גינה לו חביבה: טל פרידמן יוצא מהחדר הממוזג

אחרי שסבל כמו כולנו מביופוביה חמורה – היום הוא לא מפסיק לדאוג לסביבה. מי שרוצה להחיות את הגינה השכונתית מוזמן לפנות אליו

ערן דקל | 15/6/2010 14:29

טל פרידמן (26) מחיפה, סטודנט ורכז הגינה הקהילתית בעמותת "גלים" – בת גלים החיפאית, התחיל לפעול למען הסביבה רק לפני שנה. העמותה הוקמה בשכונת בת גלים שבחיפה – שכונת מגוריו של פרידמן – על ידי צעירים תושבי השכונה ובתמיכת תושבים ותיקים במטרה לקדם ולפתח את תחומי החינוך, התרבות, הסביבה והסולידריות החברתית.

פרידמן הוא רכז הגינה הקהילתית בעמותה. "הגינה", פרידמן מספר, "היא בעצם פלטפורמה ליצירת קשרים מחודשים בין תושבי השכונה דרך עבודת גננות וחקלאות אקולוגית. השאיפה היא ליצור מעין פארק מקיים שנוצר על ידי התושבים בפעולה ישירה ולא תלוי בגופים פטרוניים כאלה ואחרים, שסביר להניח שיעשו את העבודה בצורה כזאת שתהיה דורסנית ופוגעת בסביבה".

עמותת "גלים" – בת גלים היא חלק מגוף שנקרא "הקואליציה למען בוסתן כיאט". בוסתן כיאט הוא בוסתן שנבנה לפני 70 שנה בוואדי שיח שבחיפה על ידי משפחת כיאט, מהוותיקות שבמשפחות העיר. הוא נבנה תוך שימוש בשיטות פרסיות עתיקות לניתוב המים דרך תעלות השקיה אל תוך בוסתן עצי פרי, ומאופיין במפלי מים, במזרקות ובבריכות. "הבוסתן נמצא כיום בידי העירייה", אומר פרידמן, "שלצערי הרב עוד לא החליטה מה לעשות איתו. פעילות הקואליציה מתמקדת בשיקום הבוסתן, מאחר והוא מוזנח ונטוש. אנו מקיימים ימי עבודה פתוחים אחת לחודש, אליהם מגיעים המון תושבים שמבינים את חשיבות שימור ושיקום המקום היפיפה הזה".

פרידמן. חולם שיקומו גינות קהילתיות בכל שכונה בארץ צילום: יובל פייגלין

איך הכל התחיל?
"סבלתי מחום. מאוד. היה לי חם בקיץ ונעים בחורף. תהיתי איך יכול להיות שהחברה הישראלית עברה התמזגות טוטאלית עם המזגן, או יותר נכון: התמזגנות. הרי אנשים חיו חיים מלאים ומאושרים גם לפני המצאת המזגן, אז מה קרה? היה לי קשה לקבל את העובדה שזה תקין שנהיינו מסוגרים בקוביות ממוזגות והייתי נחוש למצוא פתרון אחר. התהייה הזאת יצרה אצלי תגובת

שרשרת של מחשבות שלא יכלתי לעצור. התחלתי להבין שכמו כולם אני סובל ממחלה: ביופוביה חמורה, שזה בעצם פחד מכל דבר שהוא לא בטון וטייח סביבו, רצוי ב-16 מעלות. כך התחלתי לגלות מערכות טבע מרהיבות שמשרתות האחת את השניה ורציתי לגלות האם אותם עקרונות יכולים להיות מוּחלים גם על המערכת המרהיבה מכולן – המין האנושי. התשובה היא כן חד-משמעי".

מה אתה הכי רוצה לעשות ולא מצליח?
"לשווק את קורס הפרמקלצ'ר שאנו יוזמים לכמה שיותר אנשים; למצוא יותר שותפים להחייאת הגינה שבשכונה; לעורר איכפתיות בקרב השכנים לסביבת מגוריהם המיידית ולגרום להם לרצות לשנות זאת בעצמם במקום להתלונן ש'העייריה צריכה לבנות פה משהו' מבלי לחשוב בצורה עצמאית מה הם היו רוצים שיקרה בשכונה. ובמילים אחרות: להיות יותר פעילים ומשפיעים בסביבתם הקרובה; ואולי גם להיות יותר נינוח ולא לדאוג מהמשבר האקולוגי כל הזמן".

פיתוח יכול להיות סביבתי

אבל בחיי היום-יום פרידמן אינו נח לרגע וכן דואג מהמשבר האקולוגי. הוא משתדל לא לצרוך בקבוקי פלסטיק ואריזות לא מתכלות ולצמצם את כמות הפסולת שהוא מייצר. "בטבע המושג 'פסולת' לא קיים. כל דבר שסיים את חייו מתגלגל כחומר גלם ליצירת חיים חדשים, וכך נשמרת המחזוריות. כמובן שהמציאות היום הרבה פעמים מכריחה אותך לכופף את השאיפות הגבוהות. אבל מידת ההשתדלות היא שקובעת, ואפשר להיות מאושר גם אם לא קונים מים מינרליים בבקבוקי פלסטיק".

המסר הירוק שלך?
"הפרידו זבל. עוד היום. להפרדת הפסולת בכלל והאורגנית בפרט בפח הביתי יש השלכות עצומות שאנו לא מתארים בכלל. הפסולת האורגנית לוקחת בממוצע 60 אחוז מהנפח של הפח שלנו ואחוזים הרבה יותר גבוהים של משקל. כשאנו מוציאים את הזבל האורגני מהפח, יש לכך מספר יתרונות: הרבה יותר קל ופחות מגעיל לסחוב את הפח מחוץ לבית, מאחר שהוא לא נוזל כל מיני מיצי זבל; כשהזבל קל יותר ובעל פחות נפח אנו מקטינים את כמות המשאיות שצריכות לפנות אותו ואת העומס עליהן ובכך מקטינים את כמות הדלק שנשרף ומזהם לנו את האוויר; ואם רוצים, אפשר גם ליצור קומפוסט עם הזבל האורגני, שזאת בעצם דרך ליצור אדמה פורייה וגם פעילות ממש מהנה.

"מי שעדיין לא בעניין של לגדל לעצמו את מה שהוא צריך – לא חייב ליצור קומפוסט, אבל חשוב מאוד לא לסגור את הזבל האורגני בשקיות כדי שיוכל להתפרק בצורה נושמת. זבל אורגני סגור בשקית יוצר גז מתאן, שהוא אחד מגזי החממה. אפשר פשוט לזרוק את הזבל האורגני באיזו פינת אדמה באזור מגורינו ולתת לטבע לעשות את שלו".

והחלום הירוק?
"שהגופים הגדולים והמשפיעים במדינת ישראל יבינו שפיתוח יכול להיות סביבתי. ויתרה מכך, שזהו אינטרס משותף של כל בני האדם (בעיקר כלכלי, כי זה מה שקובע היום) לפתח ולבנות מתוך חשיבה מקיימת המכבדת את הטבע. קיימות היום כל כך הרבה שיטות לעשות זאת (הפרמקלצ'ר היא רק אחת מהן) בצורה שבה כל הצדדים מרוויחים וזה אבסורד משווע שהן לא מיושמות בשוק הרחב. אני חולם גם שיקומו גינות קהילתיות בכל שכונה בארץ ושנזכה לצפות בעצים גדלים ולא נגדעים".

עמותת "גלים" – בת גלים, המפעילה גם את מרכז הנוער "המקלט" לנוער בסיכון, ספגה לפני שלושה שבועות מכה אנושה כשציוד בשווי 40 אלף שקל נגנב ממגמת לימודי הקולנוע שהיא מעבירה בחינם לילדים מאז יולי 2009. לתרומות לעמותה צרו קשר בטלפון: 052-6084791 (ליאור) או שלחו מייל. לפרטים נוספים על הגינה הקהילתית ועל קורס הפרמקלצ'ר שייפתח באוגוסט היכנסו לאתר העמותה.

רוצים גם להשתתף במדור ולספר לנו על אורח החיים הירוק שלכם? פנו אלינו - yarok@nrg.co.il