מחסור חמור בסושי
חסידי הדמוניזציה הצליחו, כצפוי, להפוך את "מסמך הקלוריות" לעוד "פשע מלחמה" נגד תושבי רצועת עזה
הדיון היה בעיקרו דיון סרק משום שהנתונים פורסמו עוד לפני כן. השאלה היא עקרונית: האם ישראל צריכה לספק לרצועה קלוריות תמורת רקטות, והאם בתי המשפט צריכים לכפות על המדינה חשיפת מסמכים שנועדו רק, ואך ורק, לתעמולת זוועה נגד המדינה.
המצגת נחשפה. היא איננה חושפת הרעבה שיטתית של תושבי הרצועה. בנוסף, המצגת הייתה רק לצורך הצגת נתונים בדיון פנימי, כאשר בפועל אספקת המזון הייתה גבוהה מהנדרש. בשום שלב לא הייתה מצוקה, לא היה מחסור במוצרי מזון בסיסיים ברצועה, ובוודאי לא היה משבר הומניטרי. היו הגבלות מסוימות על מוצרים מסוימים. קוויאר ופירות ים לא היו כלולים ברשימת הסחורות שהגיעו לעזה.
העניין הוא שזה לא חשוב מה היה במסמך. מה שחשוב יותר הוא, שכצפוי, לגמרי כצפוי, וכפי שכבר נכתב בעמודים הללו עוד לפני זמן רב - פרסום המסמך הוביל לכך שישראל תואשם בפשעי מלחמה. לא מפני שהיו פשעים. לא מפני שישראל הרעיבה את תושבי הרצועה. זה לא הסיפור. הסיפור הוא שהמסמך עבר את המניפולציה הידועה מראש מבית מדרשם של חברי תעשיית השקרים כדי לטעון שישראל מבצעת פשעי מלחמה.
כך שכדאי לזכור את הרקע. ישראל יצאה מהרצועה עד הסנטימטר האחרון. לאחר שחמאס השתלט על הרצועה, ולאחר שהתעקש על המשך ירי הרקטות - הטילה ישראל סגר. זה היה
הקוורטט, ולא ישראל, העמיד לחמאס תנאים בסיסיים, שכללו הפסקת אלימות והכרה בהסכמים קודמים. חמאס העדיף סרבנות. ולמרות זאת, נוצר האבסורד שלפיו חמאס העדיף הסתה, סרבנות ואיום מתמיד על חייהם של מאות אלפי אזרחים, תוך המשך ירי הרקטות; וישראל בתמורה העבירה מאות משאיות בשבוע כדי שלא ייווצר חלילה שום משבר הומניטרי.
הרקע הזה, במעשה פלאים, נמחק כמעט לחלוטין בשיח המשפטי, ובהמשך התעמולתי. שתי ערכאות החליטו שצריך לחשוף את המצגת ששימשה רק לדיונים פנימיים. שיח הזכויות במצג נוסף של עיוות מוחלט של סדר הדברים. וגם ההמשך, בתחום התעמולתי, היה ידוע מראש. "עבודה מזוהמת", "נייר עבודה שפל", " מגפי הרודנות של ישראל", " רוח השטן", " שיא שפלות של גזענות" - אלה הם רק חלק מהביטויים המתארים את המסמך שכבר הופיעו השבוע, איך לא, בעיתון "הארץ".
עולם ומלואו חשופים עכשיו, באנגלית, לתעשיית השקרים. אין שם כמובן מילה אחת על רקטות. אין שם מילה אחת על כך שאין ולא היה שום משבר הומניטרי. אין שם מילה אחת על כך שלעזתים יש אין-ספור מנהרות, שפועלות באופן מסודר לחלוטין, כולל מנגנון גביית מסים מצד שלטון חמאס, ואין מילה על מעבר הגבול עם מצרים ברפיח. ואין, כמובן, מילה אחת על סרבנות חמאס להצעות הקהילה הבינלאומית.
כל אלה אינם חשובים. העיקר שיש הזדמנות להעמיס על ישראל עוד פשע נגד האנושות. וכל השיח המסית הזה הוא פועל יוצא של פרשנות מעוותת לחלוטין לחוק חופש המידע. פסק הדין של בג"ץ כולל את כל המילים היפות על איזונים ועוד איזונים. ורק שכל ישר על כך שאין חובה מוסרית לספק מזון למי שיורה עליך - אינו מופיע שם.
גם ישראל אשמה. משום שהיא קושרת את עצמה לרצועה. במקום להכריז על נתק מוחלט, מעניקה ישראל לטוענים שהיא עדיין שולטת ברצועה את מבוקשם. הרצועה קשורה למצרים. הגבול שם, הרשמי והלא רשמי, פתוח לחלוטין. אם ירצה שלטון חמאס סיוע ישראלי, יתכבד להיענות לתנאי הקוורטט. עד אז, אין למליצי היושר שלו בישראל שום זכות לבקש גם סושי, בנוסף לחומוס ולאורז ולסוכר ולדלק ולעוד אין-ספור מוצרים שישראל מתעקשת משום מה לספק לרצועה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם