רולטה ישראלית
הכבישים המהירים הפכו לשדות קרב אלימים ושותתי דם. אפשר להאשים את כל הנהגים האחרים שמסביב, ואפשר פשוט לנהוג אחרת
לא פחות הוא לוחץ בכל כוחותיו על דוושת הגז ומצליח, איכשהו, להדליק במקביל את האורות הגבוהים וגם ללחוץ בפראות על הצופר.
הוא לא יוריד את היד מהצפצפה ב-15 השניות הבאות, גם כשיעבור לשוליים ויעשה לי תנועה מאיימת עם היד על הגרון. הוא רוצה להרוג אותי כי פלשתי לנתיב שלו. לטריטוריה שלו. לחיים שלו. שלו.
כביש תל אביב-ירושלים, קצת לפני שבע בערב. לכאורה, התנועה זורמת בנתיבים הטובים במדינה, אין מה לדווח לגלגלצ. למעשה, מדובר בשדה קרב, במלחמה, במשחק מכוער במיוחד של רולטה רוסית.
לפסיכופת מהפתיח מצטרפים עוד ועוד חברים מוזרים: ההוא שנוסע במהירות 80 קמ"ש בנתיב השמאלי ולא יזוז משם גם אם המשיח יבוא; זה ששולח הודעת טקסט בטלפון ומתנדנד בין הנתיבים כמו שיכור אחרי בקבוק וודקה; זה שבאמת שתה לפני חצי שעה בקבוק וודקה; היצור על 160 קמ"ש שמשוכנע שהוא נהג המרוצים איירטון סנה; זה שהרגע קיבל רישיון; ההוא שמעולם לא היה צריך לקבל אותו; האלפים שלחוצים על הילדים - ואלו שמאחרים לבוס, לאישה, למשחק או לכל דבר בעולם.
כל אחד והסיבות שלו, וכולם עצבניים וכולם שונאים את כולם ומצפצפים לחלוטין על חוקי התנועה ויוצרים יחד מחזה סוריאליסטי שמאוד מתאים כנראה לעולם השלישי,
ונורא קל להאשים, הכי קל להאשים. את הנשים שלא יודעות לנהוג, את הזקנים שצריך להעיף מהכביש, את הערסים שחותכים נתיבים, את האשכנזים שלא עוברים את ה-40 קמ"ש, את הכיבוש שאשם בהכל, את השמאלנים המתייפייפים האלו.
תמיד אפשר למצוא את מי להאשים, העיקר שזה לא יהיה אני, העיקר שהוא יזוז לי כבר מהנתיב, שייתן לי להגיע הביתה. העיקר לא לשמוע כלום על האלימות בכבישים שרוצחת בכל שנה מאות בני אדם, ולא על זאת מחוצה להם.
לא לשמוע כלום, עד שיום אחד תרד למטה להעיר לכמה ילדים שמרעישים באמצע הלילה, ומלמעלה האלמנה שלך תראה מהמרפסת איך רוצחים אותך.
שורשי האלימות בחברה הישראלית עמוקים הרבה יותר, כמובן, מאותו קשיש שזוחל במהירות 40 קמ"ש בכביש חד-סטרי ללא עקיפות.
ככל הנראה שום דבר לא ישתנה אם במקום לשבת לו על הזנב כמו משוגעים, תורידו את הרגל מהגז, תזמזמו איזה שיר ותמתינו בסבלנות לצומת שיגיע בעוד שלוש דקות בדיוק. שום דבר לא ישתנה אם תעשו את זה.
אנשים ימשיכו להירצח כאן ללא סיבה, והכביש עדיין יהיה מקום מסוכן ואלים. כנראה לא תצליחו לשנות דבר, אבל תעשו את זה בכל זאת. אפילו אם אתם ממהרים ולחוצים וכועסים. תעשו את זה כי זה באמת המעט שאתם יכולים לעשות כדי שאולי, רק אולי, יום אחד יהיה כאן טוב יותר.
הבחור בסובארו השחורה אותת. הוא נמצא מאות מטרים קדימה, גם הוא רוצה לעקוף את המשאית, גם לו יש יקירים. במקום להאיץ מ-90 קמ "ש ל-150 ולסמן לו עם הגרון, במקום לרצוח אותו, תעשו טובה ופשוט תנו לו לעקוף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם