השלום ירד למחתרת
עשר שנים ליוזמת השלום הסעודית שהציעה קץ לסכסוך, ואיש אינו זוכר או דש בעניין. חבל, זה עדיין יכול לעבוד
למחרת התכנסו ראשי 22 מדינות ערב, כולל הפלסטינים, והרימו יד בעד יוזמת השלום של הליגה הערבית שהייתה אמורה לשנות את פני המזרח התיכון. ההחלטה הציגה עקרונות פשוטים: כל מדינות ערב יכוננו יחסים נורמליים עם ישראל בתמורה לנסיגה ישראלית מלאה מהשטחים שנכבשו ב-1967; מדינה פלסטינית תוקם בגבולות 1967; לבעיית הפליטים הפלסטינים יימצא פתרון מוסכם וצודק; הסכסוך הישראלי-ערבי יבוא אל קצו; והסכמי שלום בין כל מדינות ערב לבין ישראל ייחתמו ויבטיחו את ביטחון כל מדינות האזור.
אבל בישראל כמעט אף אחד לא זוכר את הרגע ההוא. ישראל הגיבה בהתעלמות מוחלטת. לא זו בלבד שהממשלה בראשות אריאל שרון לא פרסמה כל תגובה רשמית, אלא גם הסיקור ליוזמה בכלי התקשורת היה מועט ביותר, והיעדר התגובה הביא להחמצת הזדמנות היסטורית.
ההתייחסות הישראלית העיקרית הייתה ביקורת שנמתחה על סעיף הפליטים. הפרדוקס הוא שמבחינת הערבים, אחד הוויתורים הגדולים בנוסח היוזמה היה דווקא האמירה שההסדר בנושא הפליטים חייב להתגבש בהסכמה עם ישראל.
הסכם שלום יביא מאות אלפי מקומות עבודה
שר החוץ הירדני, ממחברי המסמך, כותב בספרו שבמקום שישראל תביט ביתרונות העצומים שזימנה עבורה היוזמה, כולל מחויבות בין-ערבית לשלום, להכרה, לביטחון ישראל ולסוף הסכסוך, בחרה ישראל להדגיש את הסעיף שמלכתחילה נועד להיות לטובתה.
צריך להודות: היוזמה באה לעולם בתקופה מדינית וביטחונית קשה מאוד, בעיצומה של האינתיפאדה, ויום לפני תחילת מבצע "חומת מגן". בד בבד, עמדת ישראל הייתה שאין פרטנר לשלום, ושום יוזמה או מסר מהפכני של ראשי מדינות ערב לא שינה זאת.
היתרונות שטמונים במימושה של יוזמת השלום הערבית הם מעבר לכל דמיון. קבוצת חוקרים וכלכלנים בכירים ישראלים ופלסטינים עסקו בשנה האחרונה במשמעויות הכלכליות של מימוש היוזמה, והמסקנות הן שפני המזרח התיכון יכולים להשתנות. יוזמת השלום הערבית
אינה תשובה ישירה לדרישות המפגינים בכיכר תחריר, אבל היא יכולה לסייע לחולל את השינויים הדרושים והיא עולה עם הצורך של העולם הערבי להמשיך בשילוב הכלכלות המקומיות עם הכלכלה האזורית והכלל-עולמית.
מחקר משותף אחר הראה שהסכם שלום ישראלי-פלסטיני יכול להביא תוך חמש עד עשר שנים ליצירת כ-400 אלף מקומות עבודה חדשים בישראל וכ-500 אלף מקומות עבור הפלסטינים.
הקהילה הבינלאומית, שהכירה באופייה ההיסטורי של היוזמה, אימצה אותה וכללה אותה במפת הדרכים של תהליך השלום מ-2002, אך הממשלה בראשות נתניהו מוסיפה לדחות אותה. עשר שנים אחרי - כל עוד היוזמה קיימת כמדיניות ערבית מוסכמת - חייבים להחזירה לסדר היום ולדרוש מממשלת ישראל לאמץ אותה, ולו ברמה העקרונית כקו מנחה לשיחות עתידיות.
הכותב הוא יו"ר פורום ארגוני השלום וחבר בקבוצת המחקר הכלכלית "אקס"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם