חצי הכוס המלאה
הצלחת "ישראל היום" רק מעידה על חיוניותם של שאר העיתונים: אף שדוחפים להם חינמון, מאות אלפי קוראים מעדיפים לשלם עבור עיתון אחר
פעם בצומת הרחובות שמתחת לבית, פעם בכניסה לקניון ופעם בפינת הרחובות אלנבי וקינג ג'ורג', בצהרי יום שישי, באותו יום סגרירי כשארובות השמים נפתחו וערימה של מאות עיתונים נשטפה בגשם. מחלק העיתונים מצא מחסה, את העיתונים השאיר מאחוריו עד שנרטבו כליל. ככה זה, מה שבא בקלות גם נרטב בקלות. מה שמחולק חינם גם נשטף בגשם בלי שאיש ירים גבה. פניה של העיתונות הכתובה מעולם לא היו זולות יותר.
ועדיין, חשוב להדגיש, מדובר בעיתון סביר. עיתון מפלגתי, מטעם, בשם ולמען אישיות פוליטית אחת, אך עדיין עיתון שעונה על מרבית הצרכים של העיתונות הכתובה בעידן המודרני. זו שבה רוב הקוראים פותחים את העיתון בבוקר כשעיקרי החדשות כבר ידועים להם מאתרי האינטרנט וממהדורות החדשות בלילה שלפני. מהבחינה הזאת מספק "ישראל היום" את מה שמצופה מחינמון פוליטי: תמונות צבעוניות, מדור ספורט, המלצות לטיולים, מדור תרבות, תשבצים ובסוף השבוע גם כמה כתבות צבע ראויות.
תשוקתם של הקוראין לעיתון משוחרר לא קרסה
למה זה חשוב? כי בתקופה שבה העיתונות בארץ נמצאת במשבר חסר תקדים ורבים מדברים על סופה של המהדורה המודפסת, "ישראל היום" הוא הראיה ההפוכה לכך. לא מפני שמדובר במופת לכתיבה עיתונאית, רחוק מכך, אלא משום שמדובר בדוגמה נוספת לחיוניותם של העיתונים האחרים, העצמאיים. דוגמה חיה, יומיומית, לתשוקה הגדולה של מאות אלפי קוראי עיתונים בארץ שגם היום, כשיש מי שמציע להם עיתון בחינם ושמוכן להביא להם אותו עד דלת הבית או לחכות להם מדי בוקר בכניסה לתחנת הרכבת - עדיין בוחרים לגשת לקיוסק ולשלם עבור עיתון אחר. הם יכולים לחסוך את הכסף, אך בוחרים שלא. הם יכולים לקבל עיתון עם יותר עמודים ולא פחות מוספים, אך בוחרים שלא.
הם נוהגים כך משום שבניגוד לכל הציניקנים שטוענים כי העיתונות המודפסת הגיעה לסוף דרכה,
להם עדיין חשוב לקרוא בכל בוקר עיתון עצמאי ובלתי תלוי. הם עושים זאת מכיוון שבניגוד לכל מי שטוען אחרת, עיתון, כמו קבוצת כדורגל, לא מחליפים כל כך בקלות.
מתברר שגם בעידן הדיגיטלי למאות אלפי קוראים חשוב עדיין סגנון הכתיבה שהם התרגלו אליו, המדור שאיתו הם פותחים את הבוקר ודעתו של הפובליציסט שמדבר אליהם יותר מכל אחד אחר. לא ברור עדיין מה יעלה בגורל העיתונות הכתובה ומה יהיה עתידם של "מעריב" או "הארץ", אבל אסור לטעות: המודל העסקי של העיתונות המודפסת אולי קרס, אבל לא קרסה התשוקה של הקוראים לעיתון משוחרר, שעבורו הם מוכנים לשלם גם בעידן של חינמון פוליטי, מהדורות חדשות יומיות ועשרות אתרי חדשות באינטרנט. וזו, אפשר לקבוע, עדות ראשונה במעלה למעמדה המוצק של העיתונות המודפסת גם היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם