פרס מפעל חיים: הנשיא יודע שזכה בכבוד נדיר
שמעון פרס, שהיה מעורב כמעט בכל אירוע מכונן בארץ, מדבר בראיון מיוחד על הפרגון שהאמריקאים יודעים להעניק ועל דלדול השמאל
- פרס בארצות הברית: יקבל מדליה, יעניק תכשיט
- הנשיא למשפחות השכולות: אפעל לשחרור פולארד
- פרס בירך בפייסבוק את צוקרברג לרגל חתונתו

הוא עובר על הנאום שיישא שלושה ימים לאחר מכן בטקס הענקת מדליית החירות הנשיאותית שיקבל מידיו של הנשיא ברק אובמה. מסביבו נשמעים הדי פיהוקים מכל עבר, אבל לפרס אין זמן לנוח. בעוד חודשיים יחגוג יום הולדת 89, והוא עדיין מתנהל לפי מוסר עבודה שיכול לגרום לרובנו לצאת מאיזון.
עובר על הנאום פעם אחר פעם, מתראיין לכל כלי התקשורת, קולו חלוש, עיניו מצועפות, אך דיבורו חד וצלול. אלא שהפעם יש פה משהו נוסף. אלה לא רק העומק האינטלקטואלי הנדיר ומוסר העבודה החריג שהפכו את פרס לאישיות נערצת בכל העולם, אלא גם גודל המעמד.
בניגוד לזלזול שמאפיין את יחסם של פוליטיקאים רבים בישראל כלפי הנשיא ברק אובמה, פרס מעולם לא הסתיר את הערכתו הגדולה לנשיא האמריקאי, שלא חסך, מצדו, בשום מחווה אפשרית לנשיא הישראלי.
הערכה גדולה שיכולה כנראה להתקיים רק בין שני מנהיגים שפער של קרוב ל-40 שנה מפריד ביניהם אך כאלו שרואים זה בזה את השתקפותם הפוליטית. פוליטיקאים שבמידה רבה הקדימו את זמנם, שמונעים מאידאולוגיה צרופה ומחזון שלא פעם זיכה אותם בקיתונות של בוז.
13 אנשים בלבד זכו השנה במדליית החירות הנשיאותית. ביניהם גם כמה מענקי התרבות והפוליטיקה הגדולים ביותר שידעה ארצות הברית בעשרות השנים האחרונות. בוב דילן הוא אחד מהם. מזכירת המדינה לשעבר, מדליין אולברייט, האישה הראשונה שמילאה את התפקיד, היא דוגמה נוספת. כולם התקבצו לערב אחד חגיגי שנערך בבית הלבן לפני כשבועיים. ורק לפרס החליט אובמה לערוך טקס נפרד. ערב חגיגי שיוקדש כולו לנשיא הישראלי.
אדוני הנשיא, היית ראש ממשלה פעמיים, שר חוץ, קיבלת פרס נובל, לא היה תפקיד שלא מילאת או פרס שלא קיבלת. אתה עדיין מצליח להתרגש מהמדליה?
"מהפרס לא, ממה שהוא מבטא כן. אני חושב על זה במושגים לא רק אישיים. ישראל קטנה כזאת, ולאמריקה יש צרות על הראש, ואנחנו לא דבר פשוט. זה משהו קצת יוצא דופן, כמו כל העם היהודי, שיוצא דופן גם במעלותיו וגם באסונותיו. וכשאני
"אני הזר היחיד שמקבל את המדליה, אז מכל 200 המדינות בעולם, בשעה הזו אמריקה בחרה לציין את ישראל. זה מאוד מרגש. זה פרס שניתן למדינה, לא לי באופן אישי".
אתה מדבר על הכבוד שהמדינה מקבלת פה, ואני חושב שאתה מקבל את זה בגלל הערכים שאתה מייצג באופן אישי, שלא בטוח שתואמים כבר לערכים של המדינה. הכוונה לכמיהה לסוף הכיבוש,לצדק חברתי, לדאגה לחלש. יכול להיות שהערכים שלך הם יותר אוניברסליים מאשר ישראליים?
"אין אוניברסלי יותר מהעם היהודי. ערכים זה לא עניין של רוב או מיעוט. בחרו בי אבל בחרו בכל זאת בישראל שהיא מייצגת יכולת דמוקרטית בלתי רגילה בארץ חרבה, כמעט, בסביבה עוינת, בבדידות גדולה. אז אני לא מקבל את זה באופן אישי. אני נושא ערכים שרכשתי בישראל, זו האוניברסיטה שלי, אני לא הלכתי לאוניברסיטאות אחרות".

פרס הוא מגדולי המאמינים בעם היהודי וכמובן בהון האנושי של ישראל. עם זאת, הוא ער לעובדה שההון האנושי, אפעס, לא תמיד זולג למשחק הפוליטי. פרס, מי ששחה בביצה הפוליטית, עודנו מאמין באדם אך הרבה פחות בשיטה ובדרך.
לא פעם דיברת על היתרון האנושי של ישראל. אתה מדבר על כך שיש לנו אנשים מצוינים. האם יש לנו גם פוליטיקאים מצוינים?
"אני חושב שהפוליטיקאים הישראלים הם קורבן של שיטת בחירות לא נכונה. זה מאלץ אותם לעשות דברים שאילו זה היה תלוי בהם, הם לא היו עושים. למשל הפריימריז, הצורך בקבלני בחירות, להוציא כספים. כך שגם השיטה פוגעת באנשים. אבל יש תופעה אחרת, והיא לא ישראלית. בכל העולם מעמד המנהיגים נהיה קשה מאוד, כי מי שמוביל את העולם זה יותר המדענים מאשר המנהיגים.
"תסתכל בכל העולם, לא רק אצלנו. העולם נהיה כל כך פתוח וחשוף. דה גול היה אומר תמיד שאי אפשר להיות מנהיג בלי דיסטנס. היום אין מרחק. הפוליטיקאים הם חלק מחיי היומיום. אין שום מרחק. דרך אגב, רוב הפוליטיקאים הגדולים בעולם נולדו במלחמה - כשהייתה חרדה לגורלו, כשהייתה צנזורה, כשהיו צריכים לספר אגדות.
"כשאין מלחמה זה קשה לעשות מהאדם אגדה. מאוד קשה. וגם כאן אני נוהג במידה של הבנה. אני מנסה להבין מה שקורה. הארץ הזאת, ישראל, מלאה כישרונות כרימון בכל התחומים, מה שקשה לנו עדיין זה להיות עם. אבל תמיד היה לנו קשה להיות עם. גם בצאת ישראל ממצרים היה קשה לנו להיות עם. אז זו הסתירה בין הכישרונות האינדיבידואליים של האנשים שיירתמו ויהיו למחנה מסכים. למחנה מקבל".
אתה מדבר על ירידה במעמדם של מנהיגי העולם בשעה שאנחנו בארצות הברית. כשאתה רואה את הכבוד הגדול שרוחש הציבור האמריקאי למוסד הנשיאות, זה לא משהו שהיית רוצה לראות גם בארץ?
"באמריקה בכל זאת יש דיסטנס. אתה לא יכול להגיד שהמרחק של אזרח אמריקאי מהנשיא הוא כמו המרחק של אזרח ישראלי מראש הממשלה. יש מרחק עצום. בישראל הכל קטן ואינטימי. בנוסף, באמריקה יש יותר פרגון, בכל התחומים. לא רק לגבי מעמד הנשיא. אמריקה בתרבות היא ארץ מפרגנת. אצלנו אין את התרבות הזאת. אצלנו אתה כל הזמן על השיפוד".
במשך שנים גם אתה סבלת מחוסר הפרגון הזה בארץ, לעומת ההערצה הגדולה שקיבלת בחו"ל.
"אני לא יודע מה היה בחוץ, אני יודע מה היה בפנים. אני הרגזתי הרבה אנשים, מפני שלדעתם הלכתי קצת יותר מדי רחוק בדברים שעסקתי בהם. רוב האנשים מעדיפים לזכור מאשר לחשוב. אני אף פעם לא נתפסתי לחשיבות הזיכרון. תמיד עניין אותי יותר החזון. המבט קדימה. אז כמעט כל דבר שעשיתי היה שנוי במחלוקת. עד שהוכנסתי לכנסת רוב הדברים שעשיתי היו סודיים ומרגיזים. אז אני לא מתפלא. אין לי טענות".

עם כל הכבוד לחיבוק של המיינסטרים לצד ההשלמה של חלקים נכבדים בימין, פרס עדיין נחשב ובצדק לאחד מסמליו המובהקים של השמאל הישראלי. עם זאת, נדמה שהנשיא אינו מוטרד יותר מדי מירידת כוחן של מפלגות השמאל. ככלל, פרס עושה הפרדה ברורה בין מה שנחשב לשמאל בעולם לבין השמאל הישראלי.
בתור מי שהיה מזכיר הנוער העובד והלומד, אתה מגיע לקבל כעת פרס ממדינה שהיא התגלמות הקפיטליזם. זהו, הקפיטליזם ניצח?
"אני לא יודע מה זה קפיטליזם. צוקרברג הוא קפיטליסט? הלא לא הייתה לו פרוטה. היה לו רעיון. קח את באפט, הוא מחזיר את כל הכסף לעם. זה עולם אחר. אנחנו משתמשים במושגים שכבר לא קיימים. העולם השתנה. הכלכלה היום היא יותר גלובלית מאשר לאומית. הכלכלה הגלובלית היא קפיטליסטית, סוציאליסטית? היא מבלבלת את כולם.
"תראה איך מדינות קלאסיות נופלות כמו זבובים. אני שומע את המושגים האלה וחושב לעצמי, על מה הם מדברים? קרל מרקס הוא רלוונטי? לפי דעתי, צוקרברג עשה מהפכה גדולה יותר מלנין וסטאלין. הם השכיבו מיליוני אנשים, לקחו מהם את החופש, ופשטו את הרגל. האידאולוגיה מתה. מתה".
גם השמאל בארץ מת?
"השמאל בארץ הוא לא כמו השמאלנים והימנים באירופה. השמאל באירופה עסק בחלוקה צודקת של ההון. בישראל לא היה מה לחלק, את מה תחלק, את המלריה? את הקדחת? לכן השמאל הישראלי עסק בבנייה ולא בחלוקה. הדבר השני, היו חילוקי דעות ביחס לארץ ולדמוקרטיה. הימין רצה ארץ ישראל שלמה, השמאל היה מוכן לדבר על חלוקת הארץ. זה הוויכוח ההיסטורי.
"אף שמאל בעולם לא נאלץ לעבור שבע מלחמות. בעולם הגנרלים הקימו את הימין, בישראל המלחמה הקימה את השמאל. אנחנו רוצים להיות דומים בעולם. אנחנו שונים. הגורל שלנו שונה. על כן אני שומע שמאל, ימין, כולם היום בעד חלוקת הארץ. בעד שתי מדינות".
כולם ?
"הרוב המכריע, לא כולם".

האם הממשלה פועלת לכיוון הזה?
"אני מדבר כעת על המישור האידאולוגי, לא על המישור המעשי. היום יש רוב אידאולוגי ברור לשתי מדינות, מה שלא היה ברור מאז הקמת המדינה. פעם גם השמאל היה נגד חלוקת הארץ, על כן זה קצת מבלבל העניין הזה. ואני אומר לך בבהירות, עכשיו צריך חזון חדש. אז פעם בן-גוריון רצה יבנה וחכמיה. גם זה חזון. עכשיו זה ישראל ומדעיה. אני דוגל בזה מאוד".
אז חזון המזרח התיכון החדש מת?
"יהיה מזרח תיכון חדש. אל תטעה. יהיה במאה אחוז. זה רק עניין של זמן. פשוט אי אפשר להתקיים במזרח התיכון הישן".
במערכת הפוליטית מבינים את זה?
"לא. לא. זה עוד מוקדם. הנה תראה, כל פעם עוקצים אותי על זה. אני לא שיניתי את דעתי. עקצו אותי כשאמרתי מכונית לכל פועל. אז אמרו'מה הוא מקשקש'. אז מה? זה לא מפני שאני נביא, זה מפני שאתה לא יכול להתקיים בלי לאמץ מדע, ואי אפשר מדע בלי פתיחות. הגלובליזציה עשתה דבר שאף אחד לא חלם עליו.
"היא גמרה את הגזענות, אתה לא יכול להיות גלובלי וגזעני, כי לא יקנו ממך. על כן דברים משתנים. הם לא יכולים להמשיך להפלות נשים לרעה, למשל. במצרים יש 41 אחוז שלא יודעים קרוא וכתוב. היום מי שלא קורא לא יכול לקבל עבודה".
יש פוליטיקאי שרצית שיהיה איתך בטקס?
"יש הרבה אנשים שהערצתי שאני מרגיש בחסרונם. החל מבן-גוריון עבור בברל כצנלסון ואלתרמן. אפילו הרב קוק, למשל. גם הוא חסר לי".
איך אתה מרגיש כשאתה רואה את הדיון סביב גבעת האולפנה והניסיון לחוקק חוק עוקף בג"ץ?
"פוליטיקה זקוקה למאזניים מאופסים. אם המאזניים לא מאופסים, המשקולות לא מאופסות. שיטת הבחירות בארץ לא מאפשרת להקים מאזניים מאופסים. ועל כן כל החלטה היא פרי הרכב הכנסת, והרכב הכנסת הוא פרי שיטת הבחירות".

ארבעה ימים של הכנות קפדניות לא עזרו לנשיא פרס, שגודל המעמד ניכר בו לאחר שהוא מתחיל בנאומו. בני הזוג אובמה בכיסאות הצמודים לבמה תולים בו עיניים מעריצות. ביל קלינטון נכנס לחדר באיחור, באמצע נאומו של אובמה, ומושך אליו את כל תשומת הלב.
הוא מתיישב ליד בני משפחתו של פרס ומעניק להם את החיבוק הקלינטוני המפורסם. הילרי קלינטון בצד השני של החדר. ננסי פלוסי גם כן, כמו גם המועמד לשעבר לנשיאות, ג'ון קארי, הסנאטור היהודי ג'וזף ליברמן, סגן הנשיא ג' ו ביידן, חיים סבן ואלי ויזל. פרס מתחיל לדבר וקולו נחנק מהתרגשות. אם רק לפני חודש קבע המגזין "טיים" שנתניהו הוא מלך ישראל, אז הענקת המדליה אתמול הבהירה פעם נוספת שארצות הברית היא עדיין המגרש הביתי של פרס.
"בצעירותי, מייסד מדינת ישראל, דוד בןגוריון, קרא לי לעבוד לצדו. במשך 65 שנים, בהשראת מנהיגותו של בן-גוריון, אזרתי כוח עבור מדינתי ורדפתי אחר השלום למען עמי. למדתי כי השירות הציבורי הוא זכות שחייבת להתבסס על ערכים ומוסר".
כשהוא מדבר על המרדף אחרי השלום ביל קלינטון מהנהן בהסכמה. כשהוא אומר בהמשך הנאום כי "החזון שלי הוא של ישראל שחיה בשלום כולל ואמיתי, לו שותפים כל עמי המזרח התיכון, אויבים לשעבר וחברים חדשים יחדיו, כשירושלים היא בירת השלום" ברור לכולם שלא מדובר בססמה ריקה אלא במשאת נפש אמיתית.
"אין אדם שעשה יותר כדי לבנות את הידידות בין המדינות מאשר האיש שאנחנו מכבדים הלילה, חברנו, שמעון פרס. אנחנו רואים בו אדם שמגלם במהותו את ישראל: עשוי לבלי חת, שאת רוחו אי אפשר לשבור", מחמיא לו אובמה בפתח הטקס.
"אני חושב שביל קלינטון יסכים איתי, שמעון פרס הוא ילד הקאמבק האולטימטיבי", הוא מוסיף לקול צחוקם של הנוכחים. "והוא עדיין ממשיך, בפייסבוק, ביוטיוב, מתחבר לאנשים צעירים. תמיד עם הפנים קדימה. באחרונה הוא נשאל'איך היית רוצה שהמורשת שלך תיראה?' והוא ענה'עוד מוקדם בשבילי לחשוב על כך'".
shabat@maariv.co.il
