמידה את הקהילה הבינלאומית בנחיתות מבנית ביחס לאיראן בדינמיקת המשא ומתן.
אלה נתוני הפתיחה הקשים לכל משא ומתן עם איראן, וקושי זה מסביר במידה רבה את שורת הכישלונות של הקהילה הבינלאומית לשאת ולתת עם איראן בהצלחה במהלך כמעט עשר שנים. והיו ניסיונות רבים: באמצעות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה וגם הנשיא אובמה בעצמו בתחילת הקדנציה הראשונה שלו. מצב זה לא עומד להשתנות גם אם בקרוב יחל משא ומתן חדש עם ארצות הברית, כפי שנרמז בתקשורת האמריקאית.
לאורך השנים איראן שכללה את היכולת שלה להתחמק ממשא ומתן רציני: להראות נכונות כביכול להתגמש, אבל לא לעשות שום ויתור או צעד משמעותי בכיוון של שיתוף פעולה. טקטיקות של השהייה ו"משחק על הזמן" שירתו אותה היטב על מנת להרוויח זמן יקר כדי לקדם את תוכניתה, כמו גם משחקי "הפרד ומשול" מול קבוצות המדינות שניצבו מולה לאורך השנים.
האתגר המרכזי של הקהילה הבינלאומית הוא להפוך את איראן לפרטנרית רצינית למשא ומתן, בעיקר באמצעות לחץ מסיבי עליה. למרות נחיתותה המבנית, הקהילה הבינלאומית צריכה גם לפעול לשנות את דינמיקת המיקוח כדי לנסות למצב את עצמה כשידה על העליונה
בשנה החולפת נעשו מאמצים בינלאומיים רבים להגברת הלחץ על איראן בניסיון להגביר גם את האינטרס שלה לשאת ולתת ברצינות. אין ספק שאיראן הסכימה לסבב האחרון של שיחות בגלל הלחץ הכלכלי והאמברגו על הנפט מצד האירו. הרטוריקה האמריקאית הפכה תקיפה יותר והיא אף הגבירה את נוכחותה הצבאית במפרץ. דרוש לחץ נוסף ואיראן חייבת להבין שכישלון המשא ומתן יוביל לתקיפה צבאית של מתקניה. וכמובן שארצות הברית תצטרך לחשוב גם על הפרמטרים של עסקה אפשרית.
ומה באשר לישראל? לטוב ולרע, הקושי לשאת ולתת עם איראן נעוץ בעיקר במה שקורה בין איראן לבין מי שניצב מולה בחדר המשא ומתן ולא לגורמים חיצוניים, כולל ישראל. ארצות הברית פועלת כדי לעצור את טהרן מתוך אינטרס אמריקאי מובהק כפי שהבהיר זאת הנשיא אובמה בחודש מארס האחרון, ולכן אין כל משמעות בהקשר זה למחוות ישראליות במישור הפלסטיני למשל.
ישראל צריכה לתת זמן למאמץ נוסף של ארצות הברית להתמקח עם איראן - וזאת הייתה המסקנה המעשית מדבריו של נתניהו בעצרת האו"ם בספטמבר - אבל אין לה באמת השפעה על התהליך. אם ארצות הברית תיכנס למשא ומתן ישיר עם איראן בסוגיה הגרעינית המשימה שלה תהיה קשה, ונראה שממשל אובמה דווקא מבין זאת היטב.
הכותבת היא ראש פרויקט בקרת נשק במכון למחקרי ביטחון לאומי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם