30 שנות בושה
הפער בין המאמצים שעשתה המדינה על מנת להעלות את יהודי אתיופיה לבין היחס המפלה שהם מקבלים מחייב פעולה מצד הממשלה
כדאי להזכיר: הקהילה האתיופית, שחבריה הם בני ביתא ישראל והפלשמורה כאחד, מורכבת מאזרחים ישראלים, יהודים בדתם. הם החלו להגיע לישראל לפני כמעט 30 שנה במבצעים מסובכים ומסוכנים: מבצע משה, מבצע מלכת שבא ומבצע שלמה.
המבצעים נוהלו על ידי המוסד, חיל הים, חיל האוויר ואפילו חברת אל על. לאור זאת היה אפשר להניח שמדינת ישראל רוצה מאוד לחבק את בניה העולים ולאמצם אל חיקה החם, לקבלם באהבה ולעשות הכל כדי שיהפכו מהר ככל שניתן לחלק בלתי נפרד מהחברה. אבל המדינה נכשלה בקליטתם, ובגדול.
לאחרונה, כשסערו הרוחות עקב גילויי גזענות כלפי אנשי העדה בקריית מלאכי, הזדעק ראש הממשלה, לקח איתו את שרת הקליטה סופה לנדבר (אותה שרה שבישיבה בכנסת שדנה בבעיות האתיופים נזפה בנציגי העדה וקבעה שעליהם להגיד תודה על מה שקיבלו) ונפגש עם נציגי העדה כדי לבחון איך לשפר את שילובם בחברה ולהילחם בגזענות.
כך התעוררה ההנהגה באיחור של לא פחות מ-30 שנה. דוגמה דומה היא משנת 1996, אז התקיימה מול בניין הממשלה אחת ההפגנות האלימות שידעה גבעת הצעקות מאז ומעולם, שבמהלכה נפצעו עשרות שוטרים ועשרות מפגינים.
אלפים מבני העדה באו למחות על ההשמדה החשאית של מנות דם שנתנו מחשש להדבקה במחלות. במהלך ההפגנה עלה על גג בקתת השומר שבכניסה לבניין הממשלה השר יאיר צבן והבטיח כי הממשלה
צפיפות הדיור בקרב בני העדה גבוהה בהרבה מהממוצע. שיעור האבטלה כמעט כפול משל שאר האוכלוסייה. שיעור הזכאים לתעודת בגרות בקרב יוצאי אתיופיה נמוך מהממוצע וכך גם ציוניהם. בקרב הנוער האתיופי ישנה מעורבות גבוהה בפשיעה, ומספר הילדים המוגדרים כעניים גבוה בערך פי שלושה מביתר המשפחות היהודיות.
הציבור בישראל לא ממש מתעניין בעדה האתיופית. מי מכיר, למשל, את חג הסיגד שהוכרז על ידי הכנסת כחג לאומי? בנוסף לכך, אנו עדים ליותר ויותר אירועים מבישים שבהם מועדון סוגר שעריו בפני אתיופי בשל צבע עורו; נהג אוטובוס מעליב ילדה אתיופית בשל ריחה, כדבריו; מעסיק מוצא תירוצים בזויים כדי לא לקבל לעבודה אקדמאי אתיופי; ובעל דירה מעלה את שכר הדירה למחיר מעורר גיחוך רק כדי למנוע ממשפחה אתיופית לשכור אותה.
אין מדובר במסתננים החוצים את הגבול ונכנסים לישראל בלא היתר ובניגוד לחוק. מדובר ביהודים שמדינת ישראל עשתה מאמצים עצומים להביאם לכאן. ובמצב הזה צריכה להימצא המנהיגות שתתנער משיממונה, תחלק פחות הבטחות ויותר תקציבים ותפעל ברצינות כדי להפוך סוף-סוף, אחרי 30 שנות בושה, את העדה האתיופית לחלק ממדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם