טור: הדחת אולמרט הייתה הפיכה משפטית
בהכרעתם במשפטו של ראש הממשלה לשעבר חשפו השופטים תמונה מצמררת ומקפיאת דם: נקשר קשר להפלתו של אהוד אולמרט
סערת משפטו של אולמרט:
- מקורב למשפחה: עליזה אולמרט לא רוצה שאהוד יחזור לפוליטיקה
- לדור לא לוקח אחריות: "לו גנזנו הפרשיות, היינו מועלים בתפקידנו"
- אמנון דנקנר על זיכוי אולמרט: "פרקליט המדינה צריך להתאבד"
- ניצחון מפתיע לאולמרט: זוכה מרוב האישומים, הורשע בהפרת אמונים
תודה על שלא הלכתם שולל בעקבות מסע השיסוי התקשורתי המתמשך, הדורסני וחסר התקדים שהביא להדחת ראש ממשלה בישראל, ואחר-כך לרמיסתו האישית, חסרת הרחמים, של האדם אהוד אולמרט. תודה שלא קניתם את סחורתם הנקובה של האדונים משה לדור, אלי אברבנאל ואורי
("השופטים חמורים") קורב, למרות שכל המערכת ציפתה שתקנו.
תודה שידעתם לבור את המוץ מן הבר, לסנן את ההבלים, להתרכז בעיקר, ולהבין את התמונה הכוללת שהייתה לנו כאן. והתמונה הכוללת שהייתה לנו כאן פשוטה, ברורה ומקפיאת דם: נקשר כאן קשר להדיח ראש ממשלה בישראל. הייתה כאן הפיכה משפטית.
זה החל מגורמי ימין קיצוני שהציבו סכומי כסף גדולים לטובת הבאת החומרים, נמשך במבקר מדינה מגלומן, חסר עכבות ורודף כותרות (שגם בו ראוי עוד לעסוק), ונמשך בפרקליטות מתנשאת, דורסנית וזחוחה ששמחה להיפטר מהאיש שהביא את דניאל פרידמן למשרד המשפטים, ובמשטרה חובבנית, ענייה ולא מקצועית, ותודלק כל הזמן על ידי תקשורת שטחית, צמאת דם ומלחכת פנכתם של מדליפיה.
אני מסכים שהפרקליטות היא גוף רב ערך, חיוני לדמוקרטיה, לשמירה על כוחה ועצמאותה יש חשיבות עליונה. בימים בהם השלטון מכרסם בשיטתיות בחופש בכלל, ובחופש העיתונות בפרט, פרקליטות חזקה היא תנאי לקיומנו. לא פחות.
העניין הוא, שמעלליו של משה לדור הם אלה שמחלישים את הפרקליטות. מעלליו של לדור הם אלה שהופכים את הפרקליטות לבדיחת העיר ומדרדרים את אמון הציבור בה. לדור צריך לקום וללכת הביתה, עכשיו ומיד, כדי להציל את הפרקליטות ממנו ומדומיו. אמנון דנקנר הציע אתמול למשה לדור להתאבד. הגזים, דנקנר.
אבל לדור דווקא קיבל את ההצעה וכינס מסיבת עיתונאים הזויה ומיוזעת כדי להתאבד בשידור
צריך להבהיר: אהוד אולמרט אינו צדיק. רחוק מזה. הוא מתנהל באזור הדמדומים כבר שנות דור. הוא קומבינטור פוליטי מיומן, הוא נהנתן-על, הוא גם לוקה בביטחון יתר ובזחיחות. העניין הוא, שאם הייתה הפרקליטות משקיעה את המשאבים האדירים שהשקיעה באולמרט, בכל פוליטיקאי אחר בן דורו, הייתה מוצאת לא פחות חשדות.
העניין הוא שמישהו החליט לחפש. מישהו סימן מטרה. מישהו הלך מפרשה לפרשה, מסיפור לסיפור, לא נרתע מהעובדה שחלק גדול מהסיפורים נחקרו, הוזמו ונסגרו, והמשיך, והמשיך, והמשיך, עד שמצא משהו, היה נדמה לו שמצא משהו, שהספיק כדי לייצר משהו הזוי מיסודו כמו חקירה מוקדמת לטיפוס כמשה טלנסקי, ושלח ראש ממשלה בישראל הביתה, באחד השלבים הקריטיים וההיסטוריים ביותר של שלטונו.
המישהו הזה לא למד לקח. אחרי שבנה תיק אחד על טלנסקי, הלך ובנה תיק נוסף (כי הם רצו מסה קריטית של תיקים) על ש"ד, עד המדינה בפרשת הולילנד. בשני המקרים זה עלה למשלם המסים הון תועפות. העניין הוא שבהשוואה לש"ד, טלנסקי הוא אהרן ברק. כאן כבר מדובר בגנב סוסים מוצהר ומוכר, אבל לדור בשלו. מתפרק לו מגדל קלפים אחד, יבנה אחר במקומו. ואין פוצה פה ומצפצף. נותנים לאיש להשתולל כרצונו.
חוסר תום הלב של משה לדור ניתן להוכחה בנקל. זה גם יבוצע בסוף השבוע. ראו את זה בראיון השערורייתי שהעניק ל"הארץ", בו הוציא את דיבתו של נאשם שזה עתה הגיש נגדו כתב אישום, מבלי שבכלל ידע את הפרטים.
רק על זה היה צריך ללכת. אפילו העובדה שמיהר להגיש כתב אישום בפרשת "הולילנד" שבועיים לפני הכרעת הדין בפרשות טלנסקי/ראשונטורס/מרכז ההשקעות הופכת אותו, לטעמי, לחיית טרף צמאת דם, יותר מאשר לפרקליט מדינה.
אי אפשר לחכות שלושה שבועות, מר לדור? אי אפשר לתת לאולמרט להגיש את 1,200 עמודי הסיכום שלו, הדורשים עבודת נמלים אדירה, בראש שקט? אי אפשר לאפשר לו שימוע כמה שבועות אחר כך? הם רצו, בפרקליטות, שאולמרט יבוא לשימוע על הולילנד שבוע לפני עדותו המכרעת בטלנסקי/ ראשונטורס וכו'.
לא מספיק להם שהאיש כבר נראה כשכיב מרע, צל חיוור של עצמו, עורו תלוי על עצמותיו, מצהיב והולך ודועך לנגד עינינו. הם רוצים אותו מחוסל, וגם לוודא הריגה. כן, אני יודע, מילים קשות, אבל הן מתארות מה שהיה לנו כאן.
אהוד אולמרט היה ראש ממשלה טוב, בעל כישורי ניהול נדירים וקור רוח שאין דומה לו. הוא קיבל החלטות עצומות, הוא ניהל מבצעים שאסור לנו לדבר עליהם במקצועיות, בשיקול דעת, בחשאיות, תוך לקיחת סיכונים מחושבים ונטילת אחריות אדירה.
הוא לא אדם מושלם, אולמרט, הוא לוקה בחסרונות רבים, אבל הוא חתום על השבת ההרתעה הישראלית בצפון ואם כמה פחדנים היו נותנים לו, הוא היה משיב אותה בגדול גם בדרום. הוא סירב להחזיר את גלעד שליט למרות שזה דווקא התאים לנרטיב הכללי שלו, ולמרות שזה היה הופך אותו ליקיר האומה ערב פרישתו, כי ידע שזה יזיק נזק עצום לטווח הארוך למדינת ישראל.
לא אשכח לו את ההחלטות הללו לעולם. הוא גורש ממשרתו, אליה נבחר כדין, בבושת פנים, כאחרון העבריינים, והיום אנחנו כבר יודעים שהוא גורש לחינם.
מישהו צריך לשלם על זה, אבל בישראל, בכל הקשור לפרקליטות, אין דין ואין דיין. מדברים על "גוף פיקוח" כבר שלוש שנים, ואף אחד לא עושה שום דבר. נדמה לי שזו אמורה להיות שעתו של היועץ המשפטי לממשלה, הדמות הנעלמת הזו של יהודה וינשטיין, שיקום ויעשה מעשה מנהיגותי. ידיו של וינשטיין אמורות עכשיו לרעוד שבעתיים אם וכאשר יחליט לחתום על כתב אישום נגד אביגדור ליברמן. הוא ראוי, אנחנו ראויים, לפרקליט מדינה אחר.
ערב הכרעת הדין שלו, ישב אהוד אולמרט עם חבר טוב, מאיר דגן שמו. דווקא דגן, איש שלא יודע פחד, אמר שהוא מפחד. שהוא מתוח. שהוא חושש. אתה בטח עצבני, אמר דגן לאולמרט, שאמר לו תתפלא, אני לא. בחייך, מאיר, הרי שנינו ישבנו עשרות פעמים באותו חדר ושלחנו אנשים למשימות בידיעה שאולי לא יחזרו מהן, אז מה אתה משווה.
לא צריך להתרגש. המצב לא פשוט, אבל אני מתפקד ומאמין שיהיה בסדר. דברי אולמרט. אחר כך הוא הלך לישון, ואתמול נשבע למישהו שישן מצוין שלשום בלילה. כמו תינוק. קם בבוקר, אמר לעליזה "עלוש, הם יזכו אותי בכל הפרשות וירשיעו אותי רק בהפרת אמונים", ונסע לבית המשפט המחוזי בירושלים.
אני לא יודע אם להאמין לגרסה הזו, שהיה רגוע ושקט, אבל גם אם כן, הוא היה היחיד. כל חבריו ומקורביו נראו אתמול בבוקר כצל של עצמם, וכמעט כולם מחו דמעה, או ייבבו ממש, כשהנשיאה ארד, בקולה המלטף, הכריזה על שורת הזיכויים המהדהדת. כן, אולמרט צדק.
אתמול, הוא סיפר למישהו, קיבל יותר טלפונים ומסרוני ברכה מאשר ביום בו נבחר לראשות הממשלה. הוא דיבר עם מישהו בטלפון אחד (אולמרט חובב גאדג'טים), כשגילה שבמכשיר השני הצטברו בשעתיים 220 מסרונים שלא נענו וכ-100 מיילים .
התקשרו אליו לא מעט משרי הממשלה המכהנים (שביקשו לא להזדהות). התקשר אליו אבו-מאזן, לשיחה לבבית ארוכה. שאול מופז שלח זר פרחים. ציפי לבני התקשרה. בכירי העולם העסקי, שתמיד חיבבו אותו, נהרו. אולמרט היה מאושר. הוא כבר זוכה פעם אחת, האיש מתחיל להתרגל לזיכויים, אבל אתמול היה לו ניצחון אישי אדיר.
פוליטיקה? הוא אומר שלא עכשיו, שקודם הוא רוצה לגמור גם עם הולילנד, וכו' וכו', אבל אני אומר שזה בוער בו, שהוא נגוע בחיידק הזה, שהוא יחזור ברגע שיוכל. חיים רמון חושב שהוא יכול כבר עכשיו להתייצב בראש המפלגה החדשה שלו (חוקית, אין בעיה. הוא יכול להיות ח"כ, אולי גם ראש ממשלה. שר הוא לא יכול להיות). אני בספק אם אולמרט ילך על זה כרגע. הוא ידרוש כנראה שימוע בפרשת הולילנד.
השופט בפרשה ההיא יהיה קשוב לבקשה הזו. הוא משוכנע שלא יהיה קלון בהרשעה שלו בהפרת אמונים, השופטים קבעו שלא לקח מאום לכיסו, שההחלטות שלו היו נכונות ושלא קיבל טובת הנאה. מדגדגת לו הפוליטיקה, מאוד מדגדגת לו, אבל קודם כל הוא רוצה לגמור עם הצרות. אלה, כידוע, באו בצרורות, כך שייקח עוד זמן לגמור איתן (אם בכלל). אבל בינתיים, לפחות אתמול, אהוד אולמרט ידע קצת נחת, אחרי ארבע שנים של ייסורי גיהנום.
אקו"ם