לזכור את קורצ'אק
החינוך בישראל מציב את סיפור מותו של יאנוש קורצ'אק לפני סיפור חייו. אך מורשתו החינוכית של אהבת האדם היא שצריכה לעמוד במרכז תפיסתנו את משמעות יום השואה
באורח פרדוקסאלי "השבח" (וגם הביקורת) המורעפים על קורצ'אק בהקשר השואה ביום השואה, מאפילים על דמותו כאחד מגדולי מחנכי המוסר בתולדות האנושות, העומד בשורה אחת עם דמויות בעלות שיעור קומה מוסרי כסוקרטס, גנדי, האם תרזה ומרטין לותר קינג.
גדולתו של קורצ'אק כמחנך הומניסטי ייחודי מתבטאת במערכת החברתית-חינוכית שבנה והפעיל בשתי פנימיות ליתומים שהקים וניהל בוורשה – אחת במשך 30 שנה (1942-1912) והשנייה במשך כ- 20 שנה (1918/19- 1937).
באמצעות מערכת החינוך "הקורצ'אקאית", אפשרו קורצ'אק וצוותו לילדים מבתים בלתי מתפקדים, שהיו מקופחים פיזית ונפשית וסבלו מקשיים בין-אישיים וחברתיים חמורים, לעבור בפנימייה תהליכים חינוכיים של צמיחה חיובית ושיפור עצמי.
הענקת כבוד-אמת לילד כאדם היא שעומדת ביסוד תפיסת העולם החינוכית של קורצ'אק. על פי תפיסה זו, היחסים בין המחנך לילד מתאפיינים ב"חמלה משפרת'" או ב"חברות ביקורתית" שמטרתם לעורר בילד את הרצון לצאת למסע שיפור עצמי אישי משלו.
על פי קורצ'אק, קבלת הילד כמו שהוא בהווה, היא בבחינת צו מוסרי – הילד הינו מי שהוא כתוצאה מגורמים גנטיים ומפגשים חברתיים אותם חווה עד לרגע זה של חייו. בקבלה זו טמון גם צו חינוכי – כל ניסיון לכפות על הילד שינויים מבחוץ וכל הפחדה, הטפה או צעקה של המחנך, מונעת את עצם האפשרות שהילד ישקול ליטול על עצמו משימה כלשהי של שינוי
ההומניזם של קורצ'אק התייחד בשלושה דברים: ראשית, המושא אליו כיוון את ההומניזם – ילדים, אשר נתפסו בעיניו כמעמד חברתי מדוכא, מנוצל ועשוק. לכן, נתפסו ילדים מבתים קשים ובלתי מתפקדים בעיניו כעשוקים שבעשוקים.
שנית, ההומניזם של קורצ'אק חבק את "כל החי והסובל" וכרך עמו רצון עז ובלתי מתפשר ללוות את הסובלים ולסייע להם להתקדם בחייהם. שלישית, הייתה בתפיסתו יושרה שהושגה בעבודה קשה שהיה בה תיאום כמעט מוחלט בין הצהרות, רגשות ומעשים.
אין ראוי מכך שמורשתו הרוחנית, התרבותית והחינוכית של יאנוש קורצ'אק, תתפוס מקום מרכזי בכל מפעל ומסגרת חינוכיים בישראל ובמקומות רבים אחרים בעולם. כל מי שרואה בהומניזציה של העולם – בהפיכתו למקום אנושי ומוסרי יותר, את מטרת העל של החינוך, צריך להכיר את מורשתו של קורצ'אק.
פעילותו העקבית והבלתי מתפשרת להגביר את הטוב ולצמצם את הרוע בעולם מהווה דוגמה, השראה ותקווה לניצחונות אפשריים, גם אם חלקיים, של הטוב על הרע, של היפה על המכוער, של העדין, ההוגן והצודק על הקשוח, הכוחני והמרושע.
החינוך בישראל מציב כיום את סיפור מותו של קורצ'אק עוד לפני סיפור חייו. אך מורשתו החינוכית של אהבת האדם והאנושיות היא שצריכה לעמוד במרכז תפיסתנו את משמעות יום השואה. רק כך נבטיח באמת כי לעולם לא עוד.
ד"ר מרק סילברמן הוא מחבר הספר "הילד הוא אדם" בהוצאת מכון מופ"ת
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם