אדמה, מה? גינת הירק בחצר הבית
נענע מהגינה? פטריות מהעציץ שליד הכיור? עגבנייה מה"מיני חממה"? לא רק שזה יותר טעים, יותר בריא ואפילו חברותי, אלא שזוהי עוד דרך להציל את העולם. יותר ויותר אנשים מגלים את נפלאות החקלאות העירונית
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
"מדובר בכמיהה לגעת ולעבד את האדמה, וגם להכיר את האנשים שחיים סביבך", אומר טל פרידמן (28), המתגורר בבת גלים, סטודנט לחינוך ורכז גינה קהילתית. "אני רואה באופן חד משמעי שיותר ויותר אנשים מתעניינים בתחום. זה גם חוצה הגדרות של מצב אקונומי, גיל ומין".
"במזרח הרחוק, הערך של חיסכון הוא מאוד בילט-אין בתרבות אורבנית", מסבירה הסוציולוגית והמתכננת יהודית ווסט, אחראית חינוך והסברה ברשות לאיכות הסביבה בעיריית תל-אביב. "כמעט ולא הייתה להם פסולת, כי השתמשו בכל דבר שימוש חוזר. בעולם המערבי נוצרה המנטליות של השתמש והשלך. אם פעם היו מייצרים מוצרים עם אורך חיים, משנות החמישים זה השתנה, אנחנו התרגלנו ללבוש בגד ולזרוק.
"אז פתאום חוזר החיסכון במשאבים כערך - אם זה מים, אם זה מוצרים, אם זה שימוש באנרגיה. כך מגיעים לנושא של הגינה: ישנו העניין של גידול ירקות ממש לשימוש, גם מהבחינה הבריאותית וגם הכיף של גידול משהו, ושהילדים יידעו שעגבנייה לא צומחת בסופר. בעיר מטפחים גינות במרפסות ועל גגות. ישנה גם יוזמה של קומפוסטציה בבניינים משותפים, והתחלנ ו'תוכנית מובילי קיימות' בשכונות בת"א, עם הרצון לקדם שכונה ירוקה".
מהי בעצם גינה קהילתית?
פרידמן: "הדבר הכי בסיסי שהגינה מספקת היא טבע עירוני, או מעין פארק - לא פארק של העירייה שמתכננים אותו בצורה פלסטית, אלא מקום חי ונושם. לא מדובר במדשאות ופרגולה, אלא בגינות אורגניות, מקום חי שבו לכל צמח יש תפקיד. רוב הגינות בארץ נוטות לכיוון של גן ירק, בגלל האידיאל של לקרב את אספקת המזון לפתח הבית".
פעם הסתכלו על מי שמתעניינים בנושא כעל תמהונים. אתה חש בשינוי היחס מן הסביבה?
"כן. כשהתחלנו לעבוד בשטח, השכנים שאלו אותנו 'מה אתם עושים פה'. אחרי שנה התחילו להיכנס לגינה כדי לשבת בה, והיום זה ברמה שכל מי שצריך איזשהו תבלין או ירק, כבר יודע לבד מאיפה לקחת אותו. עוד דבר: מאז המחאה בקיץ, אחד הדברים שעלו זה הקשר בין תרבות הצריכה לבין פערים חברתיים. באנגלית אותה מילה שפירושה צריכה, TO CONSUME, היא גם לכלות. מודעות לתרבות הצריכה מביאה אותך, לדעתי, ישירות לנושא של פערים חברתיים.
בתל-אביב לבדה יש כ-20 גינות קהילתיות, באזור ירושלים כ-40, ועוד עשרות ברחבי הארץ, למשל בשכונת גני-אביב בלוד, בחיפה, ובערים נוספות. "גינה קהילתית היא פלטפורמה שמאפשרת להכיר אחד את השני דרך עבודה משותפת. ודבר שני, ככה אנשים נהיים אקטיביים בנוגע לאזור המחיה שלהם, הופכים ממתלוננים לפעילים", אומר פרידמן, שגם לומד ומלמד פרמהקלצ'ר.
פרמהקלצ'ר (PERMACULTURE) מחברת ומסבירה את הקשר בין החברה, הכלכלה העולמית, התרבות והצרכים האנושיים, לבין ההשפעות הסביבתיות והפתרונות הירוקים לבעיות בתחומים אלו.
זה יותר קטע של גברים, ההתעניינות בעבודת האדמה?
"זה ממש לא כך", אומר שי שחל, 39, אגרונום מהפקולטה לחקלאות ברחובות, מתכנן פרמהקלצ'ר ומרצה לגינון אורגני. "בשניים מהקורסים שלי, נשים הן שלושה רבעים מהמשתתפים. זה משתנה, אבל הקבוצות לגמרי הטרוגניות. יש סטודנטים, אנשים מהשכונות, יש רופאה אחת, אנשים מאזורים יותר מבוססים או פחות מבוססים".
שחל גר בעדי, יישוב המצוי בין הרדוף לשפרעם, נשוי פלוס 3. " אני יכול להתייחס למספר הקורסים שאני מלמד", הוא אומר בתשובה לתהייה אם אכן מדובר בתופעה מתפשטת. "כעת אני מלמד שלושה קורסים בני שלושה-ארבעה חודשים במקביל. בשנים קודמות לימדתי שלושה קורסים במשך כל השנה".
איפה אנשים שגרים בעיר מיישמים את העקרונות הללו?
"פרמהקלצ'ר זה לא רק חקלאות, זו תרבות שעוסקת בנושאים כמו מצב העולם והסביבה הטבעית. אנשים, גם בעיר, מבינים שגידול באוכלוסייה, עלייה ברמת החיים והגדלת הצריכה, לצד עלייה ברמת הטכנולוגיה שמאפשרת לצרוך עוד, גורמת להידלדלות מואצת של משאבים ועלולה לגרום לאסון. אנחנו במערב 20% מאוכלוסיית העולם, וצורכים 80% מהמשאבים שלו. מאיפה כל העושר של אירופה? מהקולוניאליזם. אין להם מחצבים, מתכות. הם עשקו את העולם השלישי. היבשת העשירה ביותר במשאבים זו אפריקה, וכל העושר שלה מיוצא החוצה, והאפריקאים חיים בשכונות עוני סמוך לתעשיות נפט שמזהמות להם את המים".
נשמע מדכא, אז אנשים יוצאים מדוכאים מההתכנסויות האלה?
"טוב, זו רק ההתחלה. לומדים את הבעיה במפגש הראשון, ואחר כך עוסקים בפתרונות, למשל, להיות צרכנים יותר נבונים. אנשים באים לפרמהקלצ'ר כי זה נותן להם זווית הוליסטית על החיים וכלים מעשיים. אנחנו יכולים לבחור, וצריך לצרוך באופן שיפחית את הנזק לכדור הארץ. מוצר שעשוי מחומרי גלם מקומיים, צריך פחות דלקים לשינוע ולכן גורם פחות זיהום סביבתי. מוצרים שעשויים מחומרי גלם מקומיים, לא עטופים במאה עטיפות ומייצרים אשפה.
"את יודעת ש-600-300 דונם בשנה בארץ מבוזבזים על הטמנת אשפה? וחומרי ניקוי משפיעים על טיב המים, ואת הכל נקבל בחזרה באוכל שלנו. אפשר להשתמש באנרגיה אלטרנטיבית - למשל, לבנות תנורים סולאריים - פשוט לקחת קרטון ונייר כסף, כל ילד יכול לעשות את זה, אשתי מבשלת על זה תפוחי אדמה וירקות ואופה לחם. אז זה לא רק לגדל ירקות, אלא איפה המקום שלך בעולם ואיך אתה יכול להשפיע כדי שהעולם יהיה טוב יותר".
וישנה גם גישה שמערבת קצת אקשן, אבל מהזן האידיאליסטי. אייל אנגלמאיר, מפעילי המרכז לאקולוגיה עירונית "עץבעיר" בתל-אביב, הגה את המושג "גינון גרילה". " זה פשוט מאוד: מוצאים שטח נטוש בעיר, ואז מגיעים הפעילים, לפעמים גם בלילה, מביאים זרעים וכלי עבודה, ומכינים גינות של צמחי תבלין וירקות או פרחים", הוא מסביר.
מה ההבדל בין גינון גרילה לגינה קהילתית?
"גינון גרילה זה כשמשתמשים באיזה שטח שהוא לא בבעלותי - בחצר, או בשטחים פתוחים של העירייה. גינות קהילתיות זה כששכנים מקבלים שטח מהעירייה שמוגדר כגינה קהילתית, יש תמיכה צנועה מהעירייה, ומטפלים בו כפי שרוצים".
נשמע חתרני כזה, פעולת גרילה.
"השם 'גרילה' הוא רק כי לא מצאתי מילה אחרת. מבחינתי זו אידיאולוגיה, הזדמנות לתת לאנשים בלי שום תמורה, וזה אחד הדברים החשובים שיש לעשות בעולם הזה. זו הפתעה מאוד גדולה לאנשים לגלות פתאום פרחים בקינג ג'ורג' או לואיזה בגן מאיר. הצד שאנחנו מתמקדים בו הוא הקהילה, חשוב לנו לראות איך לחבר אנשים זה לזה".
אך בעיר, כידוע, שטח אדמה הוא לרוב יקר מציאות, ועוד אופציית חקלאות עירונית ההולכת ואוספת אוהדים היא החממות הביתיות. כפי שאפשר לגדל צמחים בחוץ בגינה, יש המעדיפים לחוות את הצמיחה במרפסת, או בחממה הפרטית. אם חממה רגילה מיועדת לגינות פרטיות או פנטהאוזים, מה שמסתמן כלהיט חדש הוא ה"מיני חממה", המאפשרת לגדל תבלינים, פטריות, נבטים וצמחי מרפא על השיש ליד הכיור במטבח, על אדן החלון, במרפסת או על הגג.
"זה בעקבות דרישה של אנשים שגרים בעיר ואין להם גינה", אומר מיכה נוה ממושב בית יצחק, מייסד "חממית". " התחלתי לפני 18 שנה, כשהאכפתיות הייתה שואפת לאפס. בהתחלה היה קשה מאוד להכניס מודעות לנושאים אקולוגיים בכלל, אבל לאחר ארבע שנים של פעילות פנו אלי מהמשרד לאיכות הסביבה, וביקשו שאשלב מיכלי קומפוסט לגידול צמחים עם חממות לימודיות בשיעורים בבתי ספר. בעבר הייתה לי משתלה גדולה של עצי הדר, כך שהיה לי הידע המקצועי".
אז מה השתנה עכשיו פתאום? איך אתה מסביר את זה?
"היום הגענו למצב שאנשים צמאים לידע. אנשים מצלצלים בדלת, רוצים להכין גינות ביתיות לפנטהאוז ולגדל צמחים בעציצים ואדניות, והכל אורגני. אנחנו שואפים למגמה האירופאית שליד כל בית יש חממה קטנה, עם לחות ועוצמת אור וטמפרטורה נכונה. אגב, אחד הלהיטים היום הוא גידול סחלבים, זה גם טרנד, לא רק ירקות ותבלינים".
אתה חושב שמדובר בקטע אופנתי?
"אופנתי מהבחינה הזאת שההתעניינות הולכת וגוברת, אבל לא כאופנה חולפת. נראה לי שזה כאן כדי להישאר. אנשים מספרים לחברים שלהם, מדביקים אותם בהתלהבות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם