על קנוניות וחשיפתן
כל קונספירציה, גם זו של "מסמך גלנט", סופה להתגלות לציבור. בישראל זה פשוט לוקח קצת יותר זמן מלשאר העולם
כל "קנוניה" מורכבת מאותם מרכיבי יסוד במינון משתנה: הסתרת האמת, סתימת פיות, שידול לשקר, תיאום עדויות, איתור קורבן מתאים, איומים ותרחישי בלהות. לבסוף הקנוניות נחשפות. שר ההיסטוריה מאתר את האשמים ועורך איתם חשבון נוקב, מטהר את הקורבנות ומשבח את לוחמי הצדק.
הזמן שלוקח לקנוניות לצאת לאור - זה הסיפור המעניין, והוא משתנה מחברה לחברה. בארה"ב של שנות ה-70 לקח לחברה האזרחית שנתיים להוקיע ולהעניש את האשמים בפרשת ווטרגייט. הנשיא ניקסון התפטר לפני שהדחתו עמדה להיכנס לתוקף. הנשיא פורד, שהחליף אותו, העניק לו חסינות.
בפרשת משפט הרופאים היהודים ב-1953, שהואשמו כי זממו להרעיל את ראשי הקרמלין והצבא בברית המועצות, קיבלה האחראית על פברוק עלילת הדם את "אות לנין" על תרומתה ל"גילוי" הפרשה. שלושה חודשים לאחר מכן הודיעה הממשלה הסובייטית כי מדובר בעלילה.
פרשת דרייפוס בצרפת תפסה תאוצה למרות התעקשותו של ראש המודיעין הצרפתי כי האיגרת הבוגדנית שנשלחה לשגרירות הגרמנית בפריז ובה סודות צבאיים על הצבא הצרפתי,
הטיהור המלא של דרייפוס הושג 12 שנה לאחר שנשלח למאסר עולם ולגלות. עלילת דמשק התרחשה במאה ה-19 ובמהלכה הואשמו ראשי הקהילה היהודית ברצח כומר ונזיר לשם שימוש בדמם לאפיית מצות. הטיהור אירע לאחר פחות משנה, ומושל דמשק הוצא להורג על חלקו בפרשה.
מעניין לבחון כיצד טיפלה החברה הישראלית בפרשת ברנס ובפרשת קו 300. שמונה שנים ישב ברנס במאסר שווא. 19 שנה חלפו מאז שחרורו מהכלא ועד זיכויו בבית המשפט. שנים נוספות חלפו עד שהמדינה החליטה לפצותו. בסך הכל חלפו 34 שנה מאז נגזר על ברנס לשבת במאסר שווא ועד שהמדינה פיצתה אותו. את מחצית חייו בילה בטיהור שמו.
הטיפול בפרשת קו 300 מחמיא פחות. בכירי שלטון ומשפט עשו יד אחת לטייח את האמת, לטפול האשמת שווא על קצין בכיר ולהטיל דופי חמור בבכירי השב"כ שדבקו באמת. תיאום עדויות השקר בקרב השב"כ היה הרסני וזרע שחיתות וסיאוב בארגון. חמורה מכל הייתה חבירת ראשי השלטון - נשיא המדינה, ראש הממשלה וגורמי משפט בכירים - להעניק חנינה מראש לאשמים, עוד לפני בירור משפטי.
בתום שנתיים מפרוץ הפרשה היא הוחנקה באמצעות קנוניה חדשה, שחננה את כל האנשים שנתנו את ההוראה לחסל את המחבלים החיים ואת האנשים שביצעו את הרצח בפועל. העובדה שפרשת קו 300 לא התבררה עד סופה היא אות קלון לחברה הישראלית, שהעדיפה להגן על אייקונים ביטחוניסטיים מסורתיים על פני יושר וערכי מוסר בסיסיים. תקוותי שמדינתנו לא תזדנב במקום האחרון של חוסן מוסרי ושל מבחן עשיית צדק.
הכותב הנו יועץ כלכלי ועסקי ששימש בעבר כממונה על התקציבים באוצר ומכהן כיום כיו"ר התיאטרון הלאומי הבימה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם