אב פונדקאי
ד"ר פונדק צודק. הסכם שלום חדש, כמו הסכם אוסלו, שהוא אחד מהוגיו, אכן ייצר אלפי מקומות עבודה - לקברנים, לחובשים ולשירותי גרירה לפינוי אוטובוסים מפויחים
"היתרונות שטמונים במימושה של יוזמת השלום הערבית הם מעבר לכל דמיון", מבטיח לנו האקדמאי שמסע המכירות הקודם שניהל גרם לכולנו לזעוק: תן לנו עוד מהאדום האדום הזה. פונדק פורס בפנינו בחדווה ניתוח מקרו-כלכלי מבטיח ומעודד: "קבוצת חוקרים וכלכלנים בכירים ישראלים ופלסטינים עסקו בשנה האחרונה במשמעויות הכלכליות של מימוש היוזמה, והמסקנות הן שפני המזרח התיכון יכולים להשתנות. יוזמת השלום הערבית אינה תשובה ישירה לדרישות המפגינים בכיכר תחריר, אבל היא מתיישבת עם הצורך של העולם הערבי להמשיך בשילוב הכלכלות המקומיות עם הכלכלה האזורית והכלל-עולמית".
יש מישהו שעוד לא השתכנע? תנו לברגותי זיכיון לסניף מקדונלדס, לנסראללה רשת בינלאומית למוצרי סידקית ולאסמאעיל הנייה בוטיק לתחתוני תחרה, ובא לציון גואל. מישהו עדיין קצת סקפטי? הליכודניקים שביניכם עדיין פוחדים פחד מוות משלום?
במיוחד בשבילכם "פחדני השלום" ארגן ד"ר פונדק את הנתון הבא: "מחקר משותף אחר הראה שהסכם שלום ישראלי-פלסטיני יכול להביא תוך חמש עד עשר שנים ליצירת כ-400 אלף מקומות עבודה חדשים בישראל וכ-500 אלף מקומות עבור הפלסטינים".
פלא שההמונים יצאו לרחובות?
וואללה. יש מחקר. איך אפשר להתווכח עם מחקר? ועוד לא סתם מחקר, מחקר משותף! בואו נבחן את הדברים בהגיון ונסתכל לרגע על המספרים. אדריכל אוסלו הראשי, ד"ר יוסי ביילין אמר ש"מבחן אוסלו יהיה מבחן הדם. האם בעקבותיו יישפך דם רב יותר מאשר לפניו".
ובכן, המבחן הוצב, כל שנותר לנו לעשות הוא לשקלל את הנתונים ולבחון את המחקר המשותף. בין השנים 1978 ל-1993, 15 השנים שקדמו לאוסלו, נרצחו 270 ישראלים על ידי ארגוני הטרור הפלסטיניים. ב-15 השנים שלאחר מכן, בין 1993 ל-2008, נרצחו לא פחות מ-1,450 ישראלים על ידי ארגוני הטרור הפלסטיניים.
העובדות מוכיחות שפונדק צודק. הסכמי שלום אכן מייצרים מקומות עבודה. הסכם אוסלו לבדו, כולה הסכם ביניים עם ארגון טרור מצ'וקמק, הצליח לייצר ישירות 1,500 מקומות עבודה חדשים. ועוד
לא דיברנו על העלייה הנאה בביקוש לקברנים, אחיות וחובשים, מטפלים סיעודיים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים, יצרני פרוטזות, מאבטחים, עובדים בזק"א ובמד"א, מנתחים שלאחר המוות, שירותי גרירה לפינוי אוטובוסים מפויחים, שיפוצניקים לתיקון מסעדות, שלא לדבר על עובדי המוסכים של אגד ודן.
אפילו אגף הרכש באגד גדל פי שלושה בימים הטובים של אוסלו, עד שהגיע אריק שרון המיליטריסט ו"חרבן" את הכל ב"חומת מגן". מאז חלום השלום תקוע, הכלכלה מדשדשת ועסקי הדו-קיום על הפרצוף. פלא שההמונים יצאו לרחובות? איך אפשר לייצר מקומות עבודה עם תנאים פנסיוניים סבירים בלי איזה הסכם שלום או שניים מדי שנה?
אם הסכם אוסלו הצליח לייצר כאן כל כך הרבה מקומות עבודה, דמיינו לכם כמה מקומות עבודה יצליח לייצר הסכם עם מדינות ערב כולן?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם