הטור האחרון 4
העייפות הורגת אותי. כנראה שהגיע הזמן ללכת לפוליטיקה, ולהקים את מפלגת "יש עבר עם יהונתן גפן"
בכיף הייתי פורש עכשיו, אבל אם אפסיק כעת לכתוב זה ממש לא ייראה טוב. ואני מה זה מקנא בחברי הטוב יאיר לפיד, שנטש את הטור הוותיק שלו כדי להקים מפלגה ולעזור לעם ולמולדת. לרגע חשבתי שאולי גם אני יכול להקים מפלגה ולהשתחרר מהעיתונות ומהמאבקים.
מול "יש עתיד עם יאיר לפיד" אני שוקל להקים מפלגה שהססמה שלה היא "יש עבר עם יהונתן גפן". נכון , זה לא חרוז, אבל בעתיד זה יכול מאוד לעזור לי עם מצבי בהווה.
בחודש האחרון אני כל הזמן עייף. אחרי שינה של 11 שעות אני קם, אבל לא מתעורר. הפיהוקים שלי הולכים ומחמירים בכל פגישת עבודה, ורוב הפגישות הן כמובן עם טיפשים יצירתיים ומאוד ערניים. משום שממילא היה עלי לבקר את פרופסור בורנשטיין, רופא המוח הדגול, אחרי אירוע מוחי שפקד אותי לפני ארבעה חודשים ופגע בעיקר בראייתי (במיוחד בעין שמאל, אם תרצו פה איזו מטאפורה חברתית), החלטתי לשתף אותו גם בלאות המתמשכת שלי.
"שדה הראייה שלך השתפר באופן ניכר", אמר לי הפרופסור, תוך כדי הידוק הכיפה על ראשו כאילו גם לאלוהים יש חלק בשיפור הזה. "ואיך אתה מרגיש באופן כללי?".
"הרוס מעייפות".
"למה אתה מתכוון?".
"כגבר אנרגטי", אמרתי לו, "שלא להגיד היפראקטיבי עם הפרעת
"יש לך סוכרת?".
"לא, תודה".
"התאמצת במיוחד בזמן האחרון? איזו פעילות קשה וממושכת?".
"אני, אה...", חשבתי על זה קצת כי בכל זאת מדובר ברופא דתי, "טוב, ביום כיפור ראיתי שתי עונות של 'שובר שורות'. משהו כמו 12 שעות צפייה".
"וזה טוב?".
"כל כך טוב שגם צמתי, כי לא רציתי לעזוב את זה לרגע".
"יכול מאוד להיות", אמר הרופא, "שחטפת את מחלת העייפות, שידועה גם בשם 'פטיגו'".
"פטי מה?".
"פטיגו. השם המקצועי של זה הוא CFS, וזאת כנראה אחת המחלות השכיחות של המילניום... אתה מרגיש גם איזה דיכאון אולי?".
"תמיד. אבל דוקטור, איך אני יכול לבלות על הדכדוך המולד שלי כשאני כל הזמן ישן?!".
כמובן שהכי קל זה להאשים את העיתון הזה, שמצב החרדה שהוא מספק לעובדיו בחודש האחרון בהחלט מעייף, וזה שאף אחד לא יודע מתי ירכשו אותו ובכמה עשקו אותו, לא ממש מועיל לערנות.
ותאמינו לי שלא הייתי כותב על הנושא הזה אם לא הייתה לי הרגשה שמדובר במגיפה כלל ארצית, ועייפות רבים היא חצי או לפחות רבע נחמה.
האם יש מצב שהממשלה והדת עשו יד אחת כדי לעייף אותנו ולהסיח את דעתנו מכל דבר אחר, והבריחו את כולנו אל השינה והחלומות על ממשלה ודת אחרות? רק תחשבו כמה העמיסו עלינו בחודשיים האחרונים: זה התחיל כשאיזה עסקן דתי נתלה על המחוג הקטן של השעון, החשיך לנו את החיים כבר בחמש וחצי והוריד עלינו שעון חורף נטול חורף.
אחר כך, בחושך, תקעו לנו שבעה חגים שונים בשבועיים, כולל ראש ממשלה שמופיע בעצרת האו?ם עם רישום של פצצת אטום (ועד היום אני לא מבין איך נתנו לו להיכנס לבניין המאובטח ביותר בעולם עם ציור של פצצת אטום בכיס. ומה הוא בדיוק אמר למאבטח במבוא כשהוא שאל אותו: "יש לך נשק?").
ההצגה האווילית הזאת הייתה אחרי חצי שנה של הפחדה מאסיבית של הציבור על מלחמת עולם, וגם הפחד יכול לעייף עד כלות. ואז, כשהציבור התמוטט מכל החגים וההפחדות, ראש הממשלה שלכם אפילו לא נתן לכם לנוח קצת מהציור שלו, והצהיר על בחירות בעוד שלושה חודשים, ובכך הדליק את משואת ההבל ונתן סימן לפטפטת אינסופית ומבול של שקרים של כל המועמדים שאף אחד מהם לא מתקרב לדעות הנחרצות שלי, וכבר לגמרי שכחנו שפעם לא היו רק בחירות אלא גם היה במי לבחור, אבל בסוף גם אני אצביע למישהו רק כדי שייתנו לי לישון קצת. אני כל כך עייף.
"אז מה אני יכול לעשות בקשר לתסמונת העייפות שלי?", שאלתי את רופא המוחות כשהוא נקש בפטיש קטן על הברך שלי וכמעט חטף בעיטה באף.
"למרות שהרפואה הסינית מכירה את התופעה הזאת כבר אלף שנים", הסביר לי הפרופסור בנחת, "הרפואה המודרנית עדיין לא גילתה מהן הסיבות האמיתיות למחלה הזאת".
"יש איזה כדורים או תרופות?", אני מתעניין בחן.
"לא שאני יודע עליהם", הוא אמר לי, "אבל בהחלט מומלץ על התעמלות מתונה והליכה נמרצת".
"לאן?".
לפני שיצאתי, עמדתי על כך שייתן לי מכתב בקשר למחלה החדשה שלי: "המטופל סובל מפטיגו, והציבור מתבקש לא לעייף אותו".
ועכשיו, בקשר להליכה נמרצת, אני חושב שבכל זאת אצעד מחר בהפגנת חברי העיתונאים לבית של נוחי או של נמרודי, מה שיותר קרוב. יכול להיות שזה יעיר אותי קצת. ובתור התעמלות מתונה, כהמלצתו החמה של הפרופסור, הנה הנה לכם, התעמלתי קצת עם האצבעות על המקלדת והפקתי עוד טור אחרון. ועכשיו אני יכול לישון ולהירגע? ואם תעירו אותי, יש מצב שגם אני מפסיק עם הטורים האחרונים האלה ובלי שום תקופת צינון מקים מפלגה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם